הבאבא חארטה / על מינוי בנין למאמן הפועל חיפה
רק שני אנשים יכולים למנות נכשל סדרתי וטיפוס בעייתי כטל בנין למאמן. הבוס המנותק יואב כץ והרב המקובל רפאל מאמו. טרומפלדור והאריה מתל חי לא ממש עזרו לבית"ר, העיקר שאבי לוזון, אורי שילה, צבי ורשביאק ואפרים זינגר מבסוטים. פלג עצבני
הבלוף
מה לטל בנין ולאימון כדורגל
בפברואר 1997 יצא לי לראיין את מאמן הפועל חיפה, הקרואטי איבן קטאליניץ'. שאלתי אותו אם טל בנין, קפטן וכוכב הקבוצה באותם ימים, הוא גם המאמן שלו על המגרש. קטאליניץ' ענה מיד: "לא. המאמן שלי על המגרש זה רן בן־שמעון".
בעמודי התקצירים של ynet ספורט כבר ביקרתם?
- המרסיסיידרס עצרו את סיטי - תקצירי הפרמייר ליג
- בלומפילד, כרגיל, אדום - תקצירי ליגת העל
- לא כל יום י-ם - תקצירי ליגת לוטו
בנין היה כישרוני מבן שמעון, אבל איזה הבדל מבחינת אישיות. כמה לא מפתיע שרן הפך לאיש המקצוע הכי מבטיח כאן, וטל למאמן כושל שמקבל את מינוייו בזכות קשרים, ידע בצרפתית ובעל־בית הזוי. אז מה אם הוא שחקן עבר, יואב, את הרזומה שלו בדקת?
הנה התקציר (והוא באמת קצר): את קריירת האימון בנין החל באפריל 2008 כעוזרו של ניצן שירזי במכבי פ"ת. השניים קיבלו קבוצה במקום התשיעי (מתוך 12) הובילו אותה לעשירי
הרקורד הנפלא הזה כל־כך הרשים את אבי לוזון, שהוא העניק לבנין את נבחרת הנערים, למרות שאפילו תעודת מאמן לא הייתה לו. והתוצאות לא איחרו לבוא. נבחרתו של הטאלנט התרסקה ותיזכר בעיקר בזכות שתי תבוסות 7:0, מול נערי גרמניה ופולין. התחנה הבאה הייתה הנבחרת הבוגרת, בזכות ההיכרות עם לואיס פרננדז והמלים שידע בצרפתית. את הישגיו הכבירים של הזוג המוזר במוקדמות היורו כולנו זוכרים. זהו. שלוש תחנות, שלוש נפילות.
ובנין עצמו? "להגיע להפועל חיפה זה כמו צו שמונה בשבילי", הוא אמר בלי למצמץ. צו שמונה? בינואר 2005 הפועל חיפה מאוד רצתה לגייס את המילואימניק שיצא למחנה אימונים אישי באיטליה, אבל לצערה לא היו לה לוכדי עריקים, וכנראה גם לא מספיק כסף.
עוד טורים ב-ynet ספורט:
אז הלוחם לא חיכה לשום צו והעדיף את בית"ר ירושלים. ושימו לב איך הגיב אז כץ: "טסתי לארץ במיוחד מארה"ב רק כדי לסכם עם בנין. נפגשתי עם נציגו וסיכמנו הכל. בבוקר אני פתאום קורא בעיתונים שהוא סגר בבית"ר. אדם שהיה קפטן הנבחרת צריך לייצג אתיקה קצת יותר גבוהה". את זה שכחת, יואב?
