תינוקי מתוקי, מתי לעזאזל תלך כבר לישון?

השבוע הגעתי למסקנה חד משמעית שלא משתמעת לשתי פנים: אני עייפה. נורא. עייפה כל כך שאני כבר מרגישה שזהו, עוד רגע אני מגיעה להתמוטטות עצבים, כולל הפרצופים לבעל ושבירת הצלחות. וכדי שזה לא יקרה החלטתי שהגיע הזמן להוציא את נשק יום הדין וללכת לטיפול. לא פסיכולוגי - טיפול שינה לתינוקות.

כבר ביקרתם בערוץ הריון ולידה שלנו?

הטורים האחרונים של מורן:

תפסיקו להכחיש: תינוק מכוער זו לא מילה גסה  

• אני מותשת. לעזוב את הילד ולצאת לחופשה?
• איך מורן אייזנשטיין הורידה את הבטן אחרי הלידה?
• מסמל סקס לפרה חולבת. מורן אייזנשטיין הפכה לאמא
  

התקשרתי ליועצת ממרכז שינה, בחורה מקסימה בשם דבורה, שמיהרה לפגוש אותי אחרי ששמעה את מצבי האנוש. היא הדגישה שאני צריכה להיות שלמה עם התהליך, כי זה לא פשוט ודורש הרבה סבלנות. היא גם סיפרה שעד שמגיעים לשינה טובה וחלומית של לילה שלם צריך לעבור עוד הרבה

לילות ללא שינה, עם בכי שלא פוסק. בקיצור, כמה לילות של מריטת עצבים ותלישת שערות (שגם ככה לא נשארו מהן הרבה אחרי הלידה).

אבל למרות האזהרות - החלטתי ללכת על זה. מילאתי טופס על הרגלי שינה, על מצב הדירה, מערכת היחסים עם הבעל, כמה פצ'ולי אוכל וכמה הוא מוציא - כמעט חיים שכאלה. אבל היי, אם בסופו של התהליך הוא יישן לילה שלם ויבין שאין מצב לאכול בלילה, אני מוכנה לעשות הכל.

אני שומעת אתכם, כל יפי הנפש שטוענים שזו התעללות, שאני אמא רעה ושאני עושה לו נזק, אבל רגע לפני שאתם מתנפלים תסתכלו גם על הצד שלי. אני מתעוררת שלוש-ארבע פעמים בלילה, בלי סיבה אמיתית. הרי פצ'ולי לא באמת רעב כל כך הרבה פעמים - הוא פשוט התרגל.

ומי אשמה בכך? ברור שאני. חוסר הניסיון שלי כאמא גרם לכך שבכל פעם שהוא היה בוכה פשוט הייתי דוחפת לו בקבוק, בלי לבדוק אם משהו אחר אולי מציק לו. מאוד יכול להיות שמספיק היה לו מוצץ או ליטוף. אבל ככה הרגלתי אותו, לאכול בלילה בכל פעם שהוא רק היה מצייץ, ועכשיו הגיע הזמן לתקן.

התייעצתי עם בעלי האהוב והאמיץ. לשמחתי הוא ישר הציע "לקחת את זה עליו". "אני יודע שלך זה לא יהיה פשוט", הוא אמר, וקלע בדיוק לדבריה של היועצת. "אצלי הוא יישן צ'יק-צ'ק. עשר דקות ונגמר הסיפור". כמה שהוא היה אופטימי.

מורן ואריאל. מי יישבר ראשון?(צילום: מורן אייזנשטיין)

הלילה הראשון: זה כל הסיפור?

הוקל לי.

הלילה השני: הצילו!!!

החייל האמיץ עבד עד ארבע לפנות בוקר כדי להוציא סינגל של אביהו שבת וג'ולייטה. הרבה יותר חשוב מהרגלי השינה של התינוק שלנו, לא? נו, נגיד.

אז הוא לא היה בבית ואני התמודדתי, לבד, עם בכי של חצי שעה עד שפצ'ולי נרדם. ואם זה היה נגמר בזה עוד הייתי בסדר, אבל זה חזר על עצמו לאורך כל הלילה - קם, בוכה ונרדם.

