מות רעיון שתי המדינות
הסתלקותו של דניס רוס מתפקידו מסמנת הזדמנות לשינוי כיוון: תפישת העולם שהנהיג פשטה את הרגל. הפיתרון טמון בהקמת המדינה הפלסטינית האמיתית בירדן
בימים האחרונים דווח על פרישתו הצפויה של דניס רוס, יועצו הבכיר של הנשיא אובמה לענייני המזרח התיכון. פרישתו של רוס, אחרי הסנאטור ג'ורג' מיטשל שהתפטר בחודש מאי מתפקידו כשליח למזרח התיכון, יוצרת הזדמנות לשינוי כיוון.
דניס רוס היה יועצו הבכיר של ביל קלינטון, וליווה את הכישלון המהדהד של הסכמי אוסלו, בגיבוש מזכר ההבנות של וואי פלנטיישן בממשלת נתניהו הראשונה, וכן בפיאסקו של פסגת קמפ-דיוויד בכהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה, שהובילה לאינתיפאדה השנייה ולרצח יותר מ-1,000 ישראלים. הוא היה מאדריכלי המדיניות האמריקנית שנדחפה על-ידי השמאל הישראלי, והשתלטה גם על הדיפלומטיה הישראלית, הובילה אותנו למבוי הסתום והעקוב מדם, שבו אנחנו מצויים כבר שנים ארוכות.
עוד בערוץ הדעות :
את ההשקעות הזרות אסור להפסיק / מייק פרשקר
איש ספר ואהבת ישראל - פרידה משמואל בן-ארצי / דב איכנולד
רצח רבין - פצע לאומי שלא מגליד / נגה פסו
המדיניות שהוביל דניס רוס הייתה יצירה מלאכותית של "ציר המדינות המתונות" מול "ציר הרשע". הדיפלומטים הללו, בסיועו המשיחי של שמעון פרס, יצרו בהבל פה במשך שני עשורים "מזרח תיכון חדש", תידלקו אותו במיליארדי דולרים למצרים של מובארק, לתוניסיה של בוטפליקה, לסעודיה ולירדן של המלך עבדאללה, והכי חשוב - לפלסטינים של ערפאת ואבו מאזן. התברר שאין שום מתינות איסלאמית, ואין שום הבדל בשנאה לישראל בין העמים הללו לבין סוריה לבנון ואיראן, שנשארו ב"ציר הרשע". ההבדל היחיד היה באיזו מידה הרודנים היו מוכנים לכופף את רצון עמיהם כדי להישאר בשלטון בעזרת הכסף האמריקני.
זכורה הקללה של מובארק לערפאת: "תחתום כלב", כשזה סירב לחתום על הסכם אוסלו ב'. אבל אותו מובארק, התרה בערפאת ובאבו מאזן לא לחתום בשום אופן בקמפ דיוויד של אהוד ברק, על סיום הסכסוך, משום שזה עמד בניגוד גמור לתזה של ההליכה על הסף: מניעת לגיטימציה מהמשטר הציוני בארץ ישראל, וחוסר נכונות לקבל נורמליזציה ביחיסים עם ישראל - מבלי לאבד את התמיכה והכסף האמריקני.
ה"חורף הערבי", שהתקשורת המערבית כה התקשטה בו, וקראה לו "האביב הערבי", מתוך חוסר הבנה מוחלט של העולם האיסלאמי, הערבי והשבטי שמסביבנו, רק הבהיר, לכל מי שהיה זקוק להבהרה, שאין דבר כזה מדינות מתונות וציר הרשע. דיקטטורים יכולים להיראות כמתונים על מנת לקבל את הכסף האמריקני, אבל העמים לא משנים את תפישת עולמם כתוצאה מחתימה על פיסת נייר. אותן פיסות הנייר שנחתמו נחשבות בעיניהם כקליפת השום, ואין להם שום עכבה מוסרית להשליך אותן, ברגע שכדאי להם לעשות כן.
מי שמבין כראוי את העניין הוא עבדאללה מלך ירדן. הוא מדבר בגלוי על מות רעיון שתי המדינות, ומדבר על כך שישראל רוצה למוטט את שלטונו, ולהקים את המדינה הפלסטינית בירדן. כפי שהילדים נוהגים לומר: "על ראש הגנב בוער הכובע". המרוויח היחיד מרעיון העוועים של שתי המדינות, הוא המלך שיושב בעמאן, ושולט באמצעות הצבא הבדואי שלו על המדינה הפלסטינית. זו ש-75% מאוכלוסייתה פלסטינית. הוא יודע היטב שהוא הבא בתור, אחרי הדיקטטור שיושב בכלוב במצרים, אחרי הלינץ' שבוצע בקדאפי, אחרי הרודנים האחרים שנעלמים או מתחלפים לאט לאט במחוזותינו.
ומה עם ה"אביב הערבי" שעליו חלמו דניס רוס ושותפיו? תפישת העולם הזו פשטה את הרגל, ורק שמעון שלנו עוד ממשיך לחלום. רעיון שתי המדינות שהתבסס על ציר "המדינות המתונות", ושאותו ניסו הפלסטינים בספטמבר האחרון, לכפות באמצעות האו"ם - מת, רק שטרם חתמו על תעודת הפטירה שלו. הזמן בשל עתה לשנות כיוון, הריבונות והביטחון יישארו בידי ישראל, מדינה נוספת לא תוכל לקום בין הירדן והים. הפיתרון טמון בניהול עצמי של החיים הפלסטינים. המדינה הפלסטינית האמיתית תוקם בירדן, ובעתיד ערביי יהודה ושומרון יהיו אזרחיה.
עדי מינץ, יו"ר מליאת מועצת יש"ע, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
