מפוטרת בכל שנה. חיים של מתרגלת

רקע

אתמול הופתעתי לגלות שטוענים שאני רוכבת על גב המחאה החברתית ללא הצדקה; שאני משתכרת 500 שקלים לשעת הוראה, ושמצבי טוב בהרבה משל קבוצות אחרות במשק, המתמחים ואחרים. לאור ממצאים חדשים אלה, ראוי למנות מספר עובדות על הסגל הזוטר.  

כמה עובדות על הסגל הזוטר

ראוי להבחין בין סוגים שונים של מתרגלים: מתרגלים במדעים המדויקים, המקבלים שכר על הלימודים שלהם כי הם חלק ממעבדה העוסקת במחקר, זוכים לשכר כל תרגול בנוסף לתשלום שהם מקבלים על העבודה במעבדה. עולמם של מתרגלים ממדעי הרוח והחברה שונה. אנו מתוגמלים עבור מינוי ספציפי: מתרגלים, בודקי עבודות ומבחנים. התשלום משתנה בהתאם להיקף הקורס או ביחס ישיר לכמות העבודות והמבחנים שאנו בודקים, כשברור לכל שאין שום קשר בין העבודה המצופה לבין התגמול עליה. פחות ברור למה האוניברסיטה לא נותנת שום מידה של ביטחון תעסוקתי לאנשים שהיא עצמה ממיינת, מקדמת ומעודדת, ושעליהם נשען עתיד ההשכלה הגבוהה בישראל.

אני יכולה לתרגל את אותו הקורס שנתיים ויותר. המינוי שלי לעולם תקף לסמסטר אחד בלבד, גם אם אתרגל קורס שנתי, שהתעסוקה שלי לאורך השנה היא ברורה מאליה. בין שנה אחת לשנייה, האוניברסיטה יכולה להחליט שהיא מגדילה משמעותית את כמות הסטודנטים בקורס, אך מצפה לאותה תפוקה. זו הרעה בתנאים. אני מפוטרת מינהלית בסיומה של כל שנה ומועסקת מחדש בשנה הבאה. כמובן מעדכנים אותי מראש על השינויים ואני יכולה לבחור לא להמשיך לעבוד. תודה. על שיפור של תנאי ההעסקה עם הזמן והניסיון אין בכלל מה לדבר. אני הרי לא צוברת ותק.

עוד בערוץ הדעות :  

לא סחטנים, רוצים סיבה להישאר / תומר חרס, רופא מתמחה

היחידה לחיסול אישים של משה לדור / חיים משגב

קול הפריפריה הושתק במאבק החברתי / יוסף ברוך

אם עבדתי בנוסף למינוי שקיבלתי, נניח בבדיקת עבודות בקורסים נוספים, אני יכולה לצפות לשכר השעתי הרגיל שלי (23 שקלים לשעה, לא 500), אך ממנו יפחיתו לי את דמי הנסיעה ויתר הזכויות הסוציאליות שאני מקבלת במינוי הקיים, וישלמו לי רק 19.76 שקלים לשעה. המחלקות מדווחות שעות מעוותות, כדי שהמתרגלים יקבלו את השכר המגיע להם בחוק, נניח - לא פחות משכר המינימום. מעליב.

עושים את העבודה השחורה 

הרשו לי להבהיר: מתרגלים, עוזרי הוראה, כל הסגל הזוטר הזה, עושה את כל העבודה השחורה באוניברסיטה. השיעור הפרונטלי הוא החלק הקל ביותר בעבודתו של המתרגל. כתיבה ובדיקה של מבחנים ועבודות מסתכמת לעשרות שעות עבודה בשבוע. מצפים מאתנו, בצדק, לעמוד לרשות הסטודנטים, בשעות הקבלה ומעבר להן, להיות זמינים בדוא"ל ובטלפון, למלא את כל החללים והצרכים שהמרצים הבכירים לא יכולים בהגדרה לענות עליהם.

כולם יודעים את זה, זה בסדר, אנחנו עושים את זה כי זה חלק בלתי נפרד מהקידום המקצועי שלנו, ולכן נתעקש ונעדיף הרעה בתנאים ממעבר למגזר אחר, כמו כל מתמחה בחברת ענק שעובד שעות מטורפות תמורת שכר מגוחך. ההבדל: במגזר העסקי לא עוברות שנים רבות מאוד עד שהתגמול הופך לסביר ויותר. אנחנו נצטרך להתמיד בעולם הזה בערך עד אחרי הפוסט דוקטורט כדי להרוויח שכר נורמלי, נניח בגיל 40. בינתיים, אנחנו צריכים לקחת עבודה נוספת כי המשרה המלאה, העמוסה, המאתגרת והתחרותית הזו לא מאפשרת לנו לשלם שכר דירה (עם שותף) וכוס קפה פעם בשבוע.

מותר לי קפה פעם בשבוע.

זה ראוי מאוד לשלם לאנשים שילמדו וילמדו כאילו היה זה משלח ידיהם. כי זה אכן משלח ידיהם. מתרגלים באוניברסיטה אינם רק מתרגלים, הם גם אנשים שרואים עצמם בעבודת המחקר. זו עבודה מכובדת ומיוחדת כמו כל עבודה, זו אינה פרזיטיות. כל העולם המודרני מתגמל את חוקריו, גם המתלמדים, כי זו התרומה שלהם לחברה בה הם חיים.

מסקנות

לא רק אני פגועה. כולנו. החיסכון מורגש בכל מקום. כיתת תרגול, שנועדה לתת לסטודנטים לבוא לידי ביטוי, הופכת למפלצת של 40 איש. מי התלונן על 40 תלמידים בכיתה בבית הספר היסודי ולא קיבל? תקבלו באוניברסיטה. אנחנו חיים בשיטה שיטה כלכלית וחברתית מעוותת, שבה לאנשים מסוימים יש יותר כסף אפילו מתקציבן של מדינות מסוימות, בוודאי יותר ממה שהם אי פעם יצטרכו בכל חייהם, בעוד אחרים חיים בדוחק מביך או בחוסר מוחלט. חברה בה אנשים מתכחשים לבעיות אקוטיות של האנשים החיים ממש לצידם (מישהו אמר ועד ראשי האוניברסיטאות?) היא חברה טורפת, וכולנו ניטרף בסופו של דבר. יאמ.

הכותבת מתרגלת בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il