הדם הסמוק של ערוץ 10
האם הנשיא, שנזעק לעזרת ערוץ 10, יודע מה הפער בין השכר שם לבין זה של פועל בפרי גליל? וכמה ילדים זה מפרנס וכמה זה? ואם הנשיא מגלה כזו חמלה, ומפנה מזמנו כדי להיות גומל חסדים, אז למה לא לשוקי זיקרי?
יש כל-כך הרבה שוני בין בעל רשת המספרות שוקי זיקרי, מפעל פרי גליל שבחצור הגלילית לבין ערוץ הטלוויזיה המסחרי ערוץ 10. כל אחד מהמוזכרים לעיל עוסק בעיסוק שונה מהשני, עד שכמעט שום דבר לא מחבר ביניהם. ובכל זאת - כולם נמצאים במשבר כלכלי.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- אגמור בשיר מזמור: מעוז צור ב-32 גירסאות
- חידת היגיון: מה פירוש המילים ב"מעוז צור"?
- מחקר: יציאת מצרים - דרך אפריקה, לא סיני
עצוב וכואב. כל אדם וכל יהודי שמתקשה בפרנסתו - זה עצוב לו, ועצוב בכלל. זה משפיע עליו, על משפחתו ועל שאר מעגלי חייו, וזה מחייב את הקהילה לסייע לו במידת האפשר.
העם היהודי הצטיין מאז ומתמיד במידת החסד, הרגישות החברתית והחמלה. לא הייתה קהילה יהודית בעולם לאורך כל הדורות, עשירה או ענייה, קטנה או גדולה, במזרח או במערב, שלא הייתה בה קופת צדקה או גמ"ח מסוג מסוים. על זה בדיוק אמר הרמב"ם את דבריו העקרוניים כבר לפני קרוב ל-900 שנה בהלכות מתנות עניים: "כל עיר שיש בה ישראל, חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה... מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה".
הלכות מוסריות רבות נאמרו בדיני צדקה - ובין העקרונות החשובים של מצווה זו הוא שכל בני האדם שווים בחובתם לתת ובזכותם לקבל, כמובן בהתאם למצב ולנסיבות, ושדין פרוטה כדין מאה, ושיש סדר עדיפויות, ושחשוב לראות ולוודא שזה שמבקש שיעזרו לו - עושה את כל ההשתדלות לעזור לעצמו כמידת יכולתו - "עזוב תעזוב עימו".
אז מי זוכה לחסד?
לאור זה, אני מתקשה להבין האם דמם של עובדי פרי גליל סמוק פחות מדמם של עובדי ערוץ 10? האם הנושא כל כך דרמטי עד שהוא מצדיק התערבות אישית של נשיא המדינה? האם לפני שהנשיא קרא בקול רם לעשות כל מאמץ לסייע לערוץ 10, הוא בדק כמה מרוויחים שם אי-אילו אנשים? וכמה כספים בוזבזו בהשקעות של הבל ומגלומניה? וכמה באמת צניעות ונכונות להסתפק במועט יש שם?
האם הנשיא יודע מה הפער בין השכר של כוכב בערוץ 10 לבין פועל בפרי גליל? וכמה ילדים הוא צריך לפרנס וכמה השני צריך לפרנס? ואם הנשיא מגלה כזו חמלה, ומפנה מזמנו כדי להיות גומל חסדים - אז למה לא שוקי זיקרי? ולמה לא השכן שלי מלמעלה, ולמה לא עוד הרבה אנשים הזקוקים לסעד כזה או אחר?
משהו מאוד מאד צורם לי בקמפיין ובהתערבות הציבורית והנשיאותית. לא בעצם הדאגה לפרנסתם של יהודים - ההפך - זה מחמם את הלב, אלא בעובדה שמסעודה משדרות ובוזגלו מחצור הגלילית לא זוכים לביקור נשיאותי כמו לונדון וקירשנבאום.
זה לא הוגן להחזיק את החבל משני הקצוות. אם כללי המשחק זה שוק חופשי - אז אלו הכללים. כל אחד נאבק על פרנסתו ומתפלל להצלחה. אם ערוץ 10 היה מרוויח הוא לא הייתה מתחלק איתי ברווחים, וכשהוא מפסיד אין לו שום זכות מוסרית לבקש ממני להתחלק איתו בהפסדים.
ערוץ 10 לא יכול לתקוף טייקונים המבקשים לעשות תספורת לאגחי"ם שלהם, ובו זמנית לעשות תספורת לצופים שלו ולאזרחי ישראל. ערוץ 10 לא יכול להעביר שידורים חיים מהאוהלים ולהטיף מוסר על צדק חברתי, ובו זמנית לבקש מהמדינה לוותר על כפסים שמגיעים לה עכשיו ממנו, שצריכים להגיע לצרכים ומטרות של צדק חברתי. ערוץ 10 לא יכול לשאול שאלות קשות מרואיינים ובעלי תפקידים שונים בענייני פערים חברתיים, בעוד שהוא מעסיק אנשים במשכורות עתק.
אדרבה, כפי שהוא דורש מאחרים שקיפות, וכפי שהוא תובע את זכות הציבור לדעת - יחשוף את כל הנתונים של מקבלי המשכורות, ואת תקציבי ההפקות, תהיה שקיפות מלאה, ואז הציבור יחליט האם הוא רוצה לתרום מכספו למען הערוץ המסכן.
ממי לוקחים את הכסף?
אגב, מה שמעניין הוא שהכספים שהולכים למשל להתנחלויות הם תמיד על חשבון משהו חשוב -עניים, מסכנים, חד-הוריות, קשישים, ניצולי שואה וכדומה, אבל כסף שהולך לדברים חשובים כמו ערוץ 10 לעולם לא בא על חשבון מישהו או משהו אחר. מעניין.
ואם לא די לנו בכל זה, הרי שקברניטי הערוץ מלווים ברוח הגבית של הנשיא שולפים את הקלף המנצח - הדמוקרטיה. בשם הדמוקרטיה יש צורך לשמור על הערוץ. נו שוין. כשסגרו את ערוץ 7 זו כמובן הייתה מצווה חשובה, כשעיתונים נסגרו מכל מיני סיבות - זו הייתה פשוט כלכלת השוק החופשי, אבל כשזה נוגע לגוף עסקי שנכשל כלכלית וצריך לתת את הדין כמו כל בעל חוב, פתאום נשלף קלף הדמוקרטיה והמסדר יעבור לדום.
יש לחברה הישראלית כל-כך הרבה מטלות וצרכים מכל הסוגים והמינים - ביטחוניים ורפואיים, חברתיים ומשפטיים, חינוכיים ומדעיים. כל-כך צורם שהנשיא בוחר להטיל את כובד משקלו ולהקדיש זמן דווקא לעניין הזה. לא ראינו אותו ואחרים בציבור הישראלי יוצאים מגדרם לעוולות אחרות הרבה יותר קשות, כמו הטיפול בעקורי גוש קטיף למשל, או כמו בעובדי פרי גליל, או כמו בעובדי המספרות של שוקי זיקרי.
עני הוא עני הוא עני, וחסד הוא חסד הוא חסד. כל אדם זכאי לאותה החמלה והדאגה בשעותיו הקשות. אבל להבדיל בין דם לדם, ובין נזקק לנזקק רק בגלל הכוח הציבורי הנובע מהלחץ התקשורתי - זה לא חסד, זו צביעות, וזה בדיוק כמו התשדיר שרץ עכשיו בערוצים השונים על מעלימי המס שפוגעים בביטחון, בחינוך, ברווחה ובמדינה.
אנשי ערוץ 10 מבינים בתקשורת ובכותרות דרמטיות, וגם בדמגוגיה. הייתי מצפה ממהדורת החדשות שלהם שתיפתח בהודעה הדרמטית הבאה: "ממשלת ישראל צריכה לקבל היום החלטה עקרונית. האם לרכוש עוד מערכות להגנת העורף כדי להציל רבבות מהתקפת טילים חלילה, או להעביר את התקציב לקידום תוכנית ריאליטי רדודה נוספת לקידום התרבות והדמוקרטיה. שובו אלינו אחרי הפרסומות".
לפנייה לכתב/ת 
