סוציאליזם קיבוצי - לעובדי המפעלים יש יותר זכויות

התעשייה הקיבוצית מהווה חלק חשוב ולא קטן מכלל התעשייה בארץ. חברת עוקץ מערכות, המתמחה בפיתוח מערכות טכנולוגיות, לניהול וחישוב שכר ומערכות נוכחות חכמות, ערכה לאחרונה סקר במסגרתו נבחנה סוגיית מתן זכויות סוציאליות לעובדי הקיבוצים שעובדים במפעלים.

• הרפורמה בתלוש השכר יוצאת לדרך
• השכר הממוצע בתעשייה - 12 אלף שקל בחודש
• האטה במשק: התעשיינים הפסיקו לגייס עובדים
  

הסקר נערך בקרב עובדי מפעלים אלו, חלקם בבעלות הקיבוץ וחלקם בבעלות פרטית לרבות מפעלים קיבוציים שנסחרים בבורסה, כמו גם כאלו שעובדים בקיבוץ עצמו ומקבלים תלושי משכורת בקיבוץ שעבר הפרטה - תוך השוואה לנעשה בתעשייה הכללית.

כיצד בוצע הסקר

הסקר נערך בחודש נובמבר 2011 כשהנתונים נלקחות ממערכות השכר וניהול הנוכחות של עוקץ מערכות, במסגרתו נבדקו נתוניהם של 74 מפעלים קיבוציים המעסיקים כ-5,200 עובדים ובמקביל נבדקו נתונים של מפעלים שאינם בקיבוצים, המקבילים בעיסוקם לזה של המפעלים הקיבוציים נבדקו.

נתוני הסקר

ניהול רישום נוכחות: התעשייה הקיבוצית - 97.4% לעומת התעשייה הכללית - 75.4% 

על פי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, כל מעסיק חייב בניהול יומן נוכחות של עובדיו. מבדיקת הנתונים עולה כי בעוד שבכ-25% מקרב החברות בתעשייה הכללית שנסקרו, נמצאו ליקויים בניהול רישום הנוכחות או שכלל לא בוצע הרישום, הרי שבתעשייה הקיבוצית, מקיימים המעסיקים את לשון החוק כמעט באדיקות, ולראייה בכ-97.4% מהתלושים שנסקרו נמצא כי המעביד מנהל את היומן כנדרש על פי התיקון.

עו"ד חמי לפידור מציין, כי בהעדר רישום נוכחות, יכול עובד לתבוע תשלום עבור 15 שעות נוספות לשבוע ועל המעביד להוכיח כי העובד לא עבד את השעות הנתבעות על ידו. נטל העבודה על עבודה מעל ל-15 שעות נוספות שבועיות מוטל על העובד. בנוסף לסנקציה האזרחית, אי ניהול רישום כחוק מהווה סנקציה פלילית.

תשלום שעות נוספות: התעשייה הקיבוצית - 94.3% לעומת התעשייה הכללית - 85.6%   

לשון החוק קובעת כי העובד מעל ל-43 שעות שבועיות או מעל ל 8.6 שעות יומיות, זכאי לקבל תשלום עבור שעות העבודה הנוספות: בעד 2 השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום 125% מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספות שאחריהן לא פחות מ-150% מהשכר הרגיל. מנתוני הסקר עולה כי רובם המכריע של המעסיקים בתעשייה הקיבוצית כ-94.3%, משלמים שכר בגין השעות הנוספות, בעוד ששיעור המעסיקים מקרב התעשייה הכללית שעושים זאת, נמוך בכמעט 10% ועומד על כ-85.6%.

רישום חופשה ומחלה: התעשייה הקיבוצית - 96.6% לעומת התעשייה הכללית - 84.7%  

לשון החוק קובעת מפורשות כי המעסיק מחויב לנהל רישום של ימי החופשה והמחלה כמו גם הצגתו בתלוש השכר . מנתוני הסקר עולה כי בכ-15% בקירוב מכלל התלושים שנתנו לעובדים בתעשייה הכללית, לא נמצא רישום של ימי המחלה והחופשה שהם נטלו, וזאת בניגוד לנעשה בתעשייה הקיבוצית, שרובם של המעסיקים בה מקפידים לעשות זאת.

תשלום שכר מינימום: התעשייה הקיבוצית - 99.2% לעומת התעשייה הכללית - 92.1%   

בתעשייה הקיבוצית נדיר למצוא עובדים העובדים מתחת לשכר המינימום: מנתוני הסקר עולה כי שיעור המעסיקים שמקפחים את זכויות עובדיהם בתשלום נמוך מהמינימום המותר עומד על 0.8% וזאת לעומת התעשייה הכללית, בה עפ"י נתוני הסקר 7.9% מכלל העובדים מקופחים על רקע זה.

תשלום עבור עבודה בחגים: התעשייה הקיבוצית - 97.3% לעומת התעשייה הכללית - 82.7%  

על פי החוק, יום העבודה בערב החג הוא 7 שעות, כאשר כל שעה מעבר לכך תיחשב כשעה נוספת (אך לא כעבודה בחג אם טרם נכנס החג). במקומות עבודה בהם נהוג שבוע עבודה בן 5 ימים, יום העבודה יהיה 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות (על פי החלטת המעסיק ונציגות העובדים).

