הערעור נדחה: קצב אנס, נשלח ל-7 שנים בכלא
הנשיא השמיני משה קצב עצם עיניו והזיל דמעה כששמע את הכרעת שופטי העליון. הם קבעו פה אחד ששיקר והותירו את הרשעתו באונס ובשורת עבירות מין. "אין ספק במהימנות של א'", פסקו, "קצב בלתי מהימן בעליל". הוא ייכנס לכלא ב-7 בדצמבר
בית המשפט העליון קיבע במסמרות את הרשעתו של משה קצב, והנשיא השמיני פרץ בבכי כשהבין כי ייכנס לכלא לשבע שנים בגין אונס: השופטים דחו הבוקר (יום ה') באופן גורף את ערעורו של הנשיא לשעבר משה קצב, שנידון בבית המשפט המחוזי לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בשני מעשי אונס, מעשים מגונים בכוח, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט. אחרי שהבין את מצבו, כבש קצב את פניו בידיו, ובהמשך הזיל דמעה. הוא ייכנס לכלא ב-7 בדצמבר. ynet העביר משדר מיוחד מבית המשפט.
עוד כתבות על הסוף הפסוק:
- פרקליט קצב: אונס בוונוס? השופטים היו מאמינים
- א' למקורביה: "חשה הקלה, הצדק ניצח"
- העליון מתח ביקורת על מזוז: הראיון - תקלה קשה
השופטים מרים נאור, עדנה ארבל וסלים ג'ובראן הסכימו פה אחד שקצב שיקר לאורך כל הדרך - דחו את כל טענותיו וחיזקו את מהימנותה של א' שעבדה תחתיו במשרד התיירות ונאנסה. "לא נמצאה כל חריגה ממדיניות הענישה הראויה", הסבירו, וציינו שהוא ראוי לעונש בעל אפקט הרתעתי. הצדדים הסכימו על מועד ביצוע העונש וכניסת קצב לכלא, בעוד כחודש. ביציאה מבית המשפט, לצד קרוביו - ובלי רעייתו גילה - קצב דווקא נראה מחויך לרגע. בהמשך חזר לביתו שבקריית מלאכי.
קצב "נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", נכתב בהכרעה המהדהדת. "כגובה התפקיד כך גובה הנפילה. דווקא דמות ציבורית כה בכירה ראוי כי תשמש דוגמה לכפופים ולכפופות לו. לכל אישה זכות על גופה. זכות לכבוד. זכות לחירות. אין לאף אחד את הזכות ליטול כל אלה ממנה. עבירת האונס מחללת את כבודו של האדם ומבזה אותו".
בעניין גזר הדין, השופטים הזכירו שקצב טען לאורך כל הדרך "ש'לא היו דברים מעולם' וכי 'לא היה ולא נברא'. בכך, ולכל הפחות, המערער לא הביע כל חרטה על מעשיו והתנהגותו זו אינה מצדיקה מחילה". לגבי הנאנסת, הזכירו השופטים בהתבסס על תסקיר כי הפגיעות שעברה, המיניות והנפשיות וההתמודדות בהמשך "ערערו אצל א' את חווית האמון והביטחון שלה בעצמה, בזולת ובעולם".
הם סיכמו את התחושות בציבור וקבעו כי "עצב עמוק יורד על מדינת ישראל משנקבע כי מי שהיה שר בממשלה, סגן ראש הממשלה ונשיא המדינה ביצע מעשים כאלה. מחזה קשה ביותר הוא לראות את מי ששימש לסמל ממלכתי במדינה נכנס לבית הכלא".
אין ראיות לתזת הרומן
בית המשפט המחוזי הרשיע את קצב בשני מעשי אונס ומעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בלשכה ובחדר מלון, וכן במעשה מגונה בכוח בדירתה. הוא טען לאליבי לגבי האירוע במלון, אך שופטי העליון דחו את הטענות. בהמשך הגיב קצב בגיחוך לדברי השופטת נאור.
