חילונים ודתיים, יש ציונות מתחדשת

אחת הטעויות החמורות של חלק משמעותי בציבור הדתי-לאומי היא הדעה ש"הציונות החילונית מתה", או עבר זמנה. זוהי גם טעות אידיאולוגית, וגם טעות גמורה במציאות.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• לומדים בסתר: מחתרת הבגרויות החרדית
• בחרו את הסיפור המנצח של "אגדתא 4"
• במאי סרוגים: מקווה שאיני מחלל את השם
  

קודם כל, ברובד הרעיוני – אין בכלל "ציונות חילונית", כשם שאין כלל "ציונות דתית", ציונות יש רק אחת, כשם שעם ישראל הוא אחד, ומדינת ישראל היא אחת. במפעל הציוני היו תמיד ציונים דתיים, מסורתיים וחילונים, שפעלו בשותפות בשם "כלל עם ישראל". רוב הציונים היו תמיד מסורתיים - לא חילונים, ולא דתיים, וכך הדבר גם היום.

דווקא בתחילת דרכה, הייתה הציונות תנועת מיעוט קטנה, והרוב הגדול היה או מתבולל או חרדי.  בתקופת העליות שלפני מלחמת העולם הראשונה, עלו לארץ ישראל כ-50 אלף יהודים, ובאותן השנים היגרו ממזרח אירופה לאמריקה כ-2.5 מיליון יהודים. רק אל מול השואה הפכה הציונות לפתח תקווה יחיד לעם היהודי, ומאז ועד היום היא מייצגת ומובילה את רוב עם ישראל.

היהדות החרדית ברובה תלויה במדינת ישראל הציונית תלות גמורה (מרצון הדדי), והתנועה הרפורמית האמריקנית החזירה את ארץ ישראל לסידור התפילה, והצטרפה להסתדרות הציונית.

הכל או כלום?

בתנועה הציונית מעולם לא היה רוב לתנועתו של זאב ז'בוטינסקי, ולכן, מבחן הנאמנות שמעמידים אחדים ממנהיגי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, אינו נכון. כבר בקונגרס הציוני ב-1931 קרע ז'בוטינסקי את כרטיס הציר שלו, והכריז כי אין זו ציונות, באשר אינה חותרת למדינה יהודית משני עברי הירדן. התוצאה הייתה פילוג

בתנועה הציונית, ופילוג נוסף ב"ציונות הלאומית". תשע שנים אחר כך מת המנהיג הדגול בנכר, בלב שבור.

הרוב הציוני הקים את מדינת ישראל בלי "ארץ ישראל השלמה", וכל ממשלות ישראל מאז, גם אחרי ששת הימים, וגם כשעמדו בראשן תלמידי ז'בוטינסקי, נשארו בקו הציוני הזה. הן סירבו להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון, לא מפני שלא האמינו בזכותנו, אלא כדי שלא לתת אזרחות ישראלית לאוכלוסיה הפלסטינית.

אין שחר לטענה, שהיעדר נאמנות לכל אתר בשומרון שומט את הבסיס הציוני של חיפה ותל-אביב. זאת היתה שגיאתו הגדולה ביותר של ז'בוטינסקי, שיכול היה להוביל את המפעל הציוני אלי מדינה יהודית, והוציא את עצמו ואת נאמניו מהזירה הציונית העיקרית, דווקא לקראת ההכרעה ההיסטורית.

יש חילונים ציונים

הטעות בקריאת המציאות היא גם במחשבה כאילו אין נוער ציוני, אין המשכיות - ולכן לכאורה אין עתיד. מי שחושב כך מעמיד את עצמו מבלי דעת באותה פינה שבה ניצבים שונאי ישראל אחמדינג'אד ונציגו בלבנון, שקוראים את החברה הישראלית דרך התקשורת, ומשוכנעים ש"המשטר הציוני" מתפורר, וייקרע כמו "קורי עכביש".

זו היתה אחת הסיבות לשגיאתו הגדולה של ג'מאל עבד אל-נאצר, שהוביל את מצרים למלחמה נגד ישראל ב-1967. נאצר היה משוכנע ש"ישראל מתפוררת מבפנים, ולא תוכל לעמוד מול מתקפה ערבית אמיצה וכוללת". התוצאה ההיסטורית ניתנה בששת הימים.

במבצע "חומת מגן", בעקבות טבח ליל הסדר במלון בנתניה, היינו עדים למודעות ענק של גורמי שמאל רדיקלי, אשר קראו ל"סירוב פקודה" כדי לעצור את צה"ל מלהשתלט מחדש על מוקדי הטרור הפלסטיני בשומרון. מודעות אלה נפסקו בבת אחת כאשר התברר שהתייצבות החיילים עולה על מאה אחוזים.

גם במלחמת לבנון השנייה, רבת השגיאות והמחדלים, עלתה התייצבות החיילים על מאה אחוזים, וברור, שקיצוצי תקציב הביטחון, ומחדלי הקצונה הבכירה ושרי הממשלה, לא באו כלל מהציבור הישראלי הצעיר, הלוחם והנאמן.

ב-15 השנים האחרונות קמו מכינות קדם-צבאיות לנוער הכללי, במתכונת שיש בה לימודי ציונות ויהדות, הכרת הארץ והכנה לצה"ל. מספרם של חניכי המכינות האלה כבר מדביק את מספר החניכים במכינות הדתיות. אני מכיר מקרוב אחדות ממכינות אלה, ואני בטוח שכל מי שיטרח להכיר, יראה בעיניו את הדור הציוני הצעיר, צומח להפליא.

השבוע, עת התפרסמו דבריו של פרופ' אומן על אובדן דרכה של הציונות החילונית, הוזמנתי לכינוס השנתי של תנועת "איילים" - סטודנטים צעירים, חילונים, מסורתיים ודתיים, שעוסקים ביישוב הארץ, בנגב ובגליל, יחד עם משימות חינוך וחברה. 700 סטודנטים מ-13 כפרים, התכנסו ביישוב אשלים, שבדרך לניצנה. הבנייה בכפרים היא כולה בנייה עצמית של הסטודנטים, והערכים והאווירה שם מזכירים את ניצני התנועה הקיבוצית מלפני מאה שנה. תופעה דומה מחוללת

תנועת "דרור-ישראל" ברשת הגרעינים שהיא פורסת ברחבי הארץ, ויש עוד דוגמאות רבות.

מדוע יש חשיבות כה רבה לעניין זה? העמדה שגורסת כי הציונות החילונית נעלמת דוחפת רבים מן הציונים-דתיים לעבר חרד"לות פוסט-ציונית, או לזרועות הקנאות, שהיא הסכנה הגדולה ביותר לעתיד ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון.

עד היום, כל המאבקים נגד ההכרעות המדיניות של ממשלות ישראל נכשלו כליל, והביאו רק משברים רוחניים קשים לנוער הדתי. הדרך היחידה להבטחת עתידו של המפעל הזה, היא השתלבות מחודשת בחברה הישראלית הרחבה. אסור להשלות את עצמנו כאילו הנוער הדתי הוא ההמשך היחיד של הציונות.