מהסחנה לחוף השרון: המהפך של הגנים הלאומיים

הגנים לאומיים בישראל עוצבו בעבר על ידי בכירי אדריכלי הנוף, ששינו את הנוף שהיה לפניהם לבלי היכר וייצרו סביבה אחרת. האתרים כללו תכנון נוף מעוצב, שתילת צמחי תרבות, מדשאות לנופש לציבור, שינוי הטופוגרפיה הטבעית ויצירת בריכות מים מלאכותיות. גישה זו השתנתה באופן משמעותי בעשור האחרון ובמקום  יצירת יש מאין - כיום מתמקדים בשימור הנוף הקיים.

• טבע בעיר - יש חיה כזו
  

ייתכן שאפשר לסמן את נקודת המפנה בשנת 1998, אז אוחדו רשות הגנים הלאומיים ורשות שמורות הטבע. ואולי מדובר בתהליך כללי שעבר על כולנו ושמבטא התרחקות מתכנון פורמאלי, ציבורי וממלכתי, אל עבר ביטוי חופשי, אישי ולא מחייב. בכל מקרה התוצאה היא, שתכנון הנוף בגנים לאומיים כולל כיום מעט מאוד עיצוב באמצעות התערבות בתכנון.

פעם: בריכות רחצה ומדשאות

הגנים הלאומיים שתוכננו בעבר, מהווים כיום נכסים חשובים בדמותם של פארקים לנופש הציבור. חלקם הפכו לסמלי הנוף בתרבות שלנו, אבל אין ספק שכיום לא היו מתכננים אותם בצורה דומה.

בין שלל ההדוגמאות אפשר למצוא את חורשת טל שבגליל העליון, הכוללת בריכת מים לרחצת קהל המבוססת על פלג הטל, תעלות מים מלאכותיות ושטחי דשא בין עצי אלון עתיקים.

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

4

5

6

7

בגן השלושה (הסחנה) יש פארק מים מלאכותי לרחצת קהל על ערוץ נחל עמל במים חמימים של 28 מעלות כל השנה, מפלי מים, משטחי דשא, גשרים, מתקנים לקהל, מגלשות מים וצמחי תרבות משולבים בצמחיה מקומית. 

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

דוגמה נוספת היא בית שערים, שהוא אתר עתיקות הכולל מערות קבורה יהודיות מתקופת המשנה והתלמוד, בו אפשר למצוא נוף מעוצב המבוסס על עטרת ברושים היקפית, עצי צל כמו אלונים וכליל החורש, שיחים נמוכים, צמחיה משתרעת של קיסוס ודשא, פיתוח שבילים רחבים במיוחד ואזורי התכנסות.

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

4

5

גם עין חמד, שבו זורם פלג של נחל כסלון בסמוך למבצר צלבני, הוכשר לגן מטופח עם קירות אבן, משטחי סלע, נחל זורם מים בסחרור מלאכותי, מדשאות וצמחיה. בנוסף, פארק אשכול, בו מעין הבשור זורם לתוך בריכה מלאכותית, כלל מדשאות רחבות ידיים, עצי דקל נטועים ומתקנים שונים לשירות המבקרים.

‏ (צילום: רון פלד)

1

2

3

4

5

6

7

כיום: חוזרים לטבע

הגישה הרווחת כיום בתכנון ועיצוב הגנים הלאומיים מתאפיינת בשימור הנוף הטבעי הקיים. רק באזורים מופרים שאינם במצבם הטבעי, ייתכן תכנון נוף מעוצב, אך גם אז משתדלים להחזיר את השטח למצב הטבעי ככל שניתן. הפיתוח מתרכז בעיקר בהכשרת שבילים ומסלולים למבקרים, ללא שינוי עיצובי מהותי של נוף הגן הלאומי. דוגמה טובה לכך, הוא גן לאומי חוף השרון, שהמראה הטבעי שלו הושג תודות לעבודת אדריכלות נוף מאומצת.

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

4

5

6

7

הגישה בעבר התאימה יותר לשנותיה הראשונות של המדינה המתפתחת, שדגלה בשינוי המצב הישן ויצירת "נוף ישראלי מקורי חדש". לשינוי הגישה התכנונית יש סיבות שונות, בראשן הפיתוח המואץ בכל רחבי הארץ, שהביא את רשות הטבע והגנים לנסות לשמור ולהציל את מעט השטחים הטבעיים שנותרו.

בנוסף, תכנון הגנים המעוצבים בעבר נועד לתת עדיפות לצורכי הציבור ולהשתמש במשאבי הטבע והנוף כ"כלי" עבורו. כך הוקמו בכל הערים הגדולות פארקים לנופש לציבור, שנתנו פתרון עממי, קרוב ובחינם לרוב האוכלוסייה. דוגמאות בולטות לכך הם פארק גני יהושע ופארק דרום בתל אביב או פארק רעננה.

