כתוב וחם: התאילנדיות של מישל וולבק
ברוכים הבאים ל"כתוב וחם", מדור חדש ב-ynet שמתמקד במה שקורה בין הסדינים, על גבי הדפים. ונפתח ב"פלטפורמה" של מישל וולבק, ובו זונות תאילנדיות מנחמות גברים חסרי מצפון
יש המון תיאורים מפורטים, מדויקים ובהירים של אנשים עושים סקס ב"פלטפורמה" של מישל וולבק, אבל הפעם הראשונה בה מתואר שם אקט מיני כמעשה אהבה, היא כשהוא מתרחש בין שתי נשים. עם זאת, לא מדובר בספר שמבקש לצדד באהבת נשים דווקא, אלא לתת להן את הכבוד כאלו שיודעות לחלוק את המיניות שלהן בחדווה וחושניות, גם כשהן עושות זאת למחייתן.
המיקוד של המספר מגיע לרוב מנקודת המבט הגברית של הגיבור מישל (ולשיקול הקוראים מדוע בחר המחבר להעניק לגיבור שם זהה לשמו הפרטי) המתקרב לגיל העמידה, עובד במשרה ציבורית בתחום האמנויות וחסר כל חדוות חיים. הוא לא טוב ביצירת קשרים אנושיים חמים, ומתנחם בחופשה בתאילנד בזרועותיהן המיומנות ובפיהן של זונות מקומיות.
למרות שהוא לא חש כל בעיה מוסרית או נקיפות מצפון מול הנשים האלו, במהלך הקריאה קשה שלא להיסחף ולהזדהות עם עמדתו. הזונות לא מתוארות כסובלות או מנוצלות, אלא כמעניקות שירות בחיוך שמסב לו עונג ומרגוע קצר משיממון חייו, ומבחינתו מדובר בעסק הוגן בעל פוטנציאל כלכלי אדיר.
מיניות דועכת
מישל אינו אפולוגטי לגבי הרצון של אנשי תרבות המערב לנפוש, ובעיקר ליהנות
משירותי מין במדינות מפותחות פחות כלכלית. הוא מסביר באופן רציונלי כיצד הקשרים האנושיים ובעיקר המיניים במדינות המערב דועכים, בעוד במזרח כל שנותר לאנשים הוא למכור את גופם, את מיניותם - והרווח לשני הצדדים ברור. את הביקורת המשתמעת מכך על העולם בו אנו חיים, הוא משאיר לקוראים.
מה שהזונות מבצעות בו מתואר באופן פרטני וכמעט טכני, ומבהיר את מהות התפקיד שהן משחקות בחייו: אקט יעיל ונוחים להפגת מתחים, מעט חמימות נשית עבור גבר בודד, העמדת פנים של אינטימיות המושתתת על תשלום, אם אפשר בצירוף טיפ נאה מתייר רב-אמצעים.
באותה חופשה הוא לא מצליח ליצור קשר של ממש עם ולרי, בחורה הצעירה ממנו בלמעלה מעשר שנים המוצאת בו עניין, ועובדת בעצמה בעסקי התיירות. רק כשהם שבים לפריז, השניים מתוודעים זה לזו, קודם כל דרך מגע כמובן. הם אמורים לצאת למסעדה אבל נשארים במיטה כל הלילה, עד הבוקר.
הסקס הנשי ברומן, כאמור, מתבטא בזיכרון של ולרי ממגעה המיני הראשון, עם חברתה הטובה בתיכון שמתואר מפורשות כמעשה של אהבה. במערכת היחסים שלה עם מישל היא מתעלת את משיכתה לנשים כדי ללבות עוד יותר את האש הבוערת היטב גם ככה: הם מבלים עם פרטנריות ופרטנרים נוספים, מכוונים או מזדמנים, לא פעם ביוזמתה.
