השולחן הערוך והנטוש של הדתיים

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• הרב לבנון: ייהרג - ואל יישמע שירת נשים
• 73 שנה אחרי ליל הבדולח: בית הכנסת קם מהאפר
• נשים, אל תתרמו איברים/ רוחמה וייס
  

במקום הראשון - דיני אישות. עיסוק הגובל באובססיה בצניעות, במיניות, ובמקומן של נשים בחברה. שני לו - החמרות שונות בענייני כשרות המזון. במקום השלישי - שאלות על שמירת שבת וחגים ברמת פירוט מטרידה. ואילו הנושא הרביעי שמעסיק את הסרוגים, בדתומטר שלפיו נבחנים חלקי המגזר - הוא הקפדה על דיני תפילות, ברכות ובית כנסת. יש כמובן שאלות ותשובות בנושאים נוספים, כגון היחס לגויים (ערבים ורוסים בעיקר), שלמות הארץ, ענייני מיסטיקה ומאגיה ועוד, אך אלה כבר אינם מבחינים בין דתיים לבין מסורתיים.

מיהו חילוני?

ארבע אמות מידה הן המגדירות אדם דתי בחברה הישראלית. ארבעה נושאים, ולא עוד. אין

בהם כל התייחסות לחלקים נרחבים של השולחן ערוך, למשל אלה העוסקים ביחסי אדם ואדם וביחסי אדם וחברה, ואין בהם מקום לעקרונות מוסר וערכים הכלולים במצוות "ועשית הישר והטוב".

יכול אדם להקדיש את חייו לעזרה לזולת, לשלם שכר הוגן ובזמן לעובדיו, לשאת ולתת באמונה, לנהוג בצניעות ובהכרת תודה בכל אדם. אך אם איננו מקפיד להתפלל שלוש תפילות ביום במניין - הוא ייחשב חילוני, מסורתי או דתי-לייט.

יכול אדם לנהל את עסקיו בחוסר יושר, לרמות את לקוחותיו ואת מס ההכנסה, להכות את אשתו או את השכן, לנהוג בפראות ולסכן עוברים ושבים, ועדיין ייחשב בעיניי עצמו והציבור כשומר תורה ומצוות. יעידו על כך כל באי בתי המשפט המהדרים בכיפה לראשיהם, משל היה בית הדין בית כנסת.

ארבע אמות מצומצמות של הלכה

כשאנרגיה רבה כל כך מופנית לארבע אמות מצומצמות של הלכה, אין פלא שמעטים כל כך מבני

הציונות הדתית מצאו את דרכם אל אוהלי המחאה החברתית של הקיץ האחרון. אין גם פלא שעיתוני המגזר "מקור ראשון" ו"בשבע", עסקו בעיקר בלהסביר לנו מדוע המחאות הללו אינן אמיתיות - צפונבוניות, מתבכיינות, פוליטיות, קומוניסטיות... ועודדו את כל מי שיראת אלוהים בקרבו, להסתייג מאוהלי רוטשילד.

• הכותב הוא מרצה במרכז הרצוג, מרשת בתי המדרש