מנתוני הסקר עולה כי כ-18% בקירוב מכלל העובדים בתעשייה הכללית, אינם מקבלים שכר עבור עבודתם בערבי החגים ובמהלכם וזאת לעומת הנעשה בתעשייה הקיבוצית, שם עפ"י נתוני הסקר, שיעור העובדים המקופחים נמוך בהרבה ועומד על כ-97.30%.

הפרשה לקרן פנסיה: התעשייה הקיבוצית - 91.6% לעומת התעשייה הכללית - 82.3%  

על המעבידים בתעשייה ועובדיהם חל צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה. לפי הצו יש להפריש מהיום הראשון לקרן פנסיה על פי האחוזים המופיעים בצו.

מתן תלושי שכר: התעשייה הקיבוצית - 97.6% לעומת התעשייה הכללית - 92.4%   

תיקון 24 לחוק הגנת השכר מחייב את המעסיק להעביר לעובד תלוש מודפס עד ה-9 לחודש שעוקב לחודש המשכורת, אולם בעוד שהקיבוצים מקפידים על מסירת התלושים כחוק (97.6%), רק כ-92.4% מהמעסיקים בתעשייה הכללית מוסרים לעובדיהם את התלושים בזמן.

תשלום שכר בזמן: התעשייה הקיבוצית - 99.4% לעומת התעשייה הכללית - 92.1% 

על פי חוק הגנת השכר, "שכר מולן" הינו שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע. היום הקובע" - היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה. איחור של מעל תשעה ימים בתשלום יהווה הלנת שכר והשכר ייחשב כמולן מה-1 בחודש.

נתוני הסקר מלמדים כי המעסיקים בתעשיה הקיבוצית מכבדים את החוק באופן כמעט אבסולוטי השכר משולם בזמן (עד ה-9 לחודש שעוקב לחודש המשכורת) ואילו בתעשייה שמחוץ לקיבוץ כ-8% מהמעסיקים משלמים את השכר לאחר המועד הקבוע החוק.

הפרשי שכר גברים נשים: התעשייה הקיבוצית - 9.3% לעומת התעשייה הכללית - 21.9%    

עמי ברגמן, מנכ"ל משותף בעוקץ מערכות, מציין כי ככל הנראה ה-DNA הקיבוצי הייחודי גורם לזה שהבדלי השכר בין נשים לגברים במפעל הקיבוצי,העושים עבודה דומה ובעלי כישורים וותק דומה, יהיו קטנים בהרבה מזה של התעשייה שאינה בקיבוץ .

במסגרת הסקר נמצא, כי במפעלים הקיבוציים, רק הגברים מרוויחים 9.3% יותר מהנשים ואילו בתעשיה שאינה בקיבוץ הגברים מרווחים כ 22% יותר.

הסבר לנתונים

הטעות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הקיבוצים, כגוף סמי-ציבורי, מקפידים מטבעם על קיום החוק, דבר המתבטא גם בשמירה על זכויות העובדים.

נוסף על זאת, העובדה שמפעלים קיבוציים שייכים לקבוצת אנשים גדולה – הקיבוץ, ולא לאדם פרטי, מקטינה באופן משמעותי את האינטרס לגרוף רווחים על גב העובד,

הבהרה משפטית

עו"ד חמי לפידור, מסביר כי בכל הנוגע למעמדו של חבר קיבוץ אשר מועסק בגוף שהינו בבעלות מלאה של הקיבוץ, הרי שבמרוצת השנים ניתנו שורה של פסיקות ע"י בתי הדין לעבודה על פיהן מעמדו של החבר אינו זהה למעמדו של עובד "רגיל" שאינו חבר קיבוץ.

לפיכך, בית הדין בוחן האם משתכר החבר בשל עבודה במקום חיצוני בגוף שהוא בבעלות הקיבוץ במסגרת שיבוצו לעבודה בקיבוץ ככל החברים. ככל שמוברר כי אלו הם פני הדברים, הרי שלא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין החבר לגוף המעביד, היות ועבודתו מתבצעת בדומה לשאר חברי הקיבוץ המועסקים בענפי הקיבוץ השונים.

גם כאשר הגורם בבעלות הקיבוץ שמעסיק את החבר מתחשבן באופן נפרד עם הקיבוץ, ומהווה יישות משפטית נפרדת מהקיבוץ, גם במקרה זה לא יחולו יחסי עובד מעביד ולא תקום עילה להכרה במעמד של העובד במסגרת הגוף בו מועסק. עם זאת, בעקבות ההפרטה של חלק ניכר מהקיבוצים, מתייחסים כיום בדרך כלל לחברים העובדים במפעל המצוי בבעלות מלאה של הקיבוץ כאל עובדים על כל המשתמע מכך, לרבות מתן תלושי משכורת, שכר לפי תפקיד וכיוצא בזה.