כפר מהמאה ה-19 בשטח C: אין מים, יש צו פינוי
לבדואים בדקייקה גם אין חשמל. הם מתפרנסים רק מרעיית צאן, וצו מאיים למחוק את היישוב. "אין לנו ברירה - נישאר פה גם אם כל המבנים ייהרסו". המינהל: בוחנים חלופות
הדרך לכפר הבדואי דקייקה אינה סלולה ועוברת בין גבעות צחיחות. 400 תושבי הכפר, השוכן בשטח C (שבשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית) בדרום הר חברון, סמוך לקו הירוק, נמנים עם שבט כעאבנה-פרג'את, ויושבים באדמות הללו מאז אמצע המאה ה-19. הם לא נהנים מתשתיות מים או חשמל ואת העדות היעילה ביותר למצבם הכלכלי הגרוע יספקו מבני המגורים שלהם - רובם פחונים ואוהלים. רוב תושבי הכפר מובטלים ועדר הצאן, המונה כ-2,000 עזים וכבשים, הוא פרנסתם היחידה. קפה ותה מקבלים את פני הבאים, כששיחת היום מתמקדת בנושא אחד בלבד - צווי ההריסה שהוצאו למרבית המבנים בכפר על ידי המינהל האזרחי ועלולים להביא למחיקתו.
בדואים בחצר האחורית - כותרות אחרונות ב-ynet:
עוד בערוץ החדשות :
"הבעיה החלה בשנת 2005, אז החל המינהל לחלק למבנים כאן צווי הריסה", אמר ל-ynet אבו נאסר, בדואי יליד דקייקה, מנהל בית ספר בכפר הבדואי הסמוך, חמיידה. "אנשי המינהל ישבו עם עורכי הדין והציעו לתושבים להעתיק את מקום מושבם לחמיידה ושם תהיה להם תשתית מים וחשמל שאינה קיימת בכפר". הפתרון של המינהל, שעשוי היה לשפר את תנאי החיים העלובים של הבדואים בשבט, נשמע הגיוני, אך הם אינם רואים זאת באותה דרך. "אנחנו לא יכולים לעבור מכאן", פוסק אבו נאסר. "באזור חמיידה אין שום קרקע פנויה, וזה בוודאות ייצור בעיות בינינו לבינם, מכיוון שזו האדמה השייכת להם. שטח המרעה כאן מוגבל מאוד בגלל המדבר, והם לא יהיו מוכנים שהצאן שלנו ייכנס ויקטין את שטח הרעייה שלהם".
מנהלת המחלקה המשפטית של ארגון "שומרי משפט", עו"ד קמר מישרקי-אסעד, הסבירה כי אחרי שהתושבים קיבלו את צווי ההריסה, הם הגישו עתירה לבג"ץ, שהורה להם להכין תוכנית מתאר. "אנשי הכפר התייעצו עם המינהל האזרחי,
שהשיבו להם לפני כחודשיים כי הסיכוי שהתוכנית תאושר נמוך, אך ניתנת להם האפשרות להגיש אותה".
בית הספר בדקייקה מורכב משני מבנים פשוטים וקראוון שביחס לפחונים בכפר, נראים מרשימים הרבה יותר ממה שהם באמת. "לומדים כאן 45 תלמידים", מסביר מנהל בית הספר, מוסא נג'אדה. "על חצי מבית הספר יש צו הריסה ואם אכן יגיעו להרוס, אנחנו נמשיך ללמד את התלמידים בחוץ - אין לנו ברירה אחרת. בתחילת השנה כבר הרסו את אחת הכיתות והתלמידים המשיכו ללמוד בחוץ".
באופן כללי, התושבים בכפר לא מוכנים לשמוע כלל על פינוי. הם מבטיחים כי יישארו בשטח גם אם לא יעמוד עליו מבנה אחד. מניסיון העבר, ניתן להניח כי גם אם צווי ההריסה על הכפר ימומשו, התושבים יישארו במקום וייעזרו באוהלים זמניים שיסופקו להם על ידי ארגונים בינלאומיים.
בפתח אחד המבנים יושב מחמד כעאבנה הסובל מניוון שרירים ואינו זז מפתח ביתו. לידו נמצאים כל הזמן חבריו שמזיזים את רגליו מצד לצד ואפילו מדליקים עבורו את הסיגריות. "נולדתי כאן בשנת 1969, אין לי מקום אחר. מעבר לכך שהתוכנית להעתיק אותנו לא מעשית משום שאף אחד לא יקבל אותנו בברכה על אדמתו, וגם אם ימצא מישהו שיסכים למכור לנו אדמה - אין לנו את הכסף לקנות גם אם נרצה לעבור".
פעיל ארגון "תעאיוש", עזרא נאווי, טוען כי המטרה של המדינה היא לגרש את הבדואים ולרכז אותם במקום אחד כדי שתהיה עליהם שליטה, אך במינהל האזרחי דוחים את הטענות הללו בתוקף, ואומרים כי במסגרת הניסיונות למצוא פתרון
עבור האוכלוסייה הבדואית ביהודה ושומרון, נבחנות כמה חלופות מתוך מחויבות לשיפור רמת החיים של כלל האוכלוסייה בשטחי C, דאגה לתוכנית תשתיות ראויה, והכול במסגרת הליך הידברות עם השבטים.
במינהל הדגישו כי כדי למצוא פתרון לבעיה, נבחנת גם החלופה להרחבת שטח הקיבוע של התושבים כדי לאפשר להם לקבל שטח מרעה בלי ליצור סכסוך עם השבטים האחרים. תהליך בחינת החלופות נמצא עדיין בשלבי עבודת מטה וכשיבשילו התנאים ייפתח הליך הידברות מול ראשי השבטים.
לפנייה לכתב/ת 
