דם, דמעות וגז פלפל. עם המפגינים בכיכר תחריר
המפגינים שלא מהססים להושיט יד לזולת, המרפאות המאולתרות בכיכר תחריר והשקט הזמני בבוקר שאחרי. שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" מדווח ממוקד ההפגנות במצרים
בהתחלה הרגשתי גירוי חריף באף. אחר כך לא יכולתי לנשום מבלי לחוש כאב חזק בחזה. מיהרתי לשלוף את מסיכת הפנים הרפואית שרכשתי בלירה מצרית אחת ממפגין צעיר בעל חוש-עסקים מפותח.
קהיר בוערת - הכתבות האחרונות:
מצרים: "3 הרוגים מאש חיה בקהיר"
המחאה בתחריר: "להיפטר מהמפלצות"
חשש ישראלי: "המוסלמים במצרים למדו מארדואן"
נשארים בתחריר: "לא נסכים לאיש צבא בשלטון"
טנטאווי נאם לעם המצרי, ההמונים הגיבו: "לך, לך"
רבים כמותו היו אמש מפוזרים בכיכר תחריר, מציעים להמונים שהגיעו מסיכות פנים, מסיכות גז ומשקפי פלסטיק הרמטיות. כאלו דווקא לא קניתי, ואחרי שהצלתי את דרכי הנשימה שלי מגז הדמעות, שהתיזו כוחות הביטחון המגינים על משרד הפנים המצרי (הממוקם באחד הרחובות המוליכים לכיכר) מפני זעמם של המפגינים, החלו עיניי לצרוב בעוצמה רבה.
אחד המפגינים שראה אותי משפשף את עיניי בחוזקה, מיהר לשפוך לי על הפנים מיץ תפוזים. זה לא ממש עזר, אבל העיקר זה הרצון. עזרה הדדית היא כאן צו השעה. כל מי שיכול מושיט ליד למי שנפגע או למי שזקוק לעזרה. זה כולל סיוע רפואי, חלוקת שתייה וגם מזון חינם.
עיר האוהלים של קהיר
תוך כדי שאני מצלם את המתרחש סביבי ומשפשף את עיניי, מצאתי את עצמי במרכז הרפואי המאולתר, שהוקם בלב הכיכר - מעין עיר אוהלים בלב ההמולה, שבה צוותים רפואיים לבושים חלוקים לבנים מעניקים עזרה ראשונה לנפגעים בעימותים הישירים והעקיפים - הודות לרימוני העשן למיניהם - עם כוחות הביטחון. מרפאות זריזות יותר נוצרות יש מאין, בכל פעם שכוחות הביטחון תוקפים את המפגינים.
"אחורה, אחורה", מפנים חברי "ועדות המהפכה" את המפגינים ומותחים חבלים דקים כדי לאפשר לפנות את הנפגעים, או כדי שהצוותים הרפואיים יוכלו לעבור בין הקהל הרב להזליף טיפות לעיניים ולאף, או לחלק
ממחטות נייר וצמר גפן לאלה שעשן הרימונים גורם להם לדימומים. מכשירים נגד אסטמה מוצמדים לאלה שסובלים מקשיי נשימה חריפים. אלו שנפגעו קשה יותר - ישנם גם לא מעט פצועים מכדורי גומי ומאש חיה - מטופלים במהירות על-ידי מתנדבים, ומי שיכול לקום בחזרה על הרגליים, שב במהירות למפגינים בכיכר, להמשך המאבק.
למרות ההצהרות הלוחמניות של ראשי "המהפכה השנייה" ודחיית תוכן נאומו מאמש של ראש המועצה הצבאית, הפילדמרשל טנטאווי, על-ידי כל המפלגות הפוליטיות, עזבו מרבית המפגינים את כיכר תחריר עוד לפני חצות. במהפכה הראשונה, בינואר, הכיכר נותרה מלאה עוד שעות ארוכות. מסביב לכיכר, שבה נאחז עדיין הגרעין הקשה של המפגינים, התנהלו בבוקר החיים כסדרם, כאילו ישנה מצרים של המהפכה ומצרים הרגילה. אולם, תוך כמה שעות הכיכר החלה להתמלא והתפרץ סבב חדש של אלימות - שהוביל למותם של שלושה מפגינים.