אבל עזבו אתכם מעניינים שוליים כמו טקטיקה ואתיקה. העיקר שלפני החתימה השבוע טל התייעץ עם הרב רפאל מאמו, זה ששחקנים כורעים ברך ומנשקים לו את היד, והוא בתמורה מבטיח שהם יצליחו "מעל ומעבר". וככה, בשיתוף פעולה נדיר של רב מקובל ובוס לא מקובל, מונה רב־חובל לספינה הטובעת. עכשיו האוהדים יכולים להיות רגועים, מה עוד שבנין מינה לעוזרו את מאיר בן־מרגי, המאמן שהוליך את צעירי המועדון למקום האחרון בליגה לנוער. בדרך לאימון הבכורה שניהם נישקו את המזוזה. אלוהים ישמור.
הסיפורים העסיסיים בספורט - ״בועטת״:
ביום שני, כשטל התייצב בקריית־חיים, הגיעו לשם גם המצלמות והתברר שהקבוצה מתאמנת בארגז חול. מהבחינה הזאת המאמן דווקא מתאים פיקס למקום עבודתו החדש. איפה שהוא נוגע, לא צומח דשא.
הפאשלונר
טרומפלדור לא עזר לבית"ר
בבית"ר ירושלים החליטו שלא חייבים לחכות לינואר בשביל לקבל חיזוק. יום לפני המשחק בקריית־שמונה הם לקחו את השחקנים לטיול שורשים בתל חי, כדי לשמוע על האיש שעל שמו הם נקראים. למחרת מיגל פורטיז'ו ואנדריי פיליאבסקי באמת נלחמו כמו האריה השואג, אך הקבוצה הפסידה.
עוד טורים של עמיר פלג:
מורשת זה דבר חשוב, רק חבל שהיא לא יכולה להביא נקודות. טרומפלדור לא יכול למסור כדור עומק במקום ברוכיאן, לנגוח לרשת במקום בן־שושן ובעיקר לא לעמוד בשער. בגול של אבוחצירה, אוהד סיידוף זינק עם יד אחת ואולי גם צעק "טוב למות בעד ארצנו", אבל הכדור הלך לפינה הרחוקה.
בשנה שעברה, לפני שהפועל ר"ג אירחה את מכבי חיפה, המאמן יובל נעים לקח את שחקניו להשתטח על קברי צדיקים בצפון. במשחק עצמו היחיד שהשתטח היה השוער רפי כהן, וזה נגמר בתבוסה 5:0. מסתבר שמלאכתם של צדיקים מתים לא נעשית בידי אחרים.
השאלה מה עושים עכשיו. מכיוון שמשחק החוץ הבא יהיה נגד בני־יהודה, אני במקום ראשי בית"ר מארגן לשחקנים מסלול מורשת שבטוח ינער אותם: יוצאים מירושלים ליחידה לחקירות הונאה ביבנה, שם נחקר מאמנם בפרשת "הכדור המרכזי", ממשיכים לבית־החולים הפסיכיאטרי אברבנאל בבת־ים, בו היה מאושפז הספונסר שלהם, ממשיכים ליאחב"ל בפ"ת, שם נחקר בעל הבית שלהם בפרשת הלבנת ההון, ומשם לכיוון האצטדיון ביפו, לאורכו של רחוב ז'בוטינסקי!
השיבוצניקים
לוזון ושילה בדרך למונדיאל
בסוף השבוע שעבר קצת התאכזבתי מהקהל הישראלי. יו"ר ההתאחדות אבי לוזון והמנכ"ל אורי שילה שבו מלוקסמבורג, שם נקבעו מועדי המשחקים במוקדמות המונדיאל, וההמונים לא חיכו בנתב"ג כדי להריע להם על התאריכים הנפלאים שסידרו לנו.
לא נורא, העיקר שלוזון ושילה היו מבסוטים מעצמם. פותחים מול אזרבייג'אן, אחר־כך רוסיה בבית, שני משחקים מול לוקסמבורג, ואז רונאלדו מגיע לר"ג. "החלום שלנו זה לארח את פורטוגל כשאנחנו בראשות הבית". אמר היו"ר וגם הסביר: "גם אם נסיים בתיקו מול רוסיה, נוכל לבוא למשחק מול פורטוגל עם 10 נקודות". והיה לו עוד חישוב מבריק: "בפעמים הקודמות כשפגשנו שתי נבחרות בכירות תוך ארבעה ימים, נגמר הקמפיין". קלטתם את הראש? אז מה אם בסוף כולם משחקים נגד כולם? העיקר שבינואר נוביל.
