למי שייך הצדק החברתי?
ההסתדרות בחרה לפתוח במאבק לשיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן, בשל שרשרת המאבקים החברתיים והצרכניים, אך גם בגלל התחרות עם ארגוני עובדים אחרים
אתמול בבוקר ניתנה החלטת בית הדין הארצי לעבודה אשר הגבילה את השביתה הכללית במשק לארבע שעות בלבד ושלחה את ההסתדרות לנהל משא ומתן רציני עם האוצר. החלטת בית הדין היא איתות ברור להסתדרות כי האופן שנבחר על ידה לנהל את המאבק על גבו של כלל הציבור - אינו ראוי. השופטים בוודאי הביאו בחשבון את העובדה כי העסקה של עובדי קבלן אינה תופעה חדשה וכי העיתוי שנבחר למאבק לשיפור תנאי עבודתם, אינו חף משיקולים זרים.
עוד בערוץ הדעות:
לשנות גישה בעזה / יוסף ארגמן
משרד החינוך לבינוניות / דניאלה (שם בדוי)
תושבי הדרום, יצאתם פראיירים / זיו תדהר
16 שנים לרצח רבין - הלקח לא נלמד / דרור מורג
ערבות הדדית מזויפת / אמיר חצרוני
מי שמחפש את הסיבות לעיתוי שבו בחרה ההסתדרות לפתוח במאבק לשיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן, יכול בוודאי למצוא אותן בשרשרת המאבקים החברתיים והצרכניים הממלאים את הארץ בחודשים האחרונים. אך זו תשובה חלקית בלבד. הדבר טמון גם בתחרות המשמעותית לה זוכה ההסתדרות, לראשונה
שביתה כללית במשק היא בבחינת "נשק יום הדין" של ההסתדרות, לאחר שכלו כל הקיצין ומוצה עד תום המשא ומתן שאמור היה להתנהל תחת איום השביתה. שביתה כללית במשק, מעצם טיבה, חייה קצרים עד מאוד. הנזק הכלכלי הנגרם למשק בכל יום של שביתה הינו כבד מאוד ומוערך במאות מיליוני שקלים. הציבור הישראלי מתקשה לשאת שביתה כללית לאורך זמן.
השביתה הכללית משולה לאדם המחזיק בידו אקדח הטעון בקליע אחד בלבד. על המחזיק באקדח לבחור היטב האם ברצונו לירות את הקליע ומהו העיתוי הנכון ביותר לכך. לעתים, האיום בירי ישיג את מטרתו טוב יותר מן הירי עצמו. במאבק הנוכחי בחרה ההסתדרות לירות את הקליע במערכת הפתיחה. ההימור נכשל. לכן, על ההסתדרות לשוב אל שולחן המשא ומתן עם האוצר ולעלות בהדרגה בסולם ההסלמה של המאבק.
"העובדים השקופים"
אין מי שיחלוק על צדקת המאבק לשיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן. עובדי הקבלן הם העובדים "השקופים", בני המעמד הנחות במקום עבודתם. תנאי עבודתם ירודים משל עמיתיהם העובדים הקבועים. זכויותיהם החוקיות לא נאכפות די הצורך על-ידי המדינה, שהיא אף המעסיק הגדול ביותר של עובדי הקבלן. בכך עושה המדינה עוול כפול כלפי עובדי הקבלן.
בעבר טפלתי בהתנדבות בתביעה של עובד שהועסק על-ידי שתי חברות למתן שירותי ניקיון במוסד אקדמי מוביל. העובד, עולה חדש בן כ- 70, נאלץ לעבוד לפרנסתו הדחוקה בעבודות ניקיון, בהעדר גמלת זקנה ראויה. העובד הועסק בתקופה של כארבע שנים, אשר במהלכן הוא פוטר והוחזר לעבודה מדי שנה. בחלק מן התקופות הוצאו תלושי השכר על שם אשתו, בכדי להימנע מיצירת רצף תעסוקתי. העובד נאלץ לשתף פעולה, כי זו הייתה דרכו לשמור על מקום העבודה.
כך חמקו חברות הניקיון מתשלום פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הבראה וזכויות נוספות. לבסוף נזרק העובד מעבודתו בבושת פנים - הוא הגיע יום אחד לעבודתו בכדי לגלות כי נמצא לו מחליף והוא אינו נחוץ עוד. קשה לדעת במי האשם - האם הארגון שהתקשר עם חברות הניקיון שילם להן סכומים שאינם מאפשרים שמירה אמיתית על זכויות עובדי הקבלן? או שמא היו אלה בעליהן של חברות הניקיון, ש"גזרו קופון" על חשבון העובדים?
באותו אופן, יש לזכור כי יד ביד עם המדינה צעדה ההסתדרות וצעדו ועדי העובדים החזקים במשק. יחד הם תרמו את חלקם ליצירת דפוס העבודה הפוגעני. ההסתדרות בחרה
מזה שנים להקריב את עובדי הקבלן לטובת העובדים הקבועים. קביעות זו, אשר מונעת מן המעסיק את הגמישות הניהולית והיכולת להתייעל, הכה נחוצות בשוק התחרותי של היום.
היעדר הגמישות הניהולית מהווה תמריץ שלילי משמעותי למעסיק לקלוט את עובדי הקבלן כעובדים קבועים לשורותיו. מכאן כי הפתרון לבעיית עובדי הקבלן נעוץ בראש ובראשונה בשינוי סדרי העדיפויות בתוך ההסתדרות ובוויתורים שייעשו העובדים החזקים במשק לטובת עובדי הקבלן. גם מטעם זה טרם בשלה העת לשביתה כללית במשק.
עו"ד קובי רפאלי מומחה בדיני עבודה ממשרד גלוזמן שם-טוב חוברס ברויד ושות'
לפנייה לכתב/ת 
