נהרסו הבתים שנשרפו: "כתם שחור על בית אורן"

מוחקים את אחד השרידים לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה: כמעט שנה אחרי אסון הכרמל, החלה הריסת בתים השרופים על צלע ההר בקיבוץ בית אורן. מעט אחרי השעה 10:00 נגס הבאגר בקיר אחד הבתים והחל במלאכת ההריסה. בבית סמוך, שחלקו שופץ וחלקו ייהרס, הסירו פועלים את הקירות באמצעות פטישי אוויר ידניים. עשרות מתושבי הקיבוץ, חלקם דיירי הבתים השרופים לשעבר, שאיבדו באחת כמעט את כל רכושם, עמדו וצפו במלאכת ההריסה, חלקם דומעים, מתחבקים ומחזקים זה את זה.

הורסים את "הסמל של בית אורן"(צילום: אבי ברומברג)

"ההריסה היא בעצם החלק האחרון בשיקום הקיבוץ אחרי השריפה", אמר מנהל העבודה בפרויקט, אבי אשכנזי. "אנחנו מפרקים את הבתים, מפנים את החומר וגורסים אותו, והוא יועבר להקמת תשתיות אחרות. הקיבוץ יקים באזור את יחידות הדיור על פי התב"ע (תוכנית בניין עיר) שלו", הוסיף.

שנה לאסון הכרמל - הכותרות האחרונות:

• דוגמנית השב"ס עדיין חיה בתמונות
• "בבית אורן אומרים - הכי מסכן מי שלא נשרף לו"
• איוֹב מכפר מרר רודף אחרי האמת על אסון הכרמל
• בת זוגה של הסוהרת מתנחמת ב'מועדון האלמנות'
• שוב נבקש שישלחו לנו סופרטאנקר?
  

ל-ynet נודע כי בשל בעיות תשתית לא יוקמו במקום מבנים חדשים והבתים החדשים יוקמו בהמשך השלוחה, מערבית למבנים ההרוסים. בין הצופים בהריסה היה עופר פולק, אחד מדיירי המבנים המתגורר כיום בקרווילה, בהמתנה לבית קבע חדש. פולק אמר כי ההריסה היא חלק טבעי מתהליך שיקום הקיבוץ והמבנים מנזקי השריפה. "הגיע הזמן, כי המבנים האלה נראים כמו כתם שחור על הקיבוץ. עכשיו אפשר יהיה להמשיך הלאה".

"עכשיו אפשר יהיה להמשיך הלאה"(צילום: אבי ברומברג)

ביתה של רוחל'ה קציר, הקיצוני בשורה, ניזוק רק בצורה חלקית ושופץ, אך ביתה של הבת ועסק שניהלה נשרפו. "במשך יותר מ-60 שנה הבתים האלה היו הסמל של הקיבוץ. ראו אותם מכל מקום. גם אחרי השריפה הם היו סמל, סמל מזכיר וכואב", היא מספרת.

"הכאב שלי הוא לא על הנזקים הכלכליים, אלא על האנשים שעזבו את הבית בלי כלום, ועכשיו צריכים לבקש מחברים, מכרים ובני משפחה לחפש ולשלוח להם תמונות מהעבר שלהם, לאסוף מחדש את הזכרונות", מתארת קציר את הרגשות הקשים על רקע צפייה בהרס הבתים. "הרי מה לקחנו כשהלכנו? אני לקחתי תמונה של אמא ז"ל, תמונה של בעלי שנפטר, ואת העיתון של אותו בוקר, שיהיה מה לקרוא. הרי תכננו לחזור בערב".

ענן אבק עלה, וזה נגמר. הרס הבתים בקיבוץ(צילום: אבי ברומברג)

בעוד הצופים מעלים זכרונות ומתחבקים, המשיך הבאגר במלאכת ההריסה עד שהקיר האחורי, עם המשולש שתמך בגג, קרס אף הוא. ענן אבק לבן עלה, והקהל בקיבוץ שספג את הנזק הגדול ביותר נאנח במקהלה.

רבים מהדיירים בשורת הבתים הראשונה בקיבוץ, המשקיפה על נוף האורנים המהמם של הכרמל, היו רווקים מבני המשק ושוכרי דירות. בין הצופים היה גם נדב דגון, בן המשק, שצפה ברגשות מעורבים. "זה היה צריך לקרות כבר מזמן, כי זו הייתה תזכורת קבועה למה שקרה פה. הייתה לנו פה תקופה יפה שנגמרה אחרי השריפה. היינו חבורה של צעירים שגרו פה ביחד, ניגנו ביחד בהרכב, והכל נגמר. אנחנו כבר גרים במקומות אחרים בקיבוץ, השוכרים עזבו. זה נגמר גם בגלל הריחוק וגם בגלל הטראומה", אמר.