המנכ"ל שילה הצביע על זווית אחרת של ההצלחה: "אנחנו מרוצים שהשגנו את רוב האינטרסים שלנו. רוב המשחקים בימי שישי ובחגים לא יהיו בבית". איזה מזל שיש לנו שני פרפקציוניסטים, שהגיעו למו"מ עם לוח שנה ודאגו שלא נשחק בצום גדליה. את פורטוגל אגב, דווקא כן נארח בשישי, אבל שטויות. העיקר שלוקסמבורג תשחק פה באמצע השבוע והרבבות שיגיעו לא יחללו את השבת.
לא פחות משעשעת הייתה הצהרתו של לוזון: "כל מאמן שייבחר בינואר לא יוכל להתלונן על השיבוץ". אהה, אז זה מה שכל־כך מיוחד בתאריכים שלוזון ושילה סידרו. שהם מתאימים לכל המאמנים. נוסעים להם שני חוצפנים בלי להתייעץ עם מאמן הנבחרת, שעוד לא מונה, ומחליטים בשבילו. מצד שני זה לא ממש מפתיע. בהתאחדות שבה מאמנים חסרי ניסיון מקבלים את הנבחרות הצעירות, פיזיותרפיסט מנהל את האגף הרפואי, ודיינים עייפים מחלטרים בבית־הדין המשמעתי, היו"ר והמנכ"ל יכולים לשחק אותה המאמן הלאומי ועוזרו.
ושלא תחשבו שלוזון דאג רק לנו. בין שאר סיפורי הגבורה שזרמו מלוקסמבורג אפילו קראתי את הדיווח הבא: "במהלך הישיבה נתגלעה מחלוקת בין נציגי פורטוגל לרוסיה, ואז פנה הנציג הרוסי ללוזון ואמר לו: 'אתה החכם, תפתור את הבעיה'. לוזון השיב: 'אם לא תקבלו את ההצעה שלי, נלך להגרלה', וכך התקבלה הצעתו"... איזה יו"ר תותח יש לנו. אין עליו בלוחות זמנים. מהיום אני קורא לו אבי לו"זון.
הנהנתנים
ורשביאק וזינגר גאים לארח
גם בוועד האולימפי היו לנו שני שליחים שטפחו לעצמם על השכם. היו"ר צבי ורשביאק והמנכ"ל אפרים זינגר טסו לרוסיה וחזרו עם בשורה: הכנס האירופי של הוועד האולימפי הבינ"ל ייערך בדצמבר 2012 באילת!
כן־כן, בזכות העסקנים הנהנתנים שלנו אין לנו כמעט הישגים, אבל הפכנו לאימפריה שמארחת כנסים. במקום להתגאות בספורטאים ובהישגים, אנחנו משוויצים במזג האוויר, בבתי המלון, באולמות האירוח, בקייטרינג, בעטים ובניירות.
"מדובר בניצחון גדול", דיווח ורשביאק בדרכו לארוחה עם ולדימיר פוטין, והוסיף: "כל שנה נערך כנס מסוג זה, אבל אחרי אולימפיאדה מדובר בכנס בעל חשיבות עליונה. האירוע הזה יעורר סקרנות ורעש גדול ברחבי העולם".
צודק! הרי איך אפשר לשכוח את הכנסים הסנסציוניים של הוועד בשנים האולימפיות? אני למשל זוכר שבזמן הכנס שסיכם את משחקי מונטריאול 1976, אנשים לא ישנו כל הלילה. שלא לדבר על בייג'ינג 2008. ורשביאק לקח לשם את אשתו, אבל הכנס שאחרי? כל העולם ואשתו דיברו על זה.
לפנייה לכתב/ת 
