מפחדים מ-2012? תראו מה קרה לסביבה ב-2011
השנה החולפת היתה רעה לטבע שלנו. התייבשות ים המלח, כרייה בסמר ובנייה בססגון - הם רק כותרות גדולות של תמונות מצב עגומה הרבה יותר. אפשר וצריך להאשים את הממשלה, אבל גם להסתכל בכנות פנימה. האם אנחנו מוכנים לשינוי?
בסוף השנה שעברה, נדמה היה שמסתמן שינוי אמיתי בהתייחסות לסביבה בישראל. 2010 סגרה עשור של התעוררות סביבתית, עם ניצחון גדול במאבק עלחוף פלמחים - הישג משפטי ופוליטי, שהציב סדר עדיפויות לאומי חדש, אבל בעיקר סיפור של מאבק אזרחי על המרחב הציבורי.
עוד כותרות בכלכלה ירוקה:
לצד המאבקים הרבים על החצר האחורית של כל אחת ואחד מאיתנו, העלייה במודעות לחשיבות של איכות הסביבה הובילה גם לשינוי מבית. זה התבטא בהרחבת המיחזור ובחיסכון במים ובחשמל, והוכיחה כי איכות הסביבה כבר אינה נחלתם של קומץ.
אבל כמו בהנגאובר, הגיעה שנת 2011 וטפחה על פנינו. זו לא רק רשימת הכישלונות במאבקים הסביבתיים שגברה השנה על ההצלחות, ולא רק ההתעלמות של רוב שרי הממשלה מהנושא. זה בעיקר הפספוס הגדול של המחאה החברתית, שהוציאה לרחוב אלפים ולא נגעה בנושאים הסביבתיים כלל.
מרבית המאבקים כשלו
למרות הניצחון הלא מבוטל בחוף בצת השנה ומספר הצלחות מקומיות, מרבית המאבקים הסביבתיים בשנת 2011 כשלו. המאבק הממושך נגד תחנת הכוח הפחמית באשקלון לדוגמה, הסתיים אומנם בהחלטה להקים תחנה דו-דלקית, הניתנת להפעלה בגז ובפחם, אך הפחם ישמש בה לא רק בחרום.
גם מהפכת האנרגיה הסולארית לא פרצה השנה, להפך - המכסות נעצרו והתעריפים ירדו. ואם לא די בכל אלה, רק לאחרונה אושרה כריית החול בסמר והקמת מלון בעמק ססגון. אפילו ההסכמה על מימון 90% מקציר המלח בבריכה הדרומית בים המלח על ידי כימיקלים לישראל והכפלת התמלוגים על כריית המלח - לא תציל כנראה את גורלו של האזור.
גם במגזר הממשלתי העובדות בשטח לא מעודדות. התקציב לשיקום הכרמל עדין לא הועבר וקרן הדורות הבאים מתמלוגי הגז לא הוקמה. שר האוצר עוצר שוב ושוב השקעות באיכות הסביבה ולא מעיז לתכנן כמה שנים קדימה.
שר האנרגיה והמים ממשיך להלך אימים בנוגע למשק החשמל במקום לקדם תוכניות ארציות להקמת תחנות כוח, למשק הגז ולהתייעלות אנרגטית. שר התחבורה, שחתום על מהפכת התחבורה הציבורית המפוקפקת במטרופולין תל-אביב, לא מצליח לעמוד מול הרכבת שממשיכה לאחר לתחנה ולפגר בלוחות הזמנים להצבת קווים חדשים.
שר הבינוי והשיכון הקים ועדות לדיור לאומי (וד"לים) שמאיימים לרמוס את כל הליכי התכנון והבנייה, שר הבריאות לא השכיל לקדם את בריאות הציבור, ושר החינוך, שהכריז השנה על שנת הבריאות, השאיר את התכנים הסביבתיים הרלוונטיים כל כך לבריאותינו רק בשוליים.
כשתדרשו איכות סביבה - תקבלו
יוצא דופן הוא השר להגנת הסביבה, ח"כ גלעד ארדן, שבלט גם השנה בפעילותו הנמרצת לקידום המהפכה הסביבתית בישראל. השנה הוא קידם תוכנית להפרדת פסולת בבתים, הציג תוכנית לאומית לצמצום זיהום האוויר והוביל להחלטת ממשלה בנוגע לצמיחה ירוקה בישראל. הוא גם עסק בחקיקה סביבתית והצטרף למאבקים הסביבתיים השונים וייצג את העם בתקשורת, בכנסת ובממשלה.
אולם עם כל הכוח של ארדן וההבנה שלו את החשיבות של הנושאים הסביבתיים, מרבית הנושאים הללו לא נמצאים בידיו, לצערנו. די היה לשמוע אותו אומר השבוע "שהוא מתבייש בממשלה שהוא מכהן בה", בעקבות ההסכם המפוקפק של האוצר וכיל בנוגע לים המלח, בכדי להבין לאן הרוח נושבת.
נדמה כי שנת 2012 תהיה שנת מבחן, האם אנחנו באמת רוצים איכות סביבה ומה אנחנו מוכנים לעשות בשביל זה? לא צריך לצאת לרחוב ולהפגין בשביל להוביל את השינוי, אפשר פשוט לעשות את ההבדל בחיי היום יום, בקנייה בסופר או בשימוש בתחבורה ציבורית. והפוליטיקאים? יש להם חוש ריח מחודד, ורק כשאתם תדרשו איכות סביבה תקבלו.
הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