תוך כדי הבכי התחילו לעלות בראשי מחשבות, ואני חושבת שעליתי על סטארט אפ. חייבת להיות תוכנית "האמא הגדולה". תחשבו על זה:17 אמהות מתמודדות על התואר האמא האהובה והטובה ביותר. מכניסים אותן ישר אחרי הלידה, עם התינוק ורצוי גם עם עודף ההורמונים והמשקל, ומראים יצד כל אחת בדרכה מתמודדת. אה, ויש רק הליכון אחד בחצר.

תחשבו על זה רגע, אלו שהתינוק שלהן ישן לילה שלם ואלו שלא רבות ביניהן, ויש חדר פרטי ששבו  יושבת הכוהנת הגדולה סופר נני (איפה היא כשצריך אותה בארבע לפנות בוקר, כשהתינוק צורח) ובפניה שופכים את הלב. תודו שזה יכול להיות להיט!

כן, ככה אני בשעה שלוש לפנות בוקר, היצירתיות שלי מתפרצת. וחוץ מזה אני גם משחקת אותה קשה להשגה (חבל שלא הייתי כזו עם כמה מהגברים בחיי) ואומרת לתינוק חסר אונים שהוא לא יקבל אוכל כי בלילה ישנים ולא אוכלים. אני מלטפת ומרגיעה - אבל הלב נקרע לי.

וברור לי שהדרך הכי קלה היא לתת לו בקבוק ושגם ככה הוא אוכל שני שלוקים ונרדם, ושאין דבר יותר נורא מלשמוע את התינוק שלי בוכה, אבל אני ממשיכה לומר לעצמי כל הזמן את מה שדבורה היועצת אמרה: אני לא עושה נזק לילד, להיפך, אני רק גורמת לו לישון טוב יותר ולהיות פעיל ונינוח במהלך היום. והיי, זה גם יעזור לו בעתיד.

הבעיה העיקרית כשמתחילים תהליך כזה היא שאי אפשר לחזור אחורה, כי אז כל מה שעשית היה לשווא. וככה אני ממשיכה לשכנע את עצמי, הולכת בחדר מצד לצד, מדברת אל עצמי ומזכירה לעצמי שאני חזקה, שאסור להישבר, ושעוד כמה ימים הוא ילמד לא להתעורר לאוכל בלילה.

הלילה השלישי:  מי עקשן יותר?

הלילה השלישי היה הלילה הכי קשה. הוא דווקא התחיל בסדר. באחת בלילה פצ'ולי קיבל ארוחה משביעה ונראה שוא הולך לישון. אבל אחרי שעה וחצי, בלי בושה, הוא שוב התעורר - והפעם ניסה את מזלו בכל הכוח.

הוא פשוט היה עקשן ולא וויתר. אפילו הבעל האמיץ, שלשמחתי התעורר והיה לצדי, אמר אחרי עשר דקות "וואו, זה לא פשוט בכלל הדבר הזה". ומה הוא עשה אם זה? ניחשתם נכון, חזר לישון.

אבל אני הייתי יותר עקשנית משניהם. נעזרתי בתפילות לבורא עולם שרק יעשה שהוא יפסיק לבכות. ואז, אחרי כמה תפילות ומסע שכנועים מפרך, נרדם מר עקשני הגוזל.

למחרת בבוקר, אחרי לילה ללא שינה, כשאני צריכה ללכת לאודישן לתפקיד שחיכיתי לו הרבה זמן (פלוס סימנים שחורים בעיניים ששום קונסילר לא יכסה אותם) קם לו החייל האמיץ, שנקרא גם בעלי, ואמר ״נו, זה לא היה כזה נורא". איפה יש הורג זבובים כשצריך אותו?

הלילה הרביעי: אני לא מוותרת

אז היום מתחיל הלילה הרביעי. האם הצלחתי במשימה? האם מצאתי הורג זבובים? אני עדיין לא יודעת. מה שבטוח, אין לי שום כוונה לוותר. אמא דורשת את שעות השינה שלה בחזרה!

מורן אייזנשטיין, שחקנית, סופרת ומקימת האתר "emush - מועדון האמהות הראשון בישראל ", נשואה לינאי ואמא של אריאל