'קומדיה בסולם מינורי': שואה בנסיבות לא טבעיות

כותבים הרבה על השואה. הרבה מאוד. קשה מאד להתבלט בינות אלפי הסיפורים, וכדוגמה חריגה ניתן לקחת את הרומן של ג'ונתן ליטל, "נוטות החסד", אשר יצר פולמוס אדיר משהציג נקודת מבט של קצין נאצי וערער את אופני הגישה המקובלים לכתיבה על תקופת מלחמת העולם השנייה.

ביקורות נוספות של יותם שווימר בערוץ הספרים :

• "הקרקס הגדול של הרעיונות " - קריאה רב חושית
• "רואים את הלב ": מאת סמואל בנשטרית
• מורקמי למיטיבי לכת: על "1Q84"
  

"קומדיה בסולם מינורי". תמצות מקורי של סיפור מלחמה אישי

לתוך האקלים הנוכחי הרווי בסיפורים על השואה, מגיחה יצירה מצומצמת בהיקפה מ-1947 שזכתה בזמנו לביקורות מהללות, אך רק עם תרגומה החדש לאנגלית לפני שנתיים נחשפו אליה מיליוני קוראים. מדובר בנובלה של האנס קיילסון, "קומדיה בסולם מינורי" שכבר הוכתרה כיצירת מופת, ורואה אור בימים אלו בהוצאת כתר, בתרגום מעולה של רחל בר-חיים.

אורכה של היצירה מעט יותר ממאה עמודים. בתמצות מעורר השתאות, מצליח קיילסון לספר סיפור שלם ומגובש; מאופק מאוד, אך אירוני ומלא אבסורד. זהו סיפורם של וים ומרי, זוג הולנדים שמחליטים להסתיר בביתם יהודי המכנה עצמו ניקו, בעת הכיבוש הנאצי. הם מחביאים אותו בחדר שבקומה העליונה ומנסים להתנהל כרגיל. אך מקרים שונים פורצים לעתים את המרחב הבטוח בו הם חיים ומכניסים חרדה קשה מנשוא.

לאמתו של דבר, אפילו לא בזה העניין. עיקר הסיפור הוא פטירתו של ניקו ממחלה, לאחר שנה במחיצתם. המוות הטבעי בנסיבות לא טבעיות משנה את התמונה כולה, ומה שאמור היה לשים קץ לתהפוכות הנפשיות, מהווה נקודת פתיחה לסיפור דרמטי בו הכל מתהפך.

אין רגע דל

האבחנות הדקות והמדויקות שמציג הסופר כמעט לאחר-יד ביצירה, מהוות במידה רבה את סוד קסמה. במרחב הטקסטואלי של "קומדיה בסולם מינורי" הכל דחוס וצפוף, ואין רגע של הפוגה. גם ארוחות מסביב לשולחן, גם שתיקות והתבוננות והאינטימיות הכפויה בין הזוג לניקו - כל אחד ממרכיבי היומיום הפשוטים נתונים באי שקט פנימי מתמיד. וכך, גם השפה דוהרת קדימה, אינה מתעכבת או משתהה. היא מתארת בעיקר פעולות, שמהן אנו למדים על תודעתן של הדמויות.

השפה גם אינה מסתירה דבר; היא צלולה לגמרי וממנה משתקף דיוקן מהימן של שני אנשים פשוטים בסיטואציה מאוד לא פשוטה. העיקרון האחרון הוא שמכונן את היצירה כולה והופך אותה לחריגה כל כך בינות הפרוזה שנכתבת על השואה, שכן הרואיות נעדרת ממנה והדמויות בה אינן חזקות. וים ומרי אינם אנשים בנויים לתלפיות, אמיצים במיוחד או בעלי כריזמה מכשפת. הם אנשים פשוטים, שהמציאות האכזרית הציבה אותם מול סיטואציה בעייתית. עוולות המלחמה - בדגש על אלו שנעשו כלפי היהודים - אינן מתוארות בפאתוס, אלא כעובדה מוגמרת, כזאת שלא ניתן לדון בה משום שהיא כל כך בלתי מובנת.

המצב הנתון וההתמודדות עמו הם הליבה של הסיפור. סממני הכיבוש הגרמני מופיעים בסיפור ומשפיעים על חייהם של הזוג ההולנדי, כמו גם הכנסת הגורם השלישי (שהוא בעייתי תמיד) לביתם. אך כפי שמוסר המספר הכל יודע, אין זה משנה כלל שניקו הוא יהודי. העיקר הוא האופן בו השגרה מופרת וכיצד מתמודדים אזרחים פשוטים כשהם הופכים - ביוזמתם, יש לומר – למשתפי פעולה כנגד הגרמנים.

