"הממשלה והרשויות אשמים במשבר הנדל"ן"
מכון ון ליר החברתי הציג משנתו לדיור בר השגה: אזרחים לא יוציאו יותר מ-25% מהכנסתם בחודש על דיור. פרופ' אביה ספיבק שמייצג את תנועת המחאה החברתית קרא להתערבות ממשלתית מסיבית בשוק הדיור: "יוצרים בעיקר דירות גדולות בגלל שראשי הרשויות רוצים את זה, רוצים אוכלוסיה חזקה"
בדיון שהתקיים היום (ג') במכון ון-ליר בירושלים בנושא משבר הדיור בארץ תקף פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר וראש צוות הכלכלנים שמייצג את תנועת המחאה החברתית, את מדיניות הממשלה בשנים האחרונות והאשים אותה בהתייקרות הדירות.
- האוצר: צניחה ברכישת דירות; קיפאון במחירים
- קרב סקרים בין קבלנים לאוצר: המחירים יירדו?
- ועדת ברנע: תוספת של 5% לבנייה בערים
"בישראל יש שני כשלי שוק", אמר ספיבק. "הראשון הוא שסך ההיצע לא מספיק והמדינה לא צפתה זאת מראש, והכשל השני הוא שמה שיוצרים זה בעיקר דירות גדולות. זה קרה בגלל שראשי הרשויות רוצים את זה, כיוון שרוצים אוכלוסיה חזקה בעיר".
למרות המחנק
הרשויות המקומיות מעלות ארנונה
תני גולדשטיין
משרד הפנים אישר לבית שאן, חצור, הוד השרון, מיתר וראש העין להעלות ארנונה, וגם לרעננה, שמעלה זו השנה השנייה ברציפות. רמת גן ביקשה גם היא אישור להעלות ארנונה, והצטרפה בכך לחיפה, פתח תקווה, חולון ועשרות רשויות נוספות
"מדוע לא לאפשר כלכלת שוק חופשי בדיור?" שאל ספיבק, "כיוון שהקרקעות הן תחת רגולציה רבה והדיור הוא מוצר ציבורי כי יש לו הרבה מאוד השלכות".
המטרה: לא יותר מ-30% מהנטו בהוצאות דיור
במהלך הדיון, הוצג דו"ח שחיברו מנכ"ל משרד השיכון לשעבר ד"ר חיים פיאלקוף וד"ר אמילי סילברמן, לפיו בשלוש שנים האחרונות הייתה עליה ריאלית של 34% (שבאה לאחר ירידה בשנים שקדמו לה) במחיר הדירות.
על פי הדו"ח קיים פער של 72 אלף בין מספר משקי הבית שהתווספו לחברה הישראלית מאז 1995 לבין מספר הדירות שנבנו. המחסור בדירות זמינות לשיווק, לצד מדיניות ממשלתית שעודדה רכישת דירות למגורים וכהשקעה, הובילו לעליות המחירים.
הדו"ח מנסה לשרטט, על סמך הניסיון הבינלאומי, קווי מתאר לדיור בר השגה. פיאלקוף הציג בדיון את כלל הברזל שנקבע לפני כמאה שנה בארה"ב, ושנראה שאפתני מאוד במציאות הישראלית של ימינו - "לעבוד שבוע בשביל דירה לחודש".
משמעות הכלל היא שהחברה צריכה לשאוף לכך שמשפחה או יחיד לא יוציאו יותר מאשר 25% מהכנסתם על דיור. לדברי פיאלקוף, היום הוצאות משקי בית על דיור בישראל ברוב העשירונים היא מעל 30%. אם מוסיפים לכך הוצאות נוספות על דיור – ארנונה, ועד בית, ביטוח וכדומה, יכולה ההוצאה להגיע גם ל-40%.
המחקר שביצעו פיאלקוף וסילברמן התבסס על הניסיון של מדינות כמו צרפת, קנדה, אוסטרליה, ארה"ב וגרמניה. לדברי סילברמן, "אחד הדברים המעניינים שמצאנו הוא שיש ארבע אסטרטגית לדיור בר השגה. בארץ מתייחסים בעיקר להגדלת ההיצע. יש גם התחלת דיון בארץ על הוספת יחידות דיור בר השגה".
לדבריה, בהוספת יחידות דיור בר השגה יש לשמור על כך שלא מוסיפים את אותן דירות רק בפריפריה ובאזורים לא מבוקשים. שכן כך יוצרים מוקדי עוני שיובילו להוצאות גדולות על חינוך, רווחה וסדר ציבורי. המודל הצרפתי, אמרה סילברמן, הוא שבונים פרויקטים חדשים בערים עם 30% דירות ברות השגה. כך שומרים על תמהיל חברתי נכון. "כשסכום הסיוע לשכר דירה הוא נמוך, אנחנו עדיין מעודדים להתגורר באזורים עניים בגלל שמוכרחים לחפש את הדירות הזולות ביותר".
הדו"ח מציג גם שתי אסטרטגיות של דיור בר השגה שכלל לא נבחנו בארץ: הורדת רגולציה קיימת שמעלה מחירי דיור, ושמירה על דירות זולות קיימות, על ידי הגבלת עליית שכר הדירה. סילברמן ופיאלקוף הביאו התנגדות לתכניות הפינוי-בינוי שהממשלה מנסה כעת לעודד על מנת להרחיב את מספר הדירות הזמינות בערים. לטענתם, רוב הבניינים שבהם מבצעים את הפרויקטים הם בניינים שבהם גרים דיירים בשכירות כי אותם קל לפנות מהדירות. התוצאה היא, שבתווך הזמן המיידי, מספר הדירות הזמינות להשכרה יורד.
לפנייה לכתב/ת 
מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד
צילום: גיל יוחנן
פרופ' אביה ספיבק
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים
