השביתה במשק - שיעור תורה
הרבנים היו צריכים לצאת עם תלמידיהם לרחוב השובת, כדי להכריז שעולם הישיבות ניצב לצד עובדי הקבלן העשוקים
המשק הושבת הבוקר (יום ב') עד השעה 10:00, זה מה שבית הדין לעבודה התיר. אז השביתה סמלית, אבל תופעת העסקת עובדי קבלן בישראל ממש לא. להפך, ישראל "מתפארת" בהיותה שיאנית בתחום.
19.37 - זה היה הסכום לשעה שקיבלתי מחברת כוח אדם מסוימת עבור עבודתי בדוברות משרד החינוך. התפקיד כלל שעות ארוכות במשרד, מתן תגובות באישור הדוברת והשרה בכל שעה אפשרית, והיצמדות לביפר, שמא מישהו עלה על מוקש במבחני המיצ"ב, והוא עולה לאוויר עם ידיעה.
19.37 - האמת, נהניתי מאוד מהאווירה במשרד. בכל זאת, חינוך. אבל פחות נהנו ממנה הוריי, שנאלצו לסגור את המינוסים שהותירו תלושי המשכורת שלי.
העבדים השקופים
העסקת עובדי קבלן היא שיטה שיש בה הרבה יותר מעבדות, והיא משקפת את כל מה שרע בקפיטליזם וכל מה שנוגד את החוק הכלכלי-תורני. אין יותר מפורטת מהתורה ביחס הנאות אל העובד: הלנת שכר, השאלת שמיכה ובגד, חופש קבוע מידי שבוע, דאגה לרווחתו הנפשית והפיזית - כל אלה מגולמים בחוּמש ובתלמוד, אלא שאין להם זכר בתקנונים עליהם חתומות חברות הקבלן.
עובדי הקבלן הם שקופים. הם לא מקבלים מתנות בחגים, המעסיק שלהם לא מוזמן לחתונות ילדיהם, ואיש לא יודע מתי הם חולים או בריאים. המשרד משלם לחברה 38 שקלים לשעה, והם מעניקים לעובד מחצית מהסכום, ולפעמים פחות. היעדר הזיקה הישרה בין עובד למעביד, מחסרת את הנשמה מתהליך העבודה ומהמשק, ואנחנו, כיהודים יודעים שנשמה רצוי שתהיה יתרה. לא נעדרת.
"כל הכובש שכר שכיר, כאילו נטל את נפשו ממנו", את זה ידעו בימים מקראיים, רחוקים, שאין בהם ציוויליזציה ומיכון. כל-כך הרבה אחריות הייתה למעסיק כלפי העובדים שלו, שחז"ל גייסו את האירוניה המוכרת שלהם וכתבו ש"מי שקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו" .
ועכשיו במאה ה-21 המשוכללת, השבעה, אין לו למעביד תחושת חובה אפילו לצ'פר את העובד שלו בתלושים לחגים, ובכוס תה. לא, גם על החלב והקפה בחדרי מורים רבים משלמים אנשי החינוך מכיסם.
שיעור תורה מחוץ לישיבה
זו הסיבה שהבוקר היו צריכים כל ראשי הישיבות, ישיבות ההסדר, וכל הר"מים בישיבות התיכוניות לסגור את הגמרות ולצאת עם תלמידיהם לשטח. זו הייתה יכולה להיות הזדמנות נאותה להמחיש את סוגיות הנזיקין, את הנזק שנגרם לפרט, בחברה שבה מלינים שכר שכיר עד בוקר, ולפעמים שוטף עד 30 בקרים. לספוג רשמים ורגשות, איך חברה עשויה להתפורר כשיש בה חזקים ומוחלשים, שליטים ועבדים מודרניים שנוסעים בשני אוטובוסים למקום העבודה, וצמרת חברת כוח אדם גוזרת את
הקופון כשהיא נוסעת בג'יפ כל הדרך אל הבנק.
זו הזדמנות לצאת ללמד תורה הלכה למעשה, להמחיש לתלמידים את הקשר בין הררי ההלכות, התיאוריות התורות והעיון בחיי היומיום, להראות להם כיצד חז"ל לקחו בחשבון את הצרכים האנושיים כדי לקיים חברה שלא משתוללות בה עוולות, למנוע נצלנות אכזרית. זו הזדמנות מצוינת לצאת מעולם בית המדרש הסטרילי אל הרחובות שיש בהם מצוקה ועושק. להתייצב ולהכריז שעולם הישיבות ניצב לצד עובדי הקבלן העשוקים, תומך בעבודה עברית, ישראלית.
תלמידי הישיבות התיכוניות יודעים להידרש למשימות. הם מתנדבים במד"א, באים בהמוניהם להפגנות ימין, וכשהם מתבגרים הם יוצאים לגרעינים תורניים בלוד ובירוחם, ומקימים את "מעגלי צדק". מגיע להם לקחת חלק במהפכה החברתית שמתחוללת בחלונות הכיתה שלהם. מגיע להם לשבות היום, לצאת אל הרחוב וללמוד שיעור חברה. שיעור תורה.