בהתייחס לאישום הראשון, על שני מעשי האונס בא', נקבע כי "הסתירות לכאורה של א' אינן מעידות כי גרסתה אינה גרסת אמת", וכן שהראיות "אינן יוצרות ספק סביר לשאלת היעדר הסכמה או שימוש בכוח". השופטים דחו את טענות קצב על "כבישת עדותה של א'", לגבי העובדה שלא דיווחה על האירועים בזמן אמת.
בערעור לבית המשפט העליון ביקשו פרקליטיו באופן נדיר להעלות גרסה חלופית, לפיה היו בינו לבין המתלוננת מערכת יחסים ולכן יש לזכותו מאונס - אך זו נדחתה על-ידי שופטי העליון. "אין ראיות לתזת הרומן", פסקו. "אפילו התרשם מאן דהוא כי א' מעוניינת בקרבתו של המערער או אפילו שהיא מאוהבת בו, ואפילו היינו מניחים – ואיננו עושים כן, כי היה בין השניים רומן, אין בכך כדי ליצור ספק, לא בשאלת הכוח ולא בשאלת ההסכמה".
עוד נדחו טענות הסנגורים בעניין מכתב שנה טובה של א' לקצב אחרי מעשי האונס, "שהעיסוק בו חרג מפרופורציה", ובעניין "קלטות יואלי" - שיחות שלה עם חברו של קצב, אורי יואלי, שבהן ביקשה בין היתר להשיג לה עבודה בבית הנשיא. הקלטות נערכו לפני שהוצגו.
מלבד שני מעשי האונס, ערעורו של קצב נדחה גם על הרשעתו במעשה מגונה והטרדה מינית של ל', עובדת בבית הנשיא; בהטרדה מינית של ה', עובדת נוספת בבית הנשיא; ובשיבוש מהלכי משפט, כאשר ניסה לתאם גרסאות עם ל'. "גרסאות המתלוננות נמצאו מהימנות ועקביות, בעוד גרסת המערער נמצאה בלתי עקביתו'נזילה'", פסקו שופטי העליון.
השופטת ארבל שדיברה בהמשך התייחסה לעדויות של מתלוננות נוספות נגד קצב על עבירות מין, שכתב האישום לא כלל את עדויותיהן בשל התיישנות העבירות. "הן מחזקות את העדויות שלא התיישנו", קבעה. לגבי א.כ., שעבדה תחת קצב במשרד התחבורה, "קיימים קווי דמיון ממשיים ומרכזיים, ברמה המספיקה על מנת שעדותה של א.כ תהווה עדות שיטה".
אין "הגנה מן הצדק"
"מעשיו בוצעו במתלוננות על פני ציר זמן ארוך", נכתב בסיכום. "הוא ניצל לרעה את מעמדו וחילל את גופה וכבודה של א' ממשרד התיירות ואת כבודן של ה' ו-ל' מבית הנשיא. מעשיו תוכננו על-ידו ככל הנראה מבעוד מועד". הוא גם "הכפיש את המתלוננות, העליבן, הטיח בהן ביקורת קשה ויצא במסע השמצות ובמתקפה נגדית באולפני הטלוויזיה". בנקודה זו קצב התפרץ לדבריהם בכעס: "לא התראיינתי לשום טלוויזיה".
"גרסתו של המערער נמצאה בלתי מהימנה בעליל", הזכיר שוב השופט ג'ובראן, שדחה את טענות "ההגנה מן הצדק" של קצב. אלו נגעו בעיקר ל"לינץ' התקשורתי" למרות ה"עוול הקשה", קבע השופט ש"המערער היה האזרח מספר אחת במדינתנו. מובן לו כי הוא עומד באור הזרקורים של התקשורת והעולם כולו".
כן נדחתה טענתו של קצב ל"דיבור בשני קולות" מצד התביעה, שבעת שהגנה על עסקת הטיעון - שנדחתה על-ידי קצב -התייחסה ל"קשיים ראייתיים" בנוגע לעדותה של א' שנאנסה. "לכל היותר דובר בפרשנותן של ראיות גולמיות והערכה משפטית בדבר משקלן", הוסבר, ולא ניתנה לקצב כל הבטחה שלא יואשם.
