כל הסטודנטים חייבים ללמוד איכות סביבה
תחילת השנה האקדמית החדשה היא הזדמנות טובה להזכיר כי הלימודים הירוקים מצויים בשולי השיח האקדמי. סטודנט שלא לומד באופן ישיר מקצועות סביבתיים, לא תמיד נחשף לנושא חשוב זה. מדובר בפספוס כואב, שכן אפשר וצריך לכלול תכנים סביבתיים בקורסי המבואות של כל החוגים והפקולטות. דעה
העם רוצה צדק סביבתי, הממשלה מבקשת לקדם צמיחה ירוקה, המשק חייב להטמיע טכנולוגיות נקיות ובכל העולם מדברים על תעסוקה ירוקה. אך הדרך לכל אלו מתחילה במסדרונות המוסדות להשכלה גבוהה: בהכשרת מורים, כלכלנים, עורכי דין ומהנדסים, במחקר אקדמי ובפעילות סביבתית ברחבי הקמפוס ובקהילה.
האוניברסיטאות המובילות בעולם כבר מזמן נכנסו למרוץ הירוק וגם שוק העבודה מחפש יותר ויותר עובדים רב תחומיים המשלבים בין מקצועיות לאחריות. אז מה עושים המוסדות להשכלה גבוהה בישראל בנדון?
כמו בתחומים רבים אחרים, המחקר האקדמי בנושאי איכות הסביבה וטכנולוגיות ירוקות בישראל הוא חדשני, פורץ דרך ומהמובילים בעולם. גם בתחום של יירוק הקמפוס נעשה מהפך בשנים האחרונות ומוסדות רבים מפעילים מגוון פרויקטים של התייעלות אנרגטית וחסכון במשאבים לצד פרויקטים חברתיים-סביבתיים בקמפוס ובקהילה.
אבל בנוגע ללב ליבם של המוסדות - ההוראה, מרבית המוסדות בישראל אומנם זיהו את הטרנד הירוק אבל השינוי עדיין בחיתוליו.
קורסים סביבתיים? מחוץ לליבת הלימודים
מבט חטוף באתרי האינטרנט של המוסדות להשכלה גבוהה ובפרסום שלהם לקראת שנת הלימודים מראה, כי בשנים האחרונות נפתחו בארץ תוכניות לימוד שונות בתחומי סביבה במגוון פקולטות וחוגים, לתואר ראשון ולתואר שני.
עם זאת, ולמרות שהשמות של התוכניות מגוונים ומושכי עניין, מרבית התוכניות זהות זו לזו או לתוכניות לימודים ישנות ומסורתיות ולכל היותר נבדלות מהן במספר קורסים מצומצם בעלי כותרת כזו או אחרת המשלבת את הכינוי איכות הסביבה או אקולוגיה.
קורסים חדשים בנושאי איכות הסביבה ניתן למצוא פה ושם גם במסלולי לימוד מוכרים, אבל גם כאן מדובר לרוב בקורסי בחירה ולא בלב ליבה של תוכנית הלימודים.
להכניס לד.נ.א.
המורכבות של הנושא הסביבתי, הרוחב שלו והשילוב הנדרש בין תחומי דעת שונים, מעמידים בפני האקדמיה בישראל, כמו בעולם כולו, אתגר לא פשוט. מצד אחד קיימת דרישה אצל הנרשמים ובמשק לחדשנות סביבתית בתוכניות הלימודים, ומצד שני יש צורך בראש ובראשונה בבסיס איתן בתחום דעת זה או אחר, כאשר הנושאים הסביבתיים יכולים להתווסף לאחר-מכן.
משום כך, חייבים לשלב את התכנים הסביבתיים כחלק אינטגראלי מקורסי המבואות והיסוד בכל החוגים והפקולטות, החל באקו-פואטיקה בלימודי הספרות, דרך תיאוריות של כלכלה סביבתית וצמיחה ירוקה בקורסי כלכלה וניהול ועד ליישום של טכנולוגיות קלינטק בלימודי ההנדסה. בנוסף צריך לפתוח יותר מסלולי התמחות במסגרת התואר הראשון או השני בהם יוכלו הסטודנטים להתמקצע בתחום ספציפי יותר כמו משפט סביבתי או הנדסת סביבה.
אבל האתגר האמיתי הוא אתגר האחריות הסביבתית, זה שמבדיל בין השכלה לחינוך. זה לא מספיק להכשיר מהנדס מים לתעשיית ההתפלה בישראל או מהנדס אנרגיה לתעשיית הגז בכדי לשפר את איכות הסביבה במדינה.
בכדי שאיכות הסביבה תהיה חלק מהד.נ.א של המורה הבא, מנהל המפעל הבא, או ראש הממשלה הבא מוסדות ההשכלה הגבוהה חייבים לעשות חיבור בין ידע, מודעות ואחריות. החיבור הזה אינו עניין של מה בכך ובטח שלא בקורס אקדמי, אבל הוא זה שיחבר בין השכלה, מחקר, וקהילה, ויבטיח דאגה אמיתית לדורות הבאים.
הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