גן לאומי אשכול(צילום: רשות הטבע והגנים)

המגמה השתנתה בעקרות התחזקות הגופים הירוקים, שבעיניהם פיתוח נופי באזור טבעי נתפש ברוב המקרים כפגיעה. לצד זאת, אדריכלי הנוף, שהיו הגורם המקצועי, האידיאולוגי והדומיננטי ביותר בתכנון הגנים, התחלפו באקולוגים שהפכו לגורם העיקרי המשפיע על רמת הפיתוח. לצד זאת, הצורך לחסוך במים הביא לצמצום הנטייה להוסיף שטחי דשא לנופש.

כתוצאה, רשויות התכנון וועדות התכנון תומכות כיום יותר בגישה של גנים טבעיים ולא מעוצבים, וההבדלים בין גנים לאומיים לשמורות טבע הצטמצמו. כעת הגישה הכללית השולטת היא שמירה על בתי גידול טבעיים בכל השטחים הפתוחים. בעוד ששהייה בפארקים למטרות פיקניק ומנגל, נתפסת כצורת בילוי "ברמה נמוכה", הנטייה התכנונית נוטה יותר לכיוון תכנון מסלולי רגל ואופניים, שמושכים ציבור איכותי יותר וקל לניהול.

פיתוח אינטנסיבי. (צילום: דורון ניסים)

בעתיד: נשחה נגד הזרם?

עידן עיצוב הנוף בגנים הלאומיים תם. כיום השימור עומד מעל הכל, אך האם זו הגישה הנכונה היחידה? האם אין מקרים ששווה לתת ביטוי לתכנון נוף מעוצב של גנים לאומיים?

אין ספק ששימור הנוף הקיים הוא חשוב, אך לעיתים יש מקום לשקול עיצוב נוף בצורה של פעם. ניתן לבחון זאת באמצעות הסתכלות על חלופות תכנוניות של גנים לאומיים שמתוכננים לפיתוח עתידי. כך למשל, כדאי לשאול האם עדיף לשמר את נחל צלמון שבגליל במצבו הטבעי, או שמא עדיף להפוך אותו לפארק מים עם בריכות רחצה, מדשאות לנופש בחיק הטבע ונוף מעוצב של צמחי תרבות, בוסתנים, וחקלאות מסורתית במדרונות שבהיקף?

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

4

5

6

אותה השאלה עולה בעין קדם בכרמל האם לשמרו במצבו הטבעי הקיים, או להתקינו בעיצוב נופי אינטנסיבי, כולל בריכות שכשוך, אזורי נופש לציבור בחיק הטבע, שיחזור והפעלת אמת מים, נטיעות עצי צל, משטחי שהייה ובילוי לקהל.

גם במגדל צדק הסמוך לראש העין, ניתן לבחור באחת משתי אופציות - תכנון נוף מינימליסטי עם אופי טבעי ללא פיתוח שטח למעט ניקוי הפסולת, שבילי רגל ואופניים, או פיתוח פארק נופי ואינטנסיבי, תוך עיצוב מחדש של הטופוגרפיה, שטחי דשא נרחבים לנופש בחיק הטבע שמושקים ממים מושבים של ישובי הסביבה, נטיעות, שילוב צמחי תרבות וטיפוח גנני.

‏ (צילום: רשות הטבע והגנים)

1

2

3

4

5

דוגמה אחרונה היא תל ערד, שם אפשר להסתפק בעקירת עצים שהם מינים פולשים ושימור השטח של מערך הכניסה כפי שהוא היום, או ליצור "נווה מידבר" ירוק, עם צמחיה תרבותית מגוונת ומותאמת לסביבה, במערכת של השקיה מסורתית הדומה לחקלאות הקדומה במדבר.

תל ערד(צילום: זיו ריינשטיין)

יש כאלה שמבחינתם אין בכלל דילמה והשימור תמיד עדיף על כל אפשרות אחרת. יתכן שהתייחסות זו נכונה וברורה מראש, אולם רצוי מידי פעם לחשוב קצת אחרת ו"לנסות לשחות נגד הזרם" כדי לבדוק אם הכיוון המובן מאליו כביכול, באמצת מוביל אותנו למקום הנכון. 

זאב מרגלית הוא אדריכל, מנהל אגף שימור ופיתוח ברשות הטבע והגנים. מרגלית ירצה בכנס השנתי התשיעי של איגוד אדריכלי הנוף, שיתקיים מחר (ה') בבית חיל האויר בהרצליה ושיתמקד בתפקידיה המשתנים של אדריכלות הנוף