יתרה מכך, מותו של ניקו בתחילת הסיפור ממחלה כמו משבש את מהלך ההתרחשות המצופה. הסתרתו מרחפת כאיום מתמיד מעל ראשם של וים ומרי, גם לאחר שהם נפטרים מהגופה, אך כעת החרדה היא שונה: מדוע הוא מת דווקא להם? תוהים הזוג. מדוע הם, שהכניסו אותו לביתם והעניקו לו מפלט מהאימה שבחוץ ואת התנאים המקסימאלים לשרוד את תקופת המלחמה, מת בזמן "המשמרת" שלהם?

קיילסון בוחן את התהליכים הנפשיים שעובר הזוג הצעיר בעקבות המאורעות הללו ובכך מניח את המלחמה כסיפור מסגרת לסיפור פרטי הרבה יותר, לתיעוד מרגש של מי שביקשו לעשות מעשה טוב אך הגורל שיבש את תוכניתם.

קומדיה של מוות קשוח

מדוע אם כן נקראת היצירה "קומדיה בסולם מינורי"? יצירתו של קיילסון היא אבסורדית, כאמור, נוכח המציאות המפתיעה וההתרחשויות הבלתי-מתיישבות המופיעות אחת אחרי השנייה. מתוך כך מתקבלת אירוניה קומית להפליא, חרף הסיטואציה הקשה. המוות הטבעי, הטוויסט העלילתי שלא נחשוף את טיבו, ארוחות הערב המשותפות של המסתירים עם המוסתר - עומדים כחלק מהניסיונות לבסס שגרה חדשה של השלושה במציאות המשונה המתגבשת לאורך העלילה. אך כל אלו הם מצבים קומיים בבסיסם, משום שהם חריגים כל כך לדרמה של סיפור המסגרת.

אך הקומיות אינה מוחצנת, היא מינורית מאוד ועולה על פני השטח בעיקר בגלל השקיפות של הטקסט והאופן בו משלב הסופר את המציאות האבסורדית עם המציאות האובייקטיבית. השיח נעשה כמעט תמיד בלחש ובבהילות, והפעולות זריזות ומתוחות. השמירה על הדריכות לאורך הנובלה, לא רק במעשים של הדמויות השונות אלא גם באופן בו הטקסט מתאר זאת, מעניקה ליצירה כוח רב.

ל"קומדיה בסולם מינורי" מצורפת רשימה אוטוביוגרפית בשם "כאן ביתי",

שנמצאה בין ניירותיו של קיילסון ובה הוא מתאר את ילדותו ובגרותו כיהודי באירופה. סיפורו הפרטי משיק בנקודות רבות לסיפור הבדיוני ומאפשר לעמוד על הקשרים בין הביוגרפיה ליצירה האמנותית. קיילסון נולד ב-1909 בגרמניה, אך נמלט להולנד בגיל 27, כשרוחות רעות החלו מנשבות בארץ הולדתו. הוא חי מאה ואחת שנים ועסק בפסיכיאטריה, בדגש על תופעות פוסט-טראומטיות אצל ילדים.

רשימתו, שתורגמה היטב בידי דפנה עמית, מעמיקה את ההיכרות עם היוצר המיוחד הזה, אך קריאתה לאחר הנובלה המצוינת משאירה מעט טעם לוואי. לא כל נובלה עומדת בפני עצמה. יותר מרומן, עליה להיות חזקה ומדויקת בכדי ללכוד את הקורא ולהעניק לו חוויה מפעימה. "קומדיה בסולם מינורי" היא יצירה חזקה דיה, מעוצבת להפליא, שתרגומה לעברית הוא לא פחות ממעולה. הרשימה "כאן ביתי" כתובה בתנופה מרגשת ומלאת אבחנות יפות, אך היא נמצאת בצלה העצום של היצירה האמנותית המרשימה שכתב. יצירה החודרת לנפש האדם הפשוט ומעמתת אותו עם החיים בעוצמה עזה פי כמה, מהרומנים הרבים שנכתבו אחריה על השואה.

"קומדיה בסולם מינורי", מאת האנס קלייסון. מגרמנית: רחל בר-חיים. "כאן ביתי - זיכרונות", מגרמנית: דפנה עמית. הוצאת כתר. 207 עמ'.