התרגיל המסריח של ביבי
ראש הממשלה מתנגד כבר חודשים לחוק השימוע לשופטים. הוא נתן לו לעלות רק כדי לגנוז אותו. המטרה: רעש רקע שיאפשר להעביר את החוקים שישנו באמת את פני בית המשפט העליון. וגם: איך נפלה קדימה קורבן לספין, למה יו"ר הכנסת לא עושה דבר ועד מתי ישתקו השרים בגין ומרידור
עוד בנושא החקיקה האנטי דמוקרטית:
- סערת חוק מינוי השופטים: "מחטף, ביריונות"
- הצעת חוק: להגביל את עתירות השמאל לבג"ץ
- הנשיא פרס על חוקי הימין: "סטייה מהדמוקרטיה"
- נתניהו: מתנגד לחוק השימוע במתכונת הנוכחית
אף אחד לא הצליח להבין מדוע שתק נתניהו - למה חיכה, כהרגלו, שזעם מערכת המשפט, התקשורת והקהילה הבינלאומית יתעורר עליו. הוא חיכה, שוב, שמדינה שלמה תחצה לשניים, ושציבור שלם ירגיש שראש הממשלה נותן ידו בשתיקה רועמת לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. לו היה רוצה, לו היה מעוניין לקבור את החוקים הבעייתיים שמכרסמים באיזונים הרגישים שבין הרשויות - נתניהו יכול היה לעשות זאת בשני משפטים כבר ביום ראשון בבוקר, בפתח ישיבת הממשלה, כשהחושך החל כבר לרדת על בית המשפט העליון. אך הוא שתק, ונתן, בכוונת מכוון, לסערה הציבורית והפוליטית להתפתח ולהשתולל תחת ידו ועינו הפקוחה.
קחו לדוגמה את החוק של חבר הכנסת אופיר אקוניס, להגבלת פעילותם של ארגוני השמאל בישראל. "כשאקוניס צריך להחליט בבוקר אם לשתות תה או קפה, הוא מתייעץ עם נתניהו", הגדיר אחד השרים בליכוד את הקשר ההדוק בין ראש הממשלה ובין הדובר שלו לשעבר. "אז מי יכול להאמין שנתניהו לא ידע, או לא הבין, או לא אישר לאקוניס לקדם את החוק שלו?". נתניהו ידע גם ידע, ולשכתו אף אישרה לעיתונאים בשבוע שעבר כי הוא תומך בחוק, על אף הרגישויות שבו, ועל אף ההתנגדויות הנחרצות של היועץ המשפטי לממשלה, של ראש המועצה לביטחון לאומי ושל משרד המשפטים. רק אחרי שהמדינה סערה, ואפילו שגריר ארה"ב רמז שכדאי לעצור את הרכבת הדוהרת, החליט נתניהו "להורות" לאקוניס לשנות את החוק, לבצע בו תיקונים קוסמטיים, בניסיון לרכך מעט את הזעם הציבורי.
בצורה דומה הוא פעל גם בהצעת חוק השימוע לשופטי בית המשפט העליון. חברי הכנסת זאב אלקין ויריב לוין ידעו היטב שהחוק שלהם, במתכונת הנוכחית, לא יעבור. גם נתניהו ידע. אלקין ולוין גם ידעו את מה שכולם שכחו: נתניהו כבר הבהיר לפני כמה חודשים כי הוא מתנגד לחוק. למרות זאת, הם רצו איתו קדימה, תוך שנתניהו שותק ונותן לפוליטיקאים לחבוט בבית המשפט. אתמול, רק אחרי מספר ימים של סערה ציבורית, החליט נתניהו לגנוז את החוק במתכונתו הנוכחית. פה בדיוק נעוץ עוד תרגיל שמעלה ריח רע מבית היוצר של נתניהו. הצעת חוק השימוע לשופטים היא לא יותר מ"עז", חוק שמעלים כדי להוריד, מציעים כדי לגנוז. בדיוק כמו תרגילי נערי האוצר בספרי התקציב. נתניהו נתן לחוק לתפוס תאוצה ולהשתלט על השיח הציבורי כדי שהחוקים שהוא באמת רוצה להעביר (חוק גרוניס, חוק ועדת השופטים, חוק הדיבה), יעברו בשקט יחסי.