לדבריה היא עדיין רוצה להעניק וליהנות מההנאה שהיא גורמת לו. בשיחות כנות ביניהם היא תוהה מדוע הוא וגברים מערביים רבים (וגם נשים) נהנים כל כך משירותי מין במזרח דווקא. מישל עונה לה שהיכולת לגרום להנאה מינית, גם בתשלום, גדולה יותר שם, בעוד קרוב לבית היא כמעט ולא קיימת.
ולרי מסכימה איתו ומתוארת כחיה מינית נכחדת. היא תמצוץ למישל בהנאה אם הוא רק יבקש, ולפעמים גם מבלי שיצטרך להביע כל רצון במילים. אך לא מדובר ברומן המתמקד באישה ככלי לסיפוקו של הגבר, רחוק מכך: ולרי יודעת היטב מה מענג אותה מידי גברים ונשים, ויודעת לבקש ולהנחות באופן ברור את מישל ואת שותפיהם לחוויות המיניות כדי להבטיח שתגיע לסיפוקה.
איברים מיוזעים
גיבורו של וולבק קורא לדברים בשמם, לא מייפה אותם במטפורות או ברמיזות. זין הוא זין, או איבר, או מקסימום "קטן" כשהוא מבקש לכנות את איבר המין שלו בשם. בהתאמה גם איברי המין הנשיים הם כוס או וגינה, שדיים ופטמות, וזיון הוא זיון, אקט של תשוקה המערב זיעה, הפרשות מיניות נשיות וזרע. התיאורים הגרפיים לא מפחיתים מהעוצמה של האקטים, אלא להפך, הם מותירים את הקורא עם תחושה ריאליסטית מאוד.
המקום בו המיניות נכנסת כמטאפורה בספר הוא ברמה אחת מעל לכול, כשהוא משליך על האופן בו אנו תופסים את עצמנו כחברה תרבותית (ושוקעת) שאסון מרחף מעליה, ועל האופן בו אנו מתקשרים עם האחרים בחיינו. ההרפתקה המינית היחידה שולרי סולדת ממנה היא זו המוצעת במועדוני סאדו-מאזו. היא ומישל מסכימים שזו לא עשיית אהבה, אלא בדיוק ההפך ממנה. למעט מתי המעט שולרי ביניהם, זה המגע היחיד שהחברה המערבית מסוגלת לעסוק בו בחדווה ובחופשיות: מגע מתווך דרך בדים ואביזרים מלאכותיים שחוגג את הכאב והניכור, בו עיקר ההקפדה היא ששום מגע אמיתי בין שני גופים, שני בני אדם, לא יתקיים.
הקריאה ב"פלטפורמה", שיצא שבועות ספורים לפני אסון התאומים, מטלטלת לא רק בגלל התיאורים המיניים שאי אפשר להישאר אדישים להם, אלא בגלל שוולבק הופך אותם לאמירה על כולנו. האופן בו אנו נמשכים ושוכבים הוא גם האופן בו אנו מכבדים או לא מכבדים את האנשים שחולקים איתנו את חיינו. תמיד יהיו את אלו שלא מסוגלים ליצור קשרים או להתייחס אל האחר כפי שמגיע לו, תמיד יהיה את מי שינצל את כאבו וסבלו של מי שעומד לפניו, ותמיד יהיה את מי שלא מסוגל לשאת את החופש של השונים ממנו.
וולבק שם בפיו של תייר מין מוסלמי מילים ברורות לגבי כך. התייר מספר שהמוסלמים הדתיים לא מתמודדים יפה עם החופש המיני שהם רואים בכל מקום, שכן הוא מוכיח שגן עדן של תענוגות לא בהכרח מחכה בעולם הבא, אלא זמין כבר כאן. אכן כך הוא, אבל כשהפערים הופכים בלתי ניתנים לגישור לא במגע ולא בדיבור, כל שנותר לנו הוא לחכות שמשהו נורא יקרה.
"פלטפורמה", מאת מישל וולבק. הוצאת בבל. תרגום: מיכל סבו. 288 עמ'.
