ביהמ"ש: הכללית תפנה דירות לטובת דיור ציבורי
עמידר דרשה משירותי בריאות כללית להתפנות משתי דירות שהשכירה לה לפני 30 שנה לצורך הפעלת מרפאה, למען משפחות שזקוקות לדיור ציבורי. בית המשפט הורה לקופת החולים להתפנות וחייב אותה בשכר טרחה והוצאות משפט
בתביעה נטען, כי נוכח המחסור בדירות ציבוריות, הורה משרד הבינוי והשיכון בשנת 2008 לכל המוסדות, להחזיר את הנכסים שהושכרו להם על ידי עמידר, כדי שתוכל לשכן בהן משפחות הזכאיות לדיור ציבורי. על פי התביעה, רוב המוסדות פינו את הנכסים, למעט הכללית. עוד טענה עמידר, כי חוזה השכירות קובע במפורש שהשכירות אינה מוגנת ולפיכך היא רשאית לסיים את ההתקשרות.
הכללית טענה בין היתר, כי למרות שנחתם בינה ובין עמידר חוזה שכירות, בפועל דובר על חכירת הדירות למשך 49 שנים, ולפיכך לא ניתן לפנותה מהדירות. לטענתה, ניתן ללמוד זאת מעצם העובדה שהיא שוכרת את הדירות כבר 31 שנים, שלאורכן שילמה את דמי השכירות בהוראת קבע.
עוד טענה קופת החולים, כי מחסור בדיור ציבורי אינו סיבה שבגינה יכולה עמידר לסיים את השכירות, וכי גם אם באמת קיים מחסור שכזה, הרי שבחלוף שלוש שנים מיום שנתבקשה לפנות את הנכס, הנימוק הזה כבר לא רלוונטי.
זכות החכירה - טענה תמוהה
השופטת תמר בר-אשר צבן קיבלה את התביעה והורתה לכללית לפנות את הדירות. היא פסקה, כי תקופת השכירות, ארוכה וממושכת ככל שתהיה, אינה הופכת זכות שכירות לזכות חכירה, וודאי שלא למשך 49 שנים, זאת מכיוון שזכות החכירה קמה רק למי שיש ברשותו מסמך כתוב, המגדיר במדויק את מהות העסקה - מסמך שאין ברשות הכללית.
"כך טענה הנתבעת, בעודה בונה תלי תלים של טענות, מן הגורן ומן היקב, לביסוס טענה תמוהה זו, בעוד "העיקר חסר מן הספר", שכן לא היה ברשותה דבר אחד, שהוא, ורק הוא, יכול היה לבסס את טענתה האמורה ואשר רק על-פיו יכולה הייתה לטעון את אותה טענה תמוהה, כי היא בעלת זכות חכירה בדירות למשך 49 שנים", כתבה השופטת.
עוד צוין, כי מדובר בשכירות רגילה המבוססת על חוזה שכירות שאין בו הוראה כלשהי בעניין הארכת תקופת השכירות או מועד הפסקתה. לפיכך על פי החוק, רשאית עמידר לסיים את השכירות, ומשכך, גם אין משמעות לסיבה שבגללה היא מבקשת לעשות זאת.
"העובדה שיש מחסור בדיור ציבורי לעומת מספר הזכאים לדיור ציבורי הממתינים לדירות ציבויות, היא עובדה ידועה, ובוודאי שמחסור זה מצדיק את פינוי הדירות שהושכרו לנתבעת. אולם כאמור, אין לנימוק שבגללו התבקשה הנתבעת לפנות את הדירות ולשאלה אם המחסור בדיור ציבורי הוא עובדה ידועה או מוכחת, כדי להעלות או להוריד. שכן בכל מקרה, התובעת רשאית לסיים את תקופת ההתקשרות עם הנתבעת, תהא לכך הסיבה אשר תהא.", כתבה השופטת.
לבסוף נפסק, כי על הכללית לפנות את הדירות מכל אדם וחפץ עד ל-1 בפברואר 2012. קופת החולים חוביה בשכר טרחה והוצאות משפט של 15 אלף שקל.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין "
לפנייה לכתב/ת 