נתניהו זכה אתמול לכותרות ראשיות בכלי התקשורת כאשר גנז את החוק. "עצמאות בית המשפט היא מעל לכל", אמר. הוא באמת חושב שמישהו קונה את האמירה הזו, באותה שעה שהוא מקדם חוקים שיפגעו בבית המשפט?
משני הסיפורים האלה עולה רק מסקנה אחת: ראש הממשלה נתניהו וחברי הקואליציה שלו מוכנים להקריב הכל, אבל הכל, על מזבח המשחק הפוליטי, שבו כל הפוליטיקאים מרוויחים, והמפסידים היחידים הם הדמוקרטיה והציבור שאינו יודע עוד באיזו מדינה יגדל את ילדיו. "הבעיה המרכזית של ביבי",
אמר השבוע שר בכיר בליכוד הנחשב למקורב לראש הממשלה, "היא שכבר הרבה זמן, ואולי מעולם, לא היה ראש ממשלה כל כך חזק בישראל: הקואליציה יציבה, אין עליו איום אמיתי לא מבית ולא מחוץ, אין לו חלופה אמיתית - והוא יודע את זה. לכן הוא יכול לשחק, כמו שהוא משחק עם החוקים של הימין. אבל זה מסוכן, כי כשהוא מרגיש חזק, הוא עושה שטויות. וזה מה שמפחיד".
שלוש הערות לסדר
אמש, מיד אחרי הודעתו של ראש הממשלה כי "גנז" את חוק השימוע לשופטים, אצה רצה קדימה להוציא הודעה לתקשורת על "ההישג" שלהם. התפארות קדימה ב"הישג" על "התקפלות" נתניהו שיחקה לידיו של ראש הממשלה. זה בדיוק מה שהוא רצה: שיראו ויחשבו שהוא הציל את בית המשפט העליון. המציאות, כמובן, הפוכה לגמרי: נתניהו עשה ספין שקדימה בלעה. אנשי קדימה כל כך בלחץ מהסקרים, עד שהם לא מפסיקים לעשות טעויות. ואולי זו הבעיה הגדולה באמת של קדימה: במקום להביא הישגים אופוזיציונים אמיתיים, הם מוציאים הודעות מנופחות לתקשורת, שאין מאחוריהן דבר.
יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין,
מתפאר כל הזמן שהוא דמוקרט. זה נכון. אבל חוץ מדיבורים הגיע זמן המעשים. יו"ר הכנסת הוא הקובע הבלעדי של סדר יום הכנסת. הגיע הזמן שישים ברקס לטירוף המשתולל בכנסת שהוא מנהל. במקום זאת, ריבלין אפשר להצעות החוק לעלות לקריאה טרומית ביום שני (כאשר הצעות חוק טרומיות מועלות בימי רביעי). למה? כי הקואליציה רוצה לרוץ קדימה, לסיים את הליכי החקיקה, והוא - במקום להתנגד - מאפשר זאת. אגב, מה יקרה אם ריבלין יעשה מעשה אמיץ ציבורית ויחליט לטרטר את הקואליציה עד שיבינו את הרמז? הח"כים המציעים יעתרו לבג"ץ?
חבריו של יו"ר הכנסת, השרים בני בגין ודן מרידור,
מתנגדים נחרצים לחוקים הללו. גם מהם נדרש לעשות מעשה. לא די לדבר בתקשורת. בספר דברי הימים ייזכרו השניים הללו כמי שישבו בממשלה שהחריבה את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. הלשם כך חזרו לפוליטיקה?
לפנייה לכתב/ת 
