"התפשטות": פשוט למות על הווירוס הזה
סטיבן סודרברג מציג בסרטו החדש "התפשטות" סוללת כוכבים מרשימה ותיאור מצמרר של התפרצות כלל-עולמית של מגפה קטלנית. התוצאה: בידור אינטנסיבי וסוחף, אבל לא יותר מזה
"התפשטות" ("Contagion"), סרטו החדש של סטיבן סודרברג, מספק תיאור מבהיל, מבהיל מאוד, של מגיפה קטלנית המופצת במהירות ברחבי העולם. השילוב בין תחקיר מדעי קפדני וסוללת כוכבים מרשימה מצליח להפוך גם את הווירוס האלים ביותר לבידור סוחף, אבל לא הרבה יותר מזה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסרט משכיל לעצב באופן ריאליסטי את הפאניקה והכאוס הגלובליים שמחוללת האפידמיה הכלל עולמית. במובן זה, הוא מוצלח יותר מכמה סרטי מגיפות שקדמו לו, דוגמת "התפרצות" עם דסטין הופמן. עם זאת, אין בו אותה אווירה מעופשת ומאיימת שאפיינה את אחד הטובים שבהם, "בהלה ברחובות", שאיליה קאזאן ביים ב-1950 - פילם נואר המתרחש בניו אורלינס, שבמרכזו ניסיון להתחקות אחר מי שהיו במגע עם גבר שנרצח והיה נגוע בנגיף קטלני.
עלילת "התפשטות" עוקבת אחר סיפוריהן המצטלבים של שלל דמויות מרגע התפרצותו של וירוס גלובלי קטלני, ובמהלך החודשים שבהם הוא מחולל היסטריה כלל עולמית. גווינת פאלטרו מגלמת אשת עסקים, שזמן קצר לאחר שובה מהונג קונג מתמוטטת ומתה. מאט דיימון הוא בעלה אחוז הצער, שמאבד תוך זמן קצר גם את בנם שנדבק אף הוא בנגיף, ואשר סיפורו אמור להעניק לסרט את הפן האישי, הרגשי.
את ההיבט המדעי מייצגים, בין היתר, לורנס פישברן כאיש המרכז למניעת מגיפות, קייט ווינסלט כחוקרת נגיפים, מריון קוטיאר ("החיים בוורוד") כאפידמיולוגית מטעם ארגון הבריאות העולמי בז'נבה, ואליוט גולד הוותיק (שדמותו נעלמת במהלך הסרט בנסיבות תמוהות שנותרו, ככל הנראה, על רצפת חדר העריכה) כמדען המזהה לראשונה את מקורו של הנגיף.
הדמות שמגלם ג'וד לאו, זו של בלוגיסט פופולרי אך נטול אחריות, מבטאת את אחד ההיבטים המעניינים בייצוגן של קטסטרופות עולמיות. לאחר שהוא נדחה על ידי עורכת באחד מעיתוני הדפוס - העיתונאי היהיר והזועם, שאינו לגמרי טועה במסקנותיו, הופך את האינטרנט לזירה המלבה את הפאניקה וניזונה ממנה, בעיקר לאחר שהוא מפזר מידע שגוי על אודות נפלאותיה של תרופה הומיאופתית. לזכות הסרט ייאמר שזהו דימוי מורכב יותר מזה של לוחם צדק ליברלי האוחז בתיאוריות קונספירטיביות.
איזו מגפה כובשת
הישגו המרכזי של "התפשטות" הוא בהצגה המצמררת והריאליסטית של ממדי המגיפה ומה שנלווה לזה. מחד, הדרך המהירה שבה מופץ הווירוס ברחבי העולם, כאשר כל מגע אקראי יכול להתברר כפטאלי, וכתוביות המדווחות על מספרי האוכלוסין בערים המרכזיות שבהן מתרחש הסרט - הונג קונג, לונדון, טוקיו ושיקאגו, בין היתר - משקפות למעשה את ממדיה ההיפותטיים של הקטסטרופה. מאידך, התיאור המדעי המדויק, לפחות לעיניים בלתי מצויות, של המירוץ שנערך במעבדות כנגד הזמן והבהלה הגוברת במטרה לפתח חיסון (הגם שאפשר לתהות לגבי כמה מההכרעות בו הנוגעות לאופן ייצורו המאסיבי והפצתו הגלובלית של החיסון).
מדובר, אם כן, בשילוב של מותחן אפוקליפטי ומדע פופולרי. אגב כך, הווירוס הפיקטיבי שעליו מדובר בסרט, עוצב על פי הסימפטומים של וירוס ה-Nipah שמקורו במלזיה ושזוהה לראשונה ב-1999. התפרצותו של וירוס זה, שנישא על ידי עטלפים, גרמה למותם של חזירים ובני אדם במלזיה מנגיפי מוח וריאה. ואולם, נדמה שמקור ההשראה המוכר יותר היה הבהלה העולמית שליוותה את התפרצות הסארס, לפני קצת פחות מעשור.
בכל מה שקשור לעשייה הקולנועית, סודרברג (שגם צילם את הסרט תחת הפסבדונים הקבוע שלו, פיטר אנדרוז) מעצב בידור אינטנסיבי. הסרט נפתח ביום השני להתפרצות המחלה (הסיבה לכך מתבררת בהמשך), הימים מדלגים קדימה, והקצב נע במהירות הולכת וגוברת, באופן שתואם את התפשטות הנגיף. בהדרגה נוספים עוד ועוד גורמים שנוטלים חלק בבהלה הגלובלית, ביניהם כמובן חברות התרופות וספקולנטים ערמומיים משוק ההון. ואולם, אף שכל ההיבטים הרלוונטיים נידונים בסרט - הוא, בסופו של דבר, אומר את המובן מאליו.
עתה, עם חיסולו של בן לאדן ופעמי הסיום של המלחמה בעיראק, נדמה שהאימה האמיתית כבר אינה טמונה במתקפת טרור ספקטקולרית נוסח 11 בספטמבר. הממשל האמריקני פועל בשיתוף פעולה מלא עם מוסדות בריאות
בינלאומיים במטרה למנוע את הפצת המגפה, וסוכני הפרנויה (ע"ע הבלוגר החטטן) אינם עוד דמויות הרואיות נוסח הסרטים שאפיינו את תקופת בוש ("משחק הוגן" בכיכובם של שון פן ונעמי ווטס הוא רק דוגמה אחת).
בסופו של דבר, סרטים דוגמת "התפשטות" נמדדים במידת האפקטיביות שלהם. במובן זה, סודרברג עושה כאן עבודה ראויה. איך יודעים? בעיקר משום שהדבר הראשון שאתה רוצה לעשות ביציאה מהקולנוע זה לשטוף את הידיים טוב טוב במים וסבון.