קציר ים המלח: הממשלה אישרה ההסכם עם כיל
השרים אישרו ברוב גדול את ההסכם שחתם האוצר עם כימיקלים לישראל, לפיו החברה תממן 90% משיקום ים המלח, לאחר שמפעליה גרמו לעליית המפלס ולסכנה להצפת המלונות. החברה תשלם כ-3 מיליארד שקל והאוצר את השאר. בנוסף, יעלו התמלוגים שמשלמת כיל למדינה
כימיקלים לישראל (כיל) תממן 90% מקציר המלח בים המלח : כך אישרו היום (א') שרי הממשלה בישיבתם השבועית. 21 מהשרים הצביעו בעד, בעוד שהשר להגנת הסביבה, גלעד ארדן ושר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, התנגדו, כפי שהבטיחו.
- המלונות, התעשייה והכסף ניצחו - ים המלח לא
- שטייניץ למקורביו: ההתנגדות להסכם פופוליסטית
- מגנזיום ים המלח: אייפד ו-25% תוספת לכל עובד
ההסכם עם כיל שגובש עם האוצר בשבוע שעבר, כולל שני מרכיבים: העלאת התמלוגים שמשלמת החברה מ-5% ל-10% על הפקה של יותר מ-1.5 מיליון טון ומימון של קציר המלח על פי חלוקה של 10% מימון של המדינה ו-90% מימון של המפעלים.
משמעות ההסכם היא שכיל תבצע את פרויקט קציר המלח שנועד להפסיק את עליית המפלס ב-20 סנטימטרים בשנה, תופעה שמעמידה את המלונות על החוף בסכנת הצפה. עלות הפרויקט המחושבת היא 3.8 מיליארד שקל וכיל תשלם 3.04 מיליארד שקל (80% מסך העלות) בעוד שהמדינה תשלם 760 מיליון שקל. למעשה, הסכימה כיל למימון של 90% מהפרויקט מכיוון ש-10% ניתנו כבר למדינה עם הפרטת המפעלים בשנת 1995.
ההסכם החדש, יחד עם חוק עידוד השקעות הון החדש שהעביר האוצר לפני שנה, ושמגדיל את מס החברות שישלמו המפעלים מ-12% לכ-20%, צפוי להכניס כ-15 מיליארד שקל לקופת המדינה עד סוף הזיכיון של המפעלים בשנת 2030.
סכום נוסף, שקשה להעריך את היקפו, ייכנס לקופת המדינה ממס רווחי הון של 25% שמוטל על הדיבידנדים שקוצרים בעלי המניות בכיל כתוצאה מרווחי המפעלים. בהצגת ההסכם אמש, הוצג מס רווחי ההון כתמוה לקופת המדינה, למרות שבחישוב המקובל של תמורה למדינה מאוצרות טבע לא נהוג להתייחס אליו, על אף שגם כאן מדובר בכסף שייכנס לקופת המדינה.
השרים ארדן ומיסז'ניקוב התנגדו
השרים גלעד ארדן (הגנת הסביבה) וסטס מיסז'ניקוב (תיירות) הצביעו נגד ההסכם. השניים טוענים כי הצגת מס רווחי ההון כתמורה למדינה מוכיחה כי "האוצר הטעה את הציבור בחלק שייכנס לקופת המדינה כתוצאה מההסכם עם כיל". משרד האוצר פרסם בשבוע שעבר הבהרה בנושא, לפיה מדובר באי הבנה.
ארדן ומיסז'ניקוב רוצים להעביר בכנסת חוק שיבטיח כי התמלוגים ממפעלי ים המלח ילכו לקרן מיוחדת שתשקיע בפיתוח התיירות באזור ובשיקום החופים. בהצעת החוק שהם מקדמים באמצעות חבר הכנסת משה מטלון (ישראל ביתנו), מצוין כי האוצר יעביר 150 מיליון שקל כל שנה כמקדמות לקרן.
באוצר מתנגדים לדרישה להקצות מראש את כל הכסף שמתקבל מהתמלוגים לתיירות ולהגנת הסביבה, בטענה שלא ניתן "לצבוע מראש" כסף שנכנס לקופת המדינה.
"על פי ההיגיון הזה, כספי שנגבו מחברות בתל-אביב ילכו לפיתוח העיר תל-אביב וכספים שנגבו בנגב ילכו לפיתוח הנגב", אמר בשבוע שעבר שר האוצר, יובל שטייניץ, במסיבת העיתונאים שבה הוצג ההסכם עם כיל. "אולי שגם הכסף שגובה המשטרה על דו"חות תנועה ילך כולו למשרד התחבורה", העיר השר בעוקצנות.
תגובות
השר להגנת הסביבה ארדן מסר בתגובה לאישור ההסכם: "צר לי על ההחלטה, זהו פספוס היסטורי. כיל קיבלה משאב טבע ייחודי ובעלי המניות הרוויחו ממנו סכומי עתק ואילו חלקו של הציבור יהיה קטן מאוד. היום הייתה הזדמנות היסטורית עם פתיחת המו"מ להגדיל משמעותית את חלקו של הציבור ולצערי לא עשו זאת".
החברה להגנת הטבע מסרה בתגובה להחלטה: "החברה להגנת הטבע מברכת על אישור החלופה של קציר המלח המלא. מבחינה סביבתית, קציר המלח המלא עדיף בהרבה מהחלופות האחרות שהוצעו לאורך הדרך ולכן יש לקדם אותו במהרה, כל עיכוב בקידומו יהיה לרעת הסביבה. החברה להגנת הטבע סבורה כי יש להקצות חלק משמעותי מהתמלוגים לטובת שמירה והגנה על הסביבה באזור ים המלח".
יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', אומרת כי מדובר ב"הסכם אומלל המותיר לציבור פירורים זעומים מאוצרות הטבע השייכים לציבור כולו. ייתכן שעד לא מכבר היה הסכם שכזה מחליק בקלות, ממש כשם שבשעתו עברה בשקט עסקת השקשוקה השערורייתית, אולם הציבור בישראל בגר, והוא אינו מוכן עוד לקבל פשרות עלובות שבהן הוא מקבל פירורים ואילו מעטים מקבלים ממון רב. ההסכם מותיר רק חלק זעום מהכנסות ים המלח בידי המדינה, הוא הועבר בחוסר שקיפות ותוך מסירה מכוונת של נתונים שגויים לציבור, וקבלה שלו כמוה כהסכם כניעה".
ח"כ דב חנין (חד"ש) מסר בתגובה: "הממשלה מפקירה את ים המלח לחסדי הטייקונים. ההסכם שנחתם יחמיר את החורבן הסביבתי באגן הצפוני של ים המלח – ומייצר תמריץ כלכלי ממשי להגברת השאיבה התעשייתית ממנו".
לדבריו, "הציבור יפסיד גם מבחינה כלכלית: מאחורי ההטעיות והטעויות נמצאת מציאות עגומה על פיה התמלוגים החדשים ינועו בין 5% ל-10% בלבד, הרבה פחות מאשר אותם תמלוגים שהובילו להתקוממות הציבורית בפרשת הגז ולהקמת ועדת ששינסקי".