כמה תרוויח המדינה מהסכם ים המלח?
אין ספק שאם ההסכם בין מפעלי ים מלח לאוצר יאושר על ידי הממשלה והכנסת, יותר כסף יכנס לקופת המדינה. אך הסכומים המדוייקים הם נושא לפרשנות. בכימיקלים לישראל טוענים שהם ישלמו 60% מהרווחים ובסך הכל 15 מיליארד שקל. באוצר מדברים על לא יותר מ-30% ו-11 מיליארד שקל
על פי הערכות כימיקלים לישראל (כיל) החברה המפעילה את מפעלי ים המלח, חלקה של המדינה יעלה מ-30% כיום לכ-60% ועד סוף הזיכיון ב-2030 היא תשלם למדינה כ-15 מיליארד שקל. על פי הערכת האוצר, חלקה של המדינה יעלה לבין 24.2% ל-32.2% ובאוצר לא נוקבים בסכום המשוער שייכנס לקופת המדינה ורק מציינים כי מתמלוגים, צפויה המדינה להרוויח בין 1.7 ל-2.5 מיליארד שקל עד סוף תקופת הזיכיון.
המקור לשוני בהערכות נובע קודם כל מהשאלה מה נחשב לרווח של המדינה מאוצרות הטבע. בכיל מתייחסים להשקעה בקציר המלח כאל מס המועבר לקופת המדינה, שכן המדינה היא זו האחראית למיקום המלונות לחופי בריכות האידוי של המפעלים והיא זו שצריכה למצוא פתרון לבעיה.
בממשלה מתייחסים למימון קציר המלח כאל מעמסה שצריכה ליפול על כתפי המפעלים לפי עיקרון "המזהם ישלם" ולא רואים במימון קציר המלח משום הגדלת חלקו של הציבור ברווחים מאוצרות הטבע.
בנוסף, יש לזכור כי התמלוגים אינם כל התמונה. מפעלי ים המלח מעבירים כסף למדינה ב-3 ערוצים: תמלוגים המשולמים על ערך המוצרים שהמפעלים מפיקים, ללא קשר לרווח שלהם, מס חברות שמשולם על הרווחים שנותרים לאחר הוצאות התפעול והשיווק ומס רווחי הון על הדיבידנדים שקוצרים בעלי המניות של כימיקלים לישראל.
לבסוף, קיימת גם מחלוקת בין המדינה למפעלים, מה היחס בין התמלוגים שמשולמים לבין הרווח של החברות. סוגיה זו, לא הוסדרה במשא ומתן ותישאר בבוררות.
גרסת כיל – מ-32% ל-60%
על פי חישובי כיל, בעקבות ההסכם החדש הם יעבירו 17% מהרווחים שלהם למדינה בצורת תמלוגים. חישוב זה מתבסס על הנחה שהחברה מפיקה כ-4 מיליון טון אשלג בשנה והחל מ-2012 היא תשלם 5% תמלוגים על המיליון וחצי טון הראשונים ו-10% על כל השאר. על פי תחזיות הרווח של החברה לשנים הקרובות, היקף התשלומים יעמוד על 17% מהרווחים לאחר הוצאות תפעול ושיווק, לעומת 10% ששולמו עד כה.
בנוסף, חוק עידוד השקעות הון החדש, שנכנס לתוקף בינואר השנה, מחריג את פעילות המפעלים מההטבה וקובע כי הם ישלמו מס חברות מלא של 25%. עד כה נחשבו המפעלים למפעל מועדף בגלל מיקומם בפריפריה ושילמו כ-12% מס חברות.
חישוב של עלויות קציר המלח, פרוסות על 18 שנות הזיכיון שנותרו, מעלה כי הם יהוו כ-8% מרווחי החברה ובכיל גם כוללים בחישוב את עלות התשלום הקבוע על הזיכיון שמהווה כ-10% מהרווחים. בסך הכל 60% מרווחי החברה יועברו למדינה מבלי לקחת בחשבון את המס על דיבידנדים בשיעור של 25%. זאת לעומת 32% כיום (10% תמלוגים, 12% מס חברות ו-10% תשלום על הזיכיון).
גרסת המדינה – מ-16% ל-27%
במשרד האוצר לא מתייחסים לפעולות מימון קציר המלח כאל תמורה לציבור וגם לא מציינים את התשלומים על הזיכיון. על פי חישוביהם, חלקו של הציבור יעלה בעקבות ההסכם מרמה של 16.19% לרמה שנעה בין 24.2% ל-32.2% מבלי לקחת בחשבון את המס על הדיבידנדים.
באוצר לא מחשבים את היחס בין רווחי המפעלים לבין היקף התמלוגים וקובעים כי שיעור התמלוגים האפקטיבי יעלה מ-3.5% ל-8.2% בעקבות ההסכם. באוצר מחשבים את היקף התמלוגים בהתאם לעובדה שמפעלי ים המלח מוכרים חלק ניכר מהאשלג שלהם במחיר נמוך לחברות-בת שמייצרות ממנו דשן ומוכרות במחיר גבוה יותר. כך הם משלמים פחות תמלוגים ביחס לרווחים שלהם.
נושא זה הוא העילה המרכזית לסכסוך שקיים בין האוצר לבין המפעלים בנוגע לתמלוגים ששולמו עד כה למדינה. לטענת האוצר, מפעלי ים המלח חייבים למדינה 300 מיליון דולר בשל הפער בין התמלוגים שהיו משולמים אילו ערך האשלג חושב בהתאם למחירם של המוצרים הסופיים שנמכרו על ידי חברות הבת. הנושא נידון עדיין בבוררות.
להגדלת התמלוגים מצרפים באוצר את העלייה במס החברות בעקבות חוק עידוד השקעות הון החדש. אלא שבאוצר מציינים כי היות ולא כל הפעילות הכלכלית של מפעלי ים המלח היא כריית המחצבים, לא כל הפעילות מוחרגת מהחוק החדש. מפעלי ים המלח הוחרגו מההטבות שבחוק (6% מס חברות למפעל מייצא בפריפריה) מפני שכריית מחצבים אינה יכולה להתבצע בארץ אחרת ולכן אין למדינה אינטרס לעודד אותה במס מופחת.
עם זאת, מפעלי ים המלח לא רק מפיקים מינרלים ממי ים המלח, הם גם מעבדים אותם ואורזים אותם וזו פעילות שיכולה לעבור לארץ אחרת עם שיעורי מס נמוכים יותר. לכן, מעוניינת המדינה להעניק לכיל הפחתת מס חברות על הפעילות שאינה קשורה ישירות בהפקת המינרלים ומתנהלים מגעים עם רשות המסים בנוגע לגובה המס שישלמו המפעלים ב-2011. ההערכה נעה בין 16% ל-24%. לכן, מעריכים באוצר את התוספת לציבור ברמה של 24.2% או 32.2% - תלוי מה יוחלט ברשות המסים.
באוצר נמנעים מלהכריז על סכום כולל שיזרום לקופת המדינה עד 2030, כשיגמר הזיכיון של כימיקלים לישראל. עם זאת, ניתן לחשב כי באוצר מצפים להכנסות של כ-9 מיליארד שקל בהערכה שמרנית וכ-11.5 מיליארד שקל בהערכה פחות שמרנית. הצפי הוא להכנסות של בין 400 ל-500 מיליון שקל בשנה ממס חברות ובין 1.7 מיליארד שקל ל-2.5 מיליארד שקל מתמלוגים, הכל תלוי בהתפתחות מחיר האשלג ב-18 השנים שנותרו לזיכיון.
האם חלקנו גבוה או נמוך?
שני הצדדים למשא ומתן מציינים כי בעקבות ההסכם חלקו של הציבור הישראלי באוצרות הטבע של ים המלח יעלה לרמות המקובלות בעולם המערבי. קיימת מחלוקת האם ישראל היא כרגע המדינה שבה משלמים מפיקי האשלג את שיעור המס הגבוה ביותר או לא. בכיל טוענים כי חלקו הציבור הישראלי יהיה גבוה יותר מחלקו שלכל ציבור אחר בעולם, שבבעלותו מרבצים של אשלג. באוצר טוענים, כי חלקו של הציבור יהיה גבוה יותר מזה של הציבור באירופה (מרבצי אשלג מצויים בעיקר באנגליה ובספרד) ונמוך יותר מזה של הקנדים (שם נמצא ריכוז האשלג הגבוה בעולם).
בהקשר זה ניתן לטעון ששיעור גבוה של תמלוגים עשוי לגרום לכיל לוותר על הפקת אשלג בארץ ולעבור להפיק במדינות אחרות. אך יש לשים את החשש הזה בפרופורציות ולזכור כי שוק האשלג מוגבל למספר מדינות שמחזיקות במרבצים גדולים וכי החברות הבינלאומיות שעוסקות בהפקה פועלות לרוב בכל הארצות המרכזיות בו זמנית.
לכיל יש מכרות בספרד ובאנגליה והחברה הקנדית "פוטאש", יצרנית האשלג הגדולה בעולם, אף ביקשה וקיבלה לאחרונה אישור להגדיל את החזקותיה בכיל מ-14% ל-25% כאשר ידעה כבר כי שיעור התמלוגים של החברה יעלה בקרוב. ים המלח אחראי לייצור של כ-9% מהאשלג בעולם.
לכך יש לצרף את העובדה שבים המלח מפיקים אשלג על ידי אידוי מי הים ולא על ידי כרייה במכרות. שיטת הפקה זו זולה באופן משמעותי מהפקה במכרות ובים המלח היא גם אפקטיבית יותר כי יש שמש כל השנה. לכן, ניתן לטעון כי מן הראוי שבישראל ישלמו תמלוגים גבוהים יותר על רווחים מאשלג, שכן ההוצאות נמוכות יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
