לא תדירו אותן: נשות בית שמש מחוללות שינוי
אחרי שהפכו לסמל, החליטו תושבות בית שמש - העיר שמזוהה יותר מכל עם "הדרת נשים" - שיש להן מסר להעביר. "היה צורך להביע משהו מחאתי וחיובי בו בזמן", אומרת אחת היוזמות. קבלו דתיות וחילוניות מחוללות את השינוי - בצפייה ראשונה
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
רבנים, צאו מהמיטה שלנו/ רחלי מלק-בודה
- הרב אלישיב אושפז בשל בצקת בריאוֹת
- הרב מלמד: 'למרות הפקודה, לצאת משירת נשים'
בחירת השיר איננה מקרית, וגם לא העיתוי. "היו לנו כל מיני רעיונות", מספרת מירי שלם, הוגת הפרויקט העובדת כמנהלת מתנ"ס רמת בית שמש. "חשבנו למשל על 'רספקט' של ארתה פרנקלין, או I Will Survive. היה לנו חשוב שהשיר יהיה באנגלית, כדי שהמסר יעבור גם לחו"ל".
בסופו של דבר, I Will Survive ירד מהפרק "כי לא רצינו קונוטציה של הישרדות", כדברי שלם – והשיר הקצבי של "קווין" נבחר פה אחד על ידי הכוריאוגרפית, ליאת עמר. השאר היסטוריה (או היסטריה, תלוי לאיזה צד של ההדרה אתם מתחברים). מקבוצה קטנה בפייסבוק שפתחו שלם וחברותיה אורנה נחמני, אתי בן עמי סוויסה, ברנדה גנות ופז קורקוס – התפשטה השמועה, ותושבים רבים בעיר נרתמו וסייעו למיזם אף מבחינה כלכלית.
"רצינו להביא קול אחר"
סגנון הפלאש-מוב, כידוע, הוא אמצעי להעברת מסר חברתי – וכאשר דתיות וחילוניות מחוללות יחדיו בכיכר העיר המזוהה ביותר עם הדרת נשים, המסר עובר. היוזמות - כולן פעילות חברתיות האוחזות במשרות ניהול - הקימו בצוותא "מועצת נשים" לפני מספר שנים, שחברות בה חרדיות, דתיות וחילוניות; תושבות ותיקות לצד חדשות.
"בשבועיים האחרונים עלתה בית שמש לכותרות בהקשרים מאוד שליליים", כך שלם, "בין אם על רקע של מדרכות נפרדות; סיור של ועדת הכלכלה של הכנסת בנושא עתודות הבנייה - או סיפורה של נעמה מרגוליס שהקפיץ את העם. רצינו להביא קול אחר של המון נשים שפויות המתנגדות להדרה דתית בעיר, אוהבות לחית בבית שמש, ולא חוות את המתיחות הדתית בכל רגע".
"כל מה שקרה בתקופה האחרונה בנושא הדרת הנשים מאוד חרה לנו", מוסיפה אורנה נחמני., מנהלת מדרשת בית שמש. "היה חשוב לנו לא לנגח איזשהו ציבור, אלא להיפך: לבוא ולהגיד שיש לנו קול. הבענו בריקוד את הקול שלנו".
ברנדה גנות, מנהלת פרויקטים של הסוכנות היהודית בעיר, מתארת מצב של דיכאון כרוני. "בזמן האחרון נשים כאן מסתובבות עם הראש באדמה, וזה לא טוב לנשמה. לכן רצינו לשפר את מצב הרוח. הרגשתי שמאוד חשוב לי להראות עולם שיש בבית שמש התארגנות קהילתית מדהימה. אנחנו גרות בינתיים בעיר חופשית, שבה אנו יכולות לרקוד ברחובות. לא עשינו את זה בפנים של מישהו, זו לא הייתה המטרה, אבל היה צורך להביע משהו מחאתי וחיובי בו בזמן. משהו עם אנרגיות טובות, שרק נשים יודעות לעשות, לדעתי".
אנחנו חברה עם חוסן
עוד לפני שיאיר לפיד פוצץ את רימון הרסס היישר בבטן של הצופה הישראלי, כבר הייתה בית שמש בכותרות על רקע פרשת המאבק על זכות קיומו של בית הספר הממ"ד "אורות נריה", בלב המאפליה החרדית. שלם שהתלבטה אז כיצד לבטא את הקול של נשות בית שמש, התאהבה ברעיון של פלאש-מוב המוני.
"עבדנו על זה שבועיים, ויצא מדהים", היא אומרת. "אנחנו מקוות שהקליפ הזה יצליח להסביר שבבית שמש חיה חברה אזרחית עם חוסן מאוד גדול. אני לא יודעת אם בכל עיר אפשר היה לעשות את זה".
נחמני מספרת שהייתה מופתעת "לא מכמות המשתתפות - כמו מהמגוון", לדבריה. "כבר כשראינו את ההיענות לקבוצה שהקמנו בפייסבוק, הבנו שזה רציני. ועם כל הניסיון הגדול שיש לי בארגון אירועים, לרוב בפרויקטים כאלה אתה לא יודע מי יגיע - אם בכלל. אבל ערב קודם, בחזרות, כשראינו את המסה – זה מאוד שימח אותנו".
היזמיות – כולן נשים בשנות הארבעים לחייהן, דתיות וחילוניות מחלקים שונים של העיר – מבקשות להעביר את המסר גם מעבר לים. "בבית שמש חיות אלפי משפחות אנגלוסקסיות. אמנם יש פה קשיים, אבל יש גם מציאות אחרת. עכשיו אנחנו חושבות הלאה, על מיזמים אחרים שיראו שעדיין אפשר לייצר פה מציאות שפויה, על אף המציאות המורכבת של ספרדים ואשכנזים, ותיקים וחדשים, חרדים-קיצונים וחילונים".
המשכנו לרקוד
גנות ונחמני מספרות כי המטרה הושגה כבר בשטח: "נשים המשיכו לרקוד באופן ספונטני גם אחרי שהצילום נגמר",
גנות אומרת. "פשוט לא רצו ללכת הביתה. זה מראה שקרה פה משהו. נשים מרקעים שונים ראו כולן, שביחד יש לנו כוח לעשות בצורה חיובית". ונחמני מוסיפה: "יצאתי בהיי, עם אדרנלין גבוה ותחושה טובה. הרגשנו שעשינו משהו. אחרי הכל, לא מועיל רק לקטר ולבכות".
גנות עצמה מתגוררת ליד סלע המחלוקת, הידוע גם כ"בית ספר המריבה". "ברור לנו שמדובר בקיצונים", היא אומרת. "לכן חשוב לנו להראות לעולם שישראל היא לא מקום מטורף. אני מקווה שנצליח לשמור על העיר שלנו. זה מקום מדהים ויפהפה. אם בעתיד לא אוכל לרקוד ברחוב, אז כמובן שלא אוכל להמשיך לגור כאן".
לפנייה לכתב/ת 
