ואנחנו שניים: 10,000 חרדים וחילונים לומדים בזוג

עוד הרבה לפני שכותרות העיתונים זעקו "הצילו, הדרת נשים!" ועוד הרבה לפני שהדיבורים על מלחמת אחים התחילו להישמע ריאליים, צילי שניידר כבר הייתה מודאגת מהיחסים בין חילונים לחרדים בארץ. "שנים שאני מסתובבת עם תחושה שיש המון שנאה שנובעת מבורות האחד כלפי השני", היא אומרת, "ולתקשורת יש אינטרס לא ברור ללבות אותה". 

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• חוזר בתשובה ספרדי? כדאי שתשנה שם משפחה
• פוסק הדור התנתק מהדור/ טלי פרקש
• המתת חסד? כן לחמלה, לא לרצח/ הרב בני לאו
  

שניידר, עוד מעט בת 50, גדלה במאה שערים, בבית חסידי שידע להבדיל בין שני סקטורים בלבד: יהודים ונוכרים. "אמי ז"ל לא יכלה לסבול את כל ההגדרות האלה של דתיים וחילונים", היא מספרת. "מבחינתה יש ותמיד היו רק יהודים. כך חונכתי בבית - בידיעה שאנתרופולוגית אולי קיימת חלוקה לקהילות, אבל תודעתית, החילונים אף פעם לא הצטיירו בעיני כבורים או כפושעים.

"תמיד הבנתי שלכל אדם יש את הבחירה שלו, ושהיא נעשית מתוך עומק. תמיד הרגשתי שהניכור בין שני הציבורים בא מלמעלה, מההנהגה, מהתקשורת ומהחינוך. שזה לא מה שקורה בשטח. והיה לי ברור שאני חייבת לעשות מעשה".

לשדך את החברה הישראלית

לפני שהיא מתחילה לספר על היוזמה שלה, שניידר טורחת ראשית להדגיש בפני שהיא באה מהמיינסטרים החרדי, שיובהר לקוראים: "לא 'מודרנית' ולא 'חפיפניקית'. חרדית מצויה, אמא ל-11 ילדים, נשואה לראש ישיבה ששייך לזרם הליטאי ועובדת קשה לפרנסתה. ככה תכתבי עליי". 

חברת הלומדות(צילום: באדיבות מוצש)

אז כחרדית מן המניין, שניידר פנתה לכמה מחברותיה, ויחד הן הקימו לפני כשלוש שנים ארגון שנקרא "קשר יהודי". אם לקרוא לילד בשמו, מדובר למעשה במשרד שידוכים שמזווג בין אנשים דתיים וחילונים שרוצים ללמוד יחד בחברותא, ועל הדרך גם להכיר אחד את השני. מעין קבוצת הידברות מבוססת טקסט.

לא חששת מהתגובות של החברה החרדית?

"לפני שהקמתי את הפרויקט הלכתי לבקש את ברכתו של הרב אלישיב. מאוד קשה להיכנס אליו. באתי לשם עם סדרה של שאלות: במה להיזהר, מה כדאי ללמוד וכולי. באיזשהו שלב הסתיימו 20 הדקות שלי, ואנשי החצר התחילו לדחוף אותי החוצה. הרב אלישיב עצר אותם ואמר 'תעזבו אותה! זה עניין של כלל ישראל. זה ענין לאומי. תנו לה לדבר'. כל מה שאני עושה הוא בעידודם ותמיכתם של גדולי ישראל ושל ההנהגה החרדית 

"פניתי לכמה מחברותיי ואמרתי להן - בואו נשבור את החומה הזאת. המכנה המשותף שלנו הרבה יותר רחב מאשר מה שמפריד בינינו. יש לנו היסטוריה משותפת, מורשת, עבר של נרדפות וסבל, אהבה לארץ, ויש לנו צרות מספיק גדולות מבית ומחוץ. פירוד פנימי רק מחליש אותנו עוד יותר. אנחנו מוקפים באויבים ואין לנו את הפריבילגיה לריב, ואת הבעיות בינינו לא נוכל לפתור בכנסת, גם לא בבג"ץ. ראינו מה קרה בעמנואל בשנה שעברה. אנשים נכנסו לכלא, זה שינה משהו?"

טקסטים יהודיים קלאסיים

נכון לעכשיו לומדים במסגרות שונות כ-10,000 זוגות - חלקם פעילים בקשר יהודי וחלקם בארגונים אחרים. שניידר מציינת שישנן שתי אופציות למפגשים: חברותא טלפונית ("הכי פחות מחייבת, לא צריך לצאת מהבית. מקיימים שיחה בערך אחת לשבוע") ומפגש פנים אל פנים. אחת לתקופה הארגון גם מקיים מפגשים יזומים - מתזמנים מאה צעירים וצעירות (בנפרד כמובן), מתוך תקווה שהם יפגשו האחד עם השני וייווצרו חברותות.

בגזרת הטקסטים ההמלצה היא לבחור טקסטים יהודיים קלאסיים. הארדקור של יהדות: תנ"ך, גמרא, מסילת ישרים, פרקי אבות, רמב"ם, שמירת הלשון ("מאוד פופולרי אצלנו, החילונים מאוד מופתעים לשמוע שהתורה נותנת משקל כל-כך משמעותי למילים").

לא תמצאו שם את עגנון ואת ביאליק. "יש לי המון הערכה אליהם כיוצרים" מסבירה שניידר, "אבל אדם חילוני שרוצה ללמוד ביאליק לא צריך אותי".

ומה לגבי אדם חרדי? אין לו מה לקחת מהתרבות היהודית חילונית?

"זה בדיוק העניין. הרמב"ם הוא לא שלי, הוא של כולנו. בחרנו להתמקד בטקסטים כמה שיותר שורשיים ועתיקים, מתוך מחשבה שהם המכנה המשותף בינינו. גם החילונים שואלים אותי את זה - 'את לא חושבת שאין לך מה ללמוד מאתנו?' ודאי שכן. אם בחורה דתיה תגיד שאין לה מה ללמוד מבחורה חילונית, אני לא אקבל אותה לפרויקט".

לדתיים יש יתרון של ידע קודם, איך מגשרים על הפער?

"אנחנו בדרך-כלל ממליצים להם לפנות לטקסטים ששניהם לא מכירים. מאוד חשוב לנו שהחברותא תהיה הדדית. שלא יהיה מצב של מורה ותלמיד. כבר בתהליך ה'שידוך' אנחנו מנסים ליצור התאמות שיולידו לימוד מפרה. אני שואלת אותם לגבי ההעדפות שלהם, אם הם מעוניינים במישהו צעיר או מבוגר, ובאיזו השקפה. אנחנו בודקים גם התאמה אינטלקטואלית, אופי וסגנון. מגיעים אנשים ברמות שונות".

יש ויכוחים? התנצחויות?

"בוודאי. אנחנו מעודדים דיון, אבל לא מעודדים התנשאות והתנצחות מיותרת. אגב, גם לחרדים יש הרבה שאלות קשות כלפי העולם החילוני. 'למה אתם חיים פה? למה אתם מסכימים לגיוס חובה? למה זה נראה לכם דמוקרטי? למה יש כפיה חילונית?' הרבה פעמים אנשים באים ל'קשר' מתוך מחשבה של 'אני כבר אראה לו'. זה מתפוגג תוך כדי ההיכרות. תאוות ההתנצחות והציניות נעלמות".

נאלצת להשעות אנשים מהארגון?

"לצערי כן, והרבה. יש מי שבא מאינטרסים לא ענייניים ואני נאלצת לסנן. יש כאלה שבאו להחזיר בתשובה, להחזיר בשאלה, היו גם מטרידים, סוטים, כל-מיני. זה החלק הפחות סימפטי אבל חייבים לעשות את זה. מאוד חשוב לי לשמור על סטנדרט איכותי ולא לחטוא למטרות שלשמן התכנסנו".

תמיד כשאנשים דתיים יוזמים משהו, ועל פניו הוא נראה חיובי, נושפת בעורף הנטייה לחפש את הקאץ'. החברה החילונית למודת ניסיון מיוזמות תמימות שמתגלות לבסוף כמיסיון דתי או ניסיון לעשות שטיפת מוח.

גם אני נופלת כמו גדולה לתוך המלכודת כשאני שואלת את שניידר אם אין להם איזו מטרה נסתרת להחזיר אנשים בתשובה. והיא משיבה: "אני כופרת במונח 'החזרה בתשובה'. אי-אפשר להחזיר אנשים בתשובה, ואגב, גם אי-אפשר להחזיר אנשים בשאלה. זה גובל בזלזול באינטליגנציה של האנשים. נער שמגיע לגיל חמש עשרה ובוחר להתחזק הוא אדם בר-דעת שבוחר את דרכו. קל וחומר כשמדובר באקדמאי. נראה לך שיש לי יכולת להחזיר אקדמאי בתשובה רק בגלל שעשיתי לו איזה אמבוש? או איזה היפנוזה? זה מופרך.

"אנשים הם בעלי זכות בחירה. ואגב, גם הדתיים בוחרים. יש סטיגמה מוזרה כאילו הכריחו אותנו, שידכו לנו, אילצו אותנו ללדת ילדים וללבוש כך וכך. זה זלזול באינטליגנציה של ציבור חכם. כנ"ל לגבי הציבור החילוני. אף אחד לא מכריח אף אחד. אלא מה, אדם שבוחר בחיים כדאי שיעשה זאת על בסיס כמה שיותר נתונים".

"הפכנו לחברות הכי טובות"

אני מבקשת משניידר לקשר אותי עם זוג אחד מתוך ה-10,000, כדי שאוכל לתהות על קנקנו, והמייל שלי מתמלא בעשרות תמונות של חרדיות וחילוניות שבמבט ראשוני הקשר ביניהם נראה על גבול הסוריאליסטי.

לומדים יחד(צילום: באדיבות מוצש)

אני שולפת משם את שיפי סלובקיצקי ורעות רון. שיפי היא בחורה חרדית בת 29 מבית ליטאי קלאסי, אמא ל-3 ילדים (ואחד בדרך), ורעות, גם בת 29, היא חילונית ירושלמית ומורה למתימטיקה בתיכון בויאר. השתיים נפגשות בקביעות כדי ללמוד מתוך "מכתב מאליהו" של הרב דסלר.

"אז מה המשפחה שלך אומרת על זה שאת בקשר עם בחורה חילונית?" אני שואלת את סלובקיצקי. "אני אגיד לך יותר מזה", היא משיבה. "אנחנו חברות כל-כך טובות שכל המשפחה שלי מכירה אותה. אירחנו אותה יותר מפעם אחת, אפילו פגשנו את החבר שלה, ורק היום הלכתי לספר לכיתה שלה על העולם החרדי".

לא פחדת שקשר כזה יכול להכניס לך רעיונות מסוכנים לראש?

"למה הכוונה מסוכן? אני לא חיה כדי לא לדעת שום דבר. הגישה הזו לא מקובלת עלי. עצם הרעיון שמפגש עם אדם חילוני מסכן את הדתיות שלי הוא מעוות. מה, אם אפגוש אדם חילוני החיים שלי ישתנו בשנייה?"

אתן לא חוששות שהקשר ביניכן יערער בשלב כלשהו את האמונה באורח החיים שבחרתן?

סלובקיצקי: "הערכים שעליהם אני חיה הם לא פונקציות של הנאה או אי-הנאה. משמעות או לא. זה משהו שאני מאוד מאמינה בו, מבחינתי זו האמת, וזה שאני פוגשת אנשים שמאוד מאושרים בדרכם, לא הופך את הדרך שלי לפחות אמיתית".

רון: "אני סומכת על עצמי. לא מפחדת משטיפת מוח. הרמב"ם אומר - 'שמע האמת מפי שאמרה'. כל אדם צריך לחפש את דרכו לכל הכיוונים. גם אם יש מטרה נסתרת להשפיע על תפיסת עולמי, אין לי פחד מזה. זה אנשים שיש להם אמת ורוצים לחלוק אותה עם אחרים. אני לא חוששת מזה. זה אפילו קצת חסר לי בעולם החילוני".

יכול להיות שהחרדים שמגיעים למפגשים כאלה שייכים אוטומטית לזן היותר פתוח?

רון: "אספר לך אנקדוטה. במפגש האחרון כמה חרדיות הסיעו אותי טרמפ למרכז העיר. סיפרתי להן שכל הזמן אני ושאר החילוניות אומרות שזה לא חוכמה להביא את חרדיות המאוד מסוימות האלה, שבטח לא מייצגות את הציבור החרדי, כדי לדבר איתנו. אז הן צחקו ואמרו שהן בדיוק חשבו את אותו הדבר לגