"המוזיקה היתה בנשמתה עד הרגע האחרון"
אמני ישראל וראשי המדינה מרכינים ראש עם מותה של יפה ירקוני. הנשיא שמעון פרס: "היתה הזמיר של צה"ל ושל העם". אריק איינשטיין: "הייתי הילד ששמע אותה ואחרי זה שר איתה". יהורם גאון: "אחרונה לדור נפילי זמר ששרו לארץ את לידתה"
ישראל נפרדת מכלת פרס ישראל, יפה ירקוני . הנשיא שמעון פרס ספד לה הערב (א') בטקס הענקת פרס בן גוריון לרמטכ״ל בני גנץ. "'באב אל וואד', 'הן אפשר', 'האמיני יום יבוא', מי יכול לשכוח את המלים האלה ואת הזמרת יפה ירקוני שהלכה היום לעולמה. כשצה"ל כבש עמדות אויב היא כבשה את לבבות החיילים. היא היתה הזמיר של צה״ל ושל העם כולו שציפה לשיר עמה את השיר הנפלא הזה של צבא ההגנה לישראל. היא חיה עמנו כל הזמן בליבנו, וצה"ל חי בלבה". בסיום דבריו ביקש הנשיא מהקהל הרב לעמוד לדקת דומיה לזכרה.
יפה ירקוני הלכה לעולמה - כתבות נוספות ב-ynet
- ראיון עם יפה ירקוני: "אני לא זמרת מלחמות"
- סופה של אלגנטיות / אריאנה מלמד נפרדת
- הזמרת יפה ירקוני הלכה לעולמה
"היא היתה חלק מהנוף הארצישראלי של שנות ה-40", מספר אריק איינשטיין בשיחה עם ynet. "אנחנו היינו ילדים, היא ושושנה היו ה-זמרות שלנו בתור ילדים. לימים עשיתי איתה כמה דואטים. אני הייתי הילד ששמע אותה ברדיו ואחרי זה זכה לשיר איתה. אין לי מה להגיד. קשה לי. עשינו אז דברים בתמימות. היה פסטיבל זמר שהיא ואני שרנו את אותו שיר, אחרי זה עשינו עוד חמישה דואטים. עצוב, עצוב לי מאוד. כמו כולם".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלח את תנחומיו לבני משפחתה של יפה ירקוני, "מגדולות זמרות ישראל וכלת פרס ישראל לזמר עברי. שירתה של יפה ירקוני היוותה את הפסקול הישראלי עוד מימי הישוב, דרך הקמת המדינה ועד ימינו. קולה המיוחד יחסר לכולנו והיום, בהתאם לבקשתה "אל נא תאמר לי שלום", אנו נפרדים ממנה אך לא מהמורשת התרבותית והמוזיקלית שהיא משאירה אחריה.
שרת התרבות והספורט, לימור לבנת, הביעה צער רב על מותה של הזמרת ומסרה תנחומים לבני משפחתה. "שיריה ואלבומיה של יפה ירקוני מלווים את מדינת ישראל מאז מלחמת השחרור ולאורך כל שנותיה ומלחמותיה", אמרה לבנת. "הם הפכו עוד בחייה לנכסי צאן ברזל של המוזיקה הישראלית ונכנסו להיכל התהילה של התרבות הישראלית. יפה ירקוני היתה זמרת ייחודית שזכתה תמיד באהבה גדולה מצד הקהל ולהערכה מקצועית רבה. מותה הוא אבידה גדולה מאוד לזמר העברי ולתרבות הישראלית".
יהורם גאון: "העולם הזה שלה, ישראל לה שרה עדיין כאן"
"אני יודע שהיא היתה חולה, אני יודע גם שבימים האחרונים לחייה, לא ידעה להבחין בין מי הוא מי ומה הוא מה, ואפילו שכך, היא היתה. היא נשמה, היא חיה, היא היתה בינינו. אפשר היה לראותה, לדבר אליה, אפילו שלא ענתה. ונשמת אפה הייגעה ,שלא חדלה לנשום, היתה לנו לאות, שהעולם הזה שלה, ושארץ ישראל לה שרה כל ימיה, עדיין כאן, ואיתנו, והכל על מקומו עומד. ארץ ושמים, כמוה.
"עכשיו כשהלכה אל האין, לקחה עמה מאיתנו את ה"משלט" ואת ה"פינג'ן", את המשוריין החרוך, ה"שותק כמו רעי". לקחה עמה את "ארצנו הקטנטונת" התמימה האהובה והנשכחת. גם את "ערבות הנגב" לקחה, ועכשיו באמת כבר אפשר לשיר "היו זמנים". כי כל עוד יפה שרה את השיר, זו היתה מין מחשבה על מה שנשיר פעם, כשנהיה זקנים, בטרם שעל ה"משלט תשב עיר". עכשיו, כשהיא איננה יותר עימנו, באמת נורא לחשוב, שהיו זמנים יפים עד כאב שכבר לא יחזרו לעולם.
"עצוב כל כך שיפה ירקוני כבר איננה, שהיתה כאן והלכה אל ממלכת הזיכרון, אחרונה לדור נפילי זמר ששרו לארץ את לידתה, והנעימו לה כל רגע מרגעי חייה וחייהם, עד כלות".
דורית ראובני: "היא היתה אהבתי הראשונה"
הזמרת דורית ראובני ביצעה את שירה של ירקוני "רוקדת" במופע המיוחד שנערך לכבוד יום הולדתה ה-81 של ירקוני בהיכל התרבות בתל-אביב. מאז, הקפידה ראובני להקדיש לה את השיר בכל הופעותיה.
"הערצתי את יפה מילדות. תקליט הילדים הראשון שקיבלתי היה תקליט שירי חג שלה. היא היתה אהבתי הראשונה. הופעתי איתה בפסטיבל שירי הילדים בזמנו ושירי הילדים היו חלק בלתי נפרד ממנה. אני זוכרת את התחושה רק מלשבת איתה בחדר ההלבשה, לא היה צריך כלום. רק לשמוע את הסיפורים שלה.
"אני זוכרת שציפי שביט היתה אומרת עליה: 'היא מספרת לי על חו"ל ואני מספרת רק על חולון'. היא היתה אשת העולם הגדול. עם האישיות שלה וקולה המיוחד והסלוני. מדהים איזו קריירה היא עשתה. לפני כמה שנים, כשהיא כמעט וכבר לא הופיעה, קבעו לה הופעה על במה ברמת השרון. עד לרגע האחרון היא התלבטה אם לעלות או לא. אמרתי לה 'לא משנה מה תעשי, הקהל תמיד יאהב אותך והוא שם בשבילך'. בסוף היא עלתה, וכשהיא ירדה מהבמה, היא מאוד שמחה".
יענקל'ה מנדל: "מהגדולות שהיו לנו"
יענקל'ה מנדל, יו"ר איגוד אמני ישראל, התקשה להיפרד מירקוני. "ביקרתי את יפה בתקופה האחרונה כשכבר היתה ב'רעות', בשלב בו המחלה לא נתנה לה לזכור את הסובבים אותה. כשדיברנו איתה היא לא תיקשרה איתנו אבל כשהתחלנו לשיר לה שירים, קרה משהו מדהים.
"היה לה חיוך על הפנים והיא התחילה לזמזם ואפילו נזכרה במילה או שתיים מתוך השיר, מה שאומר שהמוזיקה היתה בתוכה ובנשמתה עד לרגע האחרון. יפה היתה אמנית מהגודלות שהיו לנו פה במדינת ישראל. לצערי היום אנחנו נאלצים להיפרד. למרות שהיא הכינה אותנו לזה, עדיין קשה להיפרד.
"ברמה האישית אהבתי אותה עד אין קץ. ברמה הרחבה יותר היא מאבני היסוד של הזמר והתרבות הישראליים. יפה היתה חברת אמ"י מיום הקמת האיגוד. היא היתה הפסקול של הזמר הישראלי ולא נכון לקרוא לה 'זמרת המלחמות' כיוון שהיא היתה גם זמרת של שירי ילדים, זמרת של עדות, שגרירה שלנו בכל העולם. אני זוכר הופעות בהן השתתפה ואיך כל האמנים שהיו איתה על הבמה הצטופפו סביבה כדי להקשיב לסיפורים שלה על אחורי הקלעים של המוזיקה הישראלית והחוויות שעברה. היא היתה מלאת הומור. אשה גדולה שאבדנו היום".
קורין אלאל: "היתה דמות חשובה באהבתי למוזיקה"
"זה שוק גדול. קשה לי לעכל. לשמחתי יצא לי לעבוד ולפגוש אותה. להיות חלק מהאנשים שהיו באים אליה, לשמחות שלה, היתה אשה מקסימה, עירנית ורוצה לדעת כל דבר חדש. אליי היא התחברה והיתה צוחקת עלי ככה שאני שרה-לא שרה.
למזלי היא מאוד אהבה אותי, הזמינה אותי למסיבות שלה. אחת מהן כשעוד אהוד מנור היה חי. אהוד ירד מהבית שלה וזו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו, והם מתחברים לי מאז.
הילדים שלה עשו לה ערב מיוחד וביקשו ממני שאני אבצע את "כל היונים". היא היתה בחזרות, ניסתה לשיר איתי וזה לא הכי הלך, היה לה קשה להיכנס לקצב של הרוק ובסוף הקלטתי את זה לבד. היא היתה איתי כל הזמן באולפן ולקחה חלק פעיל על אף שהיא לא הקליטה. אז גם ראיתי אותה פעם אחרונה. מבחינתי, כילדה שבאה לארץ בגיל שמונה היא היתה דמות חשובה בהתפתחות שלי ובאהבה שלי למוזיקה".
ציפי שביט: "היא היתה מנטור עבורי"
ציפי שביט שהשתתפה פעמים רבות לצד ירקוני בפסטיבלי ילדים, נזכרת שירקוני היתה אז עבורה "מנטור". "היא היתה עובדת וחרוצה כל כך. יפה וגבוהה. כשילדתי את בני אסף, אחרי שבוע התחיל חג החנוכה, הייתי לוקחת אותו איתי להצגות והוא היה שוכב בחדר ויפה טובת הלב והנדיבה, היה פורסת את מעיל הצמר ועל המעיל הזה היינו משכיבים אותו. היינו אומרים 'גרעפס, הנקה וחוזרים לשיר'".
כשאסף כבר היה גדול, סיפרתי לה שאני זוכרת באהבה ובחמלה את הימים האלה וזה נורא הצחיק אותה שדווקא זה מה שאני זוכרת. את הזיכרונות הקטנים שנשארים איתך". שביט גם הצטרפה לירקוני בעבר להופעות בארצות הברית. "זה היה מדמיע להיות איתה על הבמה", היא נזכרת, "הקהל פשוט השתגע אליה. היא עמדה שם, גבוהה ומלכה, שרה את השירים שלה. היא היתה פנטסטית. צר לי נורא, היא באמת היתה באמת מוסד גדול".
יזהר כהן: "אני בשוק, יפה היתה סמל ישראלי"
"אני פשוט בהלם. מבולבל, זה להיפרד מסלע ישראלי. לא פשוט לי", אמר ל-ynet הזמר יזהר כהן שהיה מיודד מאוד עם הזמרת. "הופענו לאורך השנים ביחד. ליפה הייתי מקורב מאז שנולדתי.
נולדתי למשפחת סולימן והכרתי אותה מילדות. היא מאלה שקורצו מאבק כוכבים. היא היתה סטארית. כשאני צמחתי והצטרפתי לבמות, הופעתי איתה המון. היא סמל ישראלי בשבילי - כמו אהוד מנור, שושונה דמארי, נתן אלתרמן ומעבר לזה הייתי קרוב אישית אליה ולמשפחתה.
"יפה היתה אשת במה שמעט אנשים ידעו לאכול במה כמוה. ומעבר לזה אשת בית חמה, משפחה מדהימה ובעיקר חברה. אני מדבר איתך ועדיין לא מעכל. היתה לה כזאת עוצמה שהייתי בטוח שתחיה למעלה ממאה שנים. אני פשוט בשוק".
גיא בוקאטי: "מקסימה ואצילית"
המוזיקאי גיא בוקאטי, שותפו המוזיקלי של אריק איינשטיין, הופיע בעבר עם ירקוני ואף ערך איתה מפגשים מוזיקליים בביתה. "היא היתה אישה מקסימה ואצילית", הוא נזכר, "מצד אחד היא נקראה 'זמרת המלחמות', מצד שני היתה לה ארומה אירופאית מדהימה. היא היתה אשת העולם הגדול. היא חיה כמו כוכבת. כמו סופרסטאר אמיתית. כבר אז היא חוותה חוויות מאוד גדולות בעולם, למרות שזה לא היה מאוד מתוקשר אצלנו. היא נסעה לאירופה ולארצות הברית בתור הזמרת הלאומית של ישראל והיו לה את כל הגינונים המאוד קלאסיים. את השפה הרהוטה, ההשכלה, הידע הכללי וההיכרות שלה עם משוררים. כל משורר שאהבתי - היא זכרה וסיפרה לי על חוויה אישית איתו. היא היתה אישה מאוד מצחיקה ומאוד מוזיקלית, מתופפת מאוד יפה ובבית בתל אביב היו לה כלי הקשה רבים ופסנתר נהדר. היא מאוד אהבה מוזיקה. באמת ובכנות".
בהכנת הכתבה השתתפו מרב יודילוביץ', אור ברנע וערן בר-און
לפנייה לכתב/ת 