ג'ובראן התייחס לראיונות שהעניק היועץ המשפטי לממשלה בזמנו, מני מזוז, וכינה את התנהלותו "תקלה קשה ומצערת וטוב היה לו הדברים שנאמרו לא היו נאמרים כלל, במיוחד לא מפי הגורם המשפטי הבכיר ביותר במערכת התביעה, אשר ללא ספק משפיע על עיצוב דעת הקהל".
בנוסף לשבע שנות המאסר שנגזרו על קצב, הטיל עליו המחוזי גם שנתיים מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שמיום שחרורו ממאסר לא יבצע קצב עבירות מין במשך שלוש שנים), שנת מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שמיום שחרורו לא יעבור עבירות על החוק להטרדה מינית ולא ישבש מהלכי משפט במשך שלוש שנים), תשלום פיצויים של 100 אלף שקלים למתלוננת א' ממשרד התיירות ותשלום פיצויים של 25 אלף שקלים למתלוננת ל'. בנוסף, הוטל עליו קלון - שפוסל אותו מלכהן במשרות ציבוריות שונות.
קיצור תולדות פרשת קצב
פרשת קצב התפוצצה ביולי 2006, כשהנשיא דאז פנה ליועץ המשפטי לממשלה מזוז, והתלונן כי א' מבית הנשיא מאיימת עליו וסוחטת אותו. תיק החקירה בעניינה של א' נסגר, אך בחקירתו נשאל קצב על מתלוננות נוספות שלפי החשד תקף. הכנסת אישרה להוציאו ל"נבצרות זמנית", ובתחילת 2007 המליץ מזוז להגיש נגדו כתב אישום בגין מעשים שביצע בשלוש המתלוננות האחרות.
קצב סירב להתפטר, ובמסיבת עיתונאים מתוקשרת האשים את המשטרה, הפרקליטות והתקשורת ב"מסע ציד נגדו". במאי 2007 הוארכה נבצרות קצב עד לתום כהונתו. בעקבות בקיעים בתשתית הראייתית בידי הפרקליטות, היא חתמה עמו ביוני 2007 על הסדר טיעון שבמסגרתו אמור היה קצב להישלח למאסר על-תנאי, אך באפריל 2008 הוא חזר בו מהעסקה כדי "לשים סוף לרדיפה".
במרס 2009 החליטה המשטרה להאשים סופית את קצב באונס א' ממשרד התיירות, והוא כינס שוב מסיבת עיתונאים שבה הטיח האשמות קשות בתקשורת. "חבל התלייה שלי הוא חבל ההצלה של
מזוז", אמר אז על היועץ המשפטי לממשלה. באותו חודש הוגש נגדו כתב האישום החמור, ובמאי 2009 נפתח משפטו, שנערך בדלתיים סגורות. לאורך המשפט הכחיש קצב את המיוחס לו.
ב-30 בדצמבר 2010 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל-אביב את קצב בארבע העבירות שיוחסו לו. ראש הרכב השופטים, ג'ורג' קרא, מוטט בזו אחר זו את טענותיו של קצב וקבע שהוא שיקר: "אין להאשים את א' בעלילה, היעדר ההסכמה הוכח. הוא הפגין אלימות, עדי ההגנה שלו התגלו כמשענת קנה רצוץ", קבע אז. שלושה חודשים אחר-כך שלח בית המשפט את קצב לשבע שנות מאסר. העליון נענה לבקשת קצב לעכב את ביצוע העונש עד להכרעה בערעורו - שניתנה היום, וחתמה פרשה בת יותר מחמש שנים.
ynet העביר שידור חי מיוחד. צילום: אבי פרץ, יהונתן צור, רועי עידן ואסי כהן. הפקה: רוני גל, מגלי סקידלסקי, גליה שיזף וליאור ברמן. בימוי: סיגל מגריסו. הגשה: אמיר זלדנר. ניתוב וסאונד: יואב גרשון וירדנה עבודי. עורך: אורן רייס.
Read this article in English