סלבריטאים וספרות ילדים: שילוב מעורר חשד

סלבריטאים וספרות. שתי המילים האלו יחד מיד מעלות תחושה של אי נוחות; כאילו מישהו מנסה לעשות עלינו עוד כסף. סלבריטאים רבים בעולם מנצלים את הסטטוס הזוהר וממהרים למתג את עצמם גם כסופרים. מסלבריטאים מעולם הבידור, שחקנים, סטנדאפיסטים וזמרים - מפרסמים לרוב אוטוביוגרפיות או מעין ספרי הדרה והעצמה אישית המתכתבים באופן מובהק עם הפרסונה הציבורית שלהם. נדמה שכתיבת (או נכון יותר: פרסום) ספר הפך למהלך כמעט טבעי עבור הסלבים הוותיקים.

עוד בערוץ ספרי הילדים :

• כמעט כריסמס: ומה על המדפים בחנוכה
• ג'ולי אנדרוז כותבת לילדים
• חני נחמיאס מייעצת כלכלית
  

מיס פיגי. יודעת דבר או שניים על החיים (מתוך "החבובות")

אולם, מהלך זה מתקבל בחביבות או בסרקזם אצל הקהל הרחב, ובמידה רבה אינו זוכה להתייחסות כבדת-ראש או אחראית במיוחד. נקודת המוצא היא שאם פליט ריאליטי או קומיקאי הוציאו ספר הקשור לחייהם, ניתן לקבוע כמעט בוודאות שלא מדובר ביצירה ספרותית חשובה שיש לתת עליה את הדעת. רק לעתים נדירות זוכים ספריהם של המפורסמים מעבר לים להכרה מצד המבקרים והערכה או התעניינות בהם כאנשים כותבים, במנותק מהפרסונה שלהם, כמו במקרה של הזמרים לאונרד כהן וניק קייב, זמרת הפאנק פטי סמית והקומיקאית צ'לסי הנדלר.

הכותר האחרון בסדרת "השושנים האנגליות" של מדונה. איכות? לא במקרה הזה

אך המפורסמים אינם נשארים רק בתחומי הכתיבה האוטוביוגרפית או הפרוזה הקלילה (עם יוצאים מן הכלל, כמובן), ולאורך השנים ראו אור לא מעט ספרי ילדים שכתבו שחקנים, זמרים ובדרנים. ספרים שהתפרסמו, וחלקם גם הצליחו מאוד, אך ורק בגלל שם המחבר הידוע. ספר חדש של מפורסם תמיד מעלה תהיה האם הוא עצמו כתב אותו, או שמא לקח "סופר צללים" שייבצע את המלאכה. הרי למי יש זמן בין העבודה, ההשקות והמסיבות גם לשבת ולכתוב רומן או אוטוביוגרפיה. אולם אם אנו יכולים לפתור את העניין במעט ציניות בנוגע לספרות למבוגרים, כאשר אנו פונים לספרות הילדים שמפרסמים הסלבריטאים, לא מפתיע שנהיה חשדניים וביקורתיים פי כמה.

משוואת העט הנוצץ

בעידן הנוכחי כולם כותבים ספרים, ושוק ספרי הילדים מוצף בספרים שראוי

היה שלא יראו אור, בטח ובטח לפני חג החנוכה, שמקדש על מדפיו את ספרי הילדים. משתנה זה מצטרף לרצון לשמור על מעמד ולצבור כוח ולהרוויח עוד כסף, וכך מתקבלת "משוואת סלבריטאות" מושלמת. הילדים הם קהל יעד עצום מבחינת פוטנציאל ההכנסות מהספרים, ואם נוסיף לכך גם את ההורות, המעוררת אצל המפורסמים את הדחף לכתוב או לפרסם את הסיפורים שהמציאו לילדיהם, קיבלנו כבר מפלצת מרובת זרועות, השולחת אותן לכל עבר, מבלי שאיש עוצר בדרך ותוהה בכלל על החשיבות והאיכות של היצירה לילדים.

לכבוד צאת הסרט החדש של "החבובות" לקולנוע פורסמה ב Paris Review רשימה אודות ספר העצות לילדים שכתבה לכאורה לא אחרת ממיס פיגי. הספר, שראה אור בשנות ה-80 ונחל הצלחה אדירה בכל העולם, זכה לרשימה חיובית ומפרגנת, בשל השילוב בין כתיבה קומית מוצלחת והתאמה בין מיס פיגי, הדמות המוכרת לילדים, לבין סגנון הכתיבה שהלם אותה כל כך. במקרה זה, ברור לכולם, גם לילדים, שמיס פיגי לא כתבה את הספר, אבל שימוש נכון בפרסונה הציבורית וכתיבה חכמה ונכונה, מוכיחה שגם ספר שנכתב לכאורה על ידי בובה, יכול להיות מהנה למדי ובעל ערך של ממש.

המגמה השלטת בהתייחסות לספרי ילדים של מפורסמים: גם אם הם גרועים, גם אם ברור שמדובר לפנינו בשטות גמורה; היא כך או כך, הספר יזכה לחשיפה. המפורסמים יודעים זאת וכך גם הוצאות הספרים, שאינן שוקדות על הוצאה לאור של ספר טוב במיוחד, ולעתים אף נדמה כי העובדה שהספרים תמיד בינוניים ומטה, משרתת את הציפייה שלנו מספרים של מפורסמים. כאילו לא ייתכן שהשחקן ההוא או הזמרת ההיא יכתבו ספר ילדים מוצלח.

"גבוה בעננים". חתום על ידי "החיפושית"

אך אנו עוסקים בתוצאה, ואכן הספרים בינוניים במקרה הטוב, ורעים מאוד במקרה הפחות טוב. מי לא כתב ספר ילדים? מדונה וקיילי מינוג, וופי גולדברג וג'יימי לי קרטיס (שספריה לא תורגמו לעברית, אך היא זוכה להצלחה רציפה והערכה רבה, ופרסמה קרוב לעשרים ספרים עד כה); ג'יליאן מור ופול מקרתני ואפילו הנסיך צ'רלס, בן מלוכה אמיתי, שספרו "הזקן שגר באגם נגר" שתורגם על ידי אוריאל אופק ב-1981, היה גם כן הצלחה בינלאומית.

מדובר לרוב בספרים התואמים את הפרסונה שטוענת כי חיברה אותם, מה שאומר

הרבה נצנצים, סכריניות והישארות באזור מאוד בטוח, הן מבחינת האיורים והן מבחינת התכנים. המפורסמים לא רוצים להרגיז אף אחד, ותמיד עדיף לחנך ולהעביר מסרים דידקטיים בספרי הילדים, כדי להיתפס אצל המבוגרים (שקונים את הספרים, כמובן) כמעין מחנכים ידידותיים, שגם יודעים לעטוף את המסר ההומני בעטיפת ממתק.

מי שעוררה עניין רב במיוחד היא הזמרת מדונה, שפרסמה מספר ספרי ילדים, חלקם גם ברוח הקבלה, ואת סדרת "השושנים האנגליות", שהחלה עם ספר מאויר לילדים והמשיכה לסדרה שלמה עבור קוראים עצמאיים (כולם ראו אור בעברית בהוצאת כנרת). ספריה זכו להצלחה עצומה ברחבי העולם. גם כאשר ספרים מסוימים אכזבו מבחינת המכירות, עדיין היה מדובר במיליוני עותקים.

ספריה של מדונה, שקשה להאמין שאכן ישבה וכתבה - ובסדרת "השושנים האנגליות" היא מציינת בקטנטן בתוך פנים הספר את שמותיהן של מספר סופרות שהיו שותפותיה בכתיבת הספרים השונים - הם ספרים מוסרניים שהמקוריות נעדרת מהם לחלוטין. בין אם מדובר במעשייה ובין אם בהווי של ילדות עשירות בלונדון המודרנית, הגישה המוסרנית, שכאמור עטופה בצבעים מתקתקים, ניכרת בכולם.

לא על הנמש לבדו

השחקנית ג'וליאן מור כתבה ספר ילדים על ילדה מנומשת, סיפור בעל סממנים אוטביוגרפיים, בשם "מנומשת מקושקשת" (בעברית בהוצאת מטר, בתרגומה של רימונה די-נור). מדובר בספר חביב למדי, שדווקא לא נופל לדידקטיות מעיקה, ובו מתוארת ההתמודדות של הילדה הגיבורה עם הנמשים שעל פניה. ספרי ילדים רבים עוסקים בתחושת הזרות של הילדים-הגיבורים על פי סממן חיצוני זה או אחר, ומור הצליחה לכתוב סיפור משכנע מבחינת המבנה וההתפתחות של העלילה, והתייחסה לנושא בהומור ובחמלה. אולם גם אם מור לא כתבה יצירה שטחית, הספר רחוק מלהיות מעולה.

הגרסה העברית לספרה של ג'וליאן מור. תחושת זרות בעקבות סממן חיצוני

ספר נוסף שתרגמה רימונה די-נור הוא "גבוה בעננים", שכתבו במשותף פול מקרטני ופיליפ ארדה (בעברית בהוצאת כתר). גם במקרה זה סביר להניח שהצלחת הספר היה פחותה אילולא היה חתום עליו ה"חיפושית" הידועה. מדובר בספר מצחיק ומרגש, שייתכן והקטעים הטובים ביותר הם הודות לשיתוף הפעולה בין מקרטני לארדה, שהוא סופר מוכר ומוערך. העובדה שמקרטני - בשונה ממדונה, למשל - הציב את השם של הסופר לצד שמו שלו, ראויה להערכה מסוימת משום שהוא אינו מסתיר את שיתוף הפעולה. "גבוה בעננים" לא נחל הצלחה גדולה בארץ, אך ראוי להתייחס אליו משום שהוא מציג נרטיב מעניין וסיפור כובש למדי.

לאחרונה תורגם לעברית בידי מיכל אלפון, ספר הראשון של השחקנית ג'ולי אנדרוז. "נסיכת פיות שכזאת", שכתבה יחד עם בתה, אמה וולטון המילטון, הפך להצלחה בינלאומית מסחררת, ודמותה של ג'רלדין, המכנה את עצמה "נסיכת פיות", עתידה לעמוד בראש סדרת ספרים שלמה. זהו מקרה מעניין במיוחד, משום שהספר זכה לא רק להצלחה מסחרית, אלא להתייחסות במדורי הספרות בכל העולם. גם בישראל, ניתן היה לקרוא על הספר בכל מדור ספרות ילדים אפשרי, והכותבים נעו בין אהדה מוחלטת לבחינה מעמיקה וביקורתית של הספר.

ספרן של אנרוז והמילטון. זכה להתייחסות כלל-עולמית

הספר עורר "באזז" בעיקר מפני שאנדרוז חתומה עליו (והיא הרי ידועה כמלכת הילדים, נוכח תפקידה ב"מרי פופינס"), אך העובדה שזכה להתייחסות רצינית מצדה של הביקורת, מצביעה על האיכויות הגלומות בטקסט. גם אם ניתן להתווכח על טיבו, עצם הדיון שהוא מעורר כבר מניח אותו בעמדה טובה פי כמה משאר ספרי הילדים של המפורסמים.

גם לנו יש: "הלב של שירז". מבית היוצר של ריטה

בישראל המצב מעט שונה, משום שהסלבריטאות אינה זהה מבחינת ההיקף שלה.

ובכל זאת, ספרי הילדים שפרסמו דודו טופז, ריטה וחני נחמיאס למשל, זכו להתייחסות בעיקר בשל המעמד של המחברים בעולם הבידור הישראלי. אמת, ההתייחסות היא בראש ובראשונה למחברים ולא לספר - שהוא לרוב בינוני מאוד כאמור - אך אין ספק כי אילו נכתבו על ידי מחברים אנונימיים, לא היו מתפרסמים כלל או זוכים לתהודה כה גדולה, הן במכירות והן בהתייחסות בפורומים שונים של ספרות. לסיכום, ניתן לומר כי המגמה של פרסום ספרי ילדים שכתבו מפורסמים הולכת ותופסת תאוצה. אז עד שג'סטין ביבר יכתוב מחדש את אליס או את כיפה אדומה, נדליק נר בתקווה שהסלבס ימציאו לקוראים הצעירים סיבה יותר טובה לקרוא סיפור לפני השינה.

מכירים עוד ספרים של סלבס? טקבקו ושתפו אותנו!