מתנת האיראנים לעברית: בקשיש שנתן להם האל

כאשר לשונות ותרבויות באות במגע, נוצרות בהכרח השפעות של לשון אחת על השנייה. בדרך כלל לשון הרוב, או לשון השלטון, משפיעה יותר על לשון המיעוט: מונחי שלטון וכלכלה נהוג להשאיר בלשון השלטון. לשון המיעוט משפיעה על הרוב בעיקר דרך הסלנג.

• לכתבות נוספות במדור בלשנות כלכלית
• בלשנות: אומות העולם מקדשות את איראן
  

עם ישראל בא לראשונה במגע עם העם האיראני ועם השפה הפרסית בשנת 721 לפנה"ס, עם גלות סנחריב. השפה העברית שאלה מילים מהפרסית בשלושה שלבים שונים: מפרסית עתיקה, לשונם של המלכים המוזכרים בתנ"ך - דריוש, כורש, אחשורוש וארתחשסתא - נשאלו מילים דרך התנ"ך. אלה מילים שנחשבות רגילות: לא גבוהות מאוד ולא נמוכות. למשל גזבר.

חלק מהמילים מפרסית עתיקה, שלא נכנסו דרך התנ"ך, נכנסו מאוחר יותר דרך הארמית. גם מפרסית אמצעית, שדוברה בערך בתקופת התלמוד, נשאלו מילים בעיקר דרך הארמית, וכמנהגן של מילים ארמיות, הן נכנסו למִשְׁלָב הגבוה של השפה. למשל אמרכל וגושפנקה.

מילים מפרסית חדשה נשאלו דרך שפות אחרות - ערבית, רוסית, טורקית, אנגלית, לדינו ועוד (לפעמים דרך יותר משפה אחת) - והן מזוהות כמילים זרות, או כסלנג. דוגמה כלכלית למילה כזאת היא המילה באזאר. המילים המקושרות כבר התארחו בעבר בבלשנות כלכלית, והיום מגיעה לכאן מילה כלכלית נוספת - הפעם מפרסית חדשה.

מה בין בקשיש ללבקש?

המילה בקשיש קיימת גם בטורקית ובערבית. העברית קיבלה אותה כנראה מהטורקית, כי המונח היה כמעט חלק ממערכת השלטון אצל הטורקים. בקשיש בעברית היא מילה נרדפת לשוחד, בדרך כלל קטן יחסית. בערבית בקשיש יכול להיות גם מתנה או נדבה. יודע זאת כל מי שטייל במצרים ונתקל בילדים כפריים הצובאים על האוטובוס ומבקשים בקשיש.

כשהייתי קטנה חשבתי שזאת מילה ערבית, ומכיוון שערבית ועברית דומות, הייתי בטוחה שיש קשר בין בקשיש ו-לבקש. כמו שבריר, זמריר וסמליל. אבל זו אינה מילה ערבית, וגם לו הייתה - ש' עברית אינה מקבילה ל-ש' ערבית. מקורה של "בקשיש" הוא פרסי.

בעברית, המילה נתפסת כזרה ו/או כסלנג, וכך אפשר לדעת שהיא שייכת לפרסית החדשה. בפרסית חדשה בַּחְ'שֶׁשׁ (לקרוא את ה-ח' כמו אשכנזים) הוא שם הפעולה "הענקה". ההגייה בח'שש היא הגייה טהראנית. בחלק מהלהגים, ובשפה הקדומה יותר, ביטאו בַּחְ'שִׁיש.

מה בין בגדד לנתניה?

המילה בח'שש באה משורש הודו אירופי שמשמש בשפות רבות לתיאור האל – המעניק. בפרסית עתיקה בַּגַה, בסנסקריט, השפה הקלסית של הודו, השורש מבוטא בְּהַגְ, ואחד משמות האל הוא בְּהַגַוַנְט. מילולית - בעל ההענקה. ברוסית אל הוא בּוֹג, ובפולנית בּוֹזֶ'ה מוֹי – אלוהים שלי.

אחד הדברים שעושה בלשנות משווה, היא השוואת מילים משפות שונות, כדי לשחזר צורה מקורית קדומה, שאבדה: בסנסקריט העיצורים הכי קרובים למקור, הרוסית והפולנית שמרו על התנועות, וכך משחזרים את השורש bhog.

מה בין בית בושת לברדק?

מילת הסלנג העברית קרחנה, שמתארת - אם הבנתי נכון - את ההרגשה המטורפת במסיבות סמים, גם היא התחילה בפרסית, ויש לה היסטוריה כלכלית: בפרסית כָּארְחָ'אנֶה הוא בית חרושת, מפעל. מילולית - בית עבודה. כאר - עבודה, ח'אנה - בית.

זוהי ההגייה הטהראנית, שהשתלטה על הפרסית התקנית, אולם בלהגים אחרים ובשפה קדומה יותר אומרים כָּארְחָ'אנַה. הערבית שאלה את המילה כַּרְחָ'אנַה (كَرَخَانَة) הן במשמעות בית מלאכה או בית חרושת, והן כבית של עבודה מסוימת מאוד, אחת העתיקות ביותר בעולם.

בעברית יש מספר ביטויים לבית בושת שקיבלו משמעות שונה בשפה: ברדק הרוסי מתאר אי-סדר, בית-זונות העברי משמש בסלנג הצה"לי לתיאור "אי־סדר בולט, מצב שבו אין אחראים על המשמעת ורבים פועלים בניגוד לכללי הסדר" (מתוך ויקימילון), או סתם לתיאור מקום שלא עושים בו שום דבר.

קרחנה קיבלה אף היא משמעות של בלגן, ובנוסף לכך - של הרגע שבו מבלה במסיבה (לרוב מסיבות טבע) מנתק עצמו מההווי היום-יומי ומתחבר להווי המסיבה" (הגדרה על פי ויקימילון).

המשותף לבקשיש ולקרחנה - שתיהן הגיעו מפרסית ועברו דרך טורקית וערבית: אחת הייתה מונח שלטוני והשנייה הגיעה מלמטה. שתיהן נחשבות לזרות או לסלנג, כי הן עדיין חדשות בשפה. יש להניח שגם המילים גזבר ודת נשמעו בהתחלה זרות, אך עם השנים הן הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה העברית.