על בנים, בנות ו"בני עקיבא" שביניהם

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• שתקתם לסיקריקים - קיבלתם טאליבן/ יהודה משי-זהב
• אחותי, אל תפחדי מהמקווה
• עקיבא וענהאל: הכל קשקוש - חוץ משוש
  

פסקת פתיחה: דע מאין באת

ראוי שקודם תציג את עצמך, אפילו אם אתה כבר ידוע לציבור כר”מ בישיבה, ח"כ לשעבר מטעם המפד"ל או סתם פובליציסט מצליח, ספר על הרקע האישי שלך: תאר את עברך כחניך, מדריך ואולי אפילו רכז רובע במחנה. בכך תיצור רושם על הקוראים שגם אתה, בעצם, מ"בני עקיבא", אף על פי שבפעם האחרונה שחולצת תנועה עלתה עליך, העברת פעולה על מלחמת ששת הימים שהתרחשה שבוע לפני כן. העיקר שאתה כותב מנקודת מבטו של בוגר התנועה. כלומר, בוגר כואב, מוטרד ומזועזע.

שלב שני: תיאור מצב

לפני שתתחיל לכתוב את הפסקה הבאה, כדאי שתחשיך את המסך. הסתכל על המציאות באופן הכי קודר

שאפשר: "בני עקיבא" נמצאת היום במצב גרוע, בנקודת שפל היסטורית. העמד לרשותך את כל אוצר המילים הקטלני שלך: רע, בעייתי, מסוכן, זוועתי, איום ונורא, קטסטרופה, אנרכיה.

שיהיה ברור שהבלגן במצרים הוא פעולה לשבט נבטים מול ההתרסקות הצפויה ל"בני עקיבא". אל תנסה להתחכם, אל תגיד "נכון שהתנועה פורחת ומשגשגת, אבל..." צא מנקודת הנחה שאנשים לא יודעים על כל ההצלחות החינוכיות והחברתיות של התנועה, ותגיד שהכל על הפנים. למה? עבור לפסקה הבאה.

שלב שלישי: שורש הבעיה

שורש הבעיה, כמובן, הוא בכך שיש אנשים שלא חושבים כמוך. אתה חושב שצריך וראוי שבנים ובנות יגדלו יחד / בנפרד, ולא בריא להפריד / לערב ביניהם (מחק את המיותר). הבעיה שלך היא שהמזכ"ל, ההנהלה הארצית, הרכזים ושאר מוביליה החינוכיים של התנועה, חושבים אחרת. מדובר במגוון רחב של אנשים עם דעות שונות, ואולי באופן אישי חלקם חושבים כמוך, אבל הם לא רוצים להפוך את "בני עקיבא" לתנועה של תת-מגזר אחד מסוים. הם עושים מאמץ אדיר שמעטים בציבור הדתי-לאומי טורחים לעשות אותו, ללכת בין הטיפות ולא לסטות מדרך האמצע. לאחד את כולם. שלא רק אלה שמסכימים אתך ימצאו את מקומם בתנועה, וגם לא רק אלה שחולקים עליך.

המקוננים נובחים - והשִירה עוברת(צילום: גלעד קוולרצ'יק)

שלב רביעי: נוסטלגיה

כאן מומלץ לעשות הפוגה קטנה, ולשוב אל עברך. לטעון שפעם הכל היה טוב ויפה. "בני עקיבא" הייתה תנועה מושלמת ונטולת חסרונות. תבכה שלקחו לך את "בני עקיבא שלך", ותקונן על כך שמדובר בתנועה, שכשמה - נעה כל הזמן קדימה, במקום לדרוך במקום ולהישאר תקועים בעבר, כמו שאתה כל כך רוצה.

שלב חמישי: רק עירוב / הפרדה

לא משנה לאיזה כיוון תיקח את המאמר בשלב זה, העיקר שלא תסטה מהנושא המרכזי שעליו אתה כותב: תנועה מעורבת / נפרדת (מחק את המיותר). זה התחום היחיד שקיים היום ב"בני עקיבא". אתה, כאמור, מנותק ממה שקורה במציאות, אבל זה לא אמור להפריע לך. בשטח, ל"בני עקיבא" יש נושאים בוערים בהרבה לטפל בהם מסוגיית ההפרדה. צריך לחנך את הנוער לתורה ולדרך ארץ, להגביר את אהבת הארץ והעם, ולטפל באתגרים החברתיים (שהעסיקו את "בני עקיבא" הרבה לפני שהעסיקו את שוכני המאהל ברוטשילד).

אין להם זמן לדוש כל היום בענייני בנים-בנות, וחלקם גם סוברים שהעיסוק המוגזם בנושא רק פוגע ומזיק. אבל כל זה לא עניינך; לך יש סולם ערכים ברור. תורה, חברה, מדינה, בין אדם לחברו – אלה יכולים לחכות, העיקר הוא לערב / להפריד בנים ובנות. בפזמונסניף בגבעת שמואל זכה במקום הראשון שבט "יובל" לבעלי צרכים מיוחדים,

אבל אתה תפרסם מאמר על כך שהפזמונסניף היה נפרד. נפתחה מסורת של הצטרפות השבט החדש למסע בעקבות הל"ה, אבל אתה תכתוב על היעדרות התנועה מטקס הסיום בגלל שירת נשים. זכור, על שלושה דברים העולם עומד: על בנים, על בנות ועל המחיצה שיש / אין ביניהם.

פסקת סיום

הדגש שוב את אחת האמירות שלעיל, תצפה שראשי התנועה יתפכחו - כלומר יקבלו את דעתך - ובזה סיימת. אתה, הפוליטיקאי או הפובליציסט, מילאת את חלקך בהצלחה - לבכות ולהתלונן. עכשיו תן ל"בני עקיבא" למלא את החלק שלהם; לחנך דור של צעירים למסירות ולהקרבה למען התורה, העם והארץ, ולדחוף קדימה – צעד אחר צעד – את הציונות הדתית בפרט, ואת החברה הישראלית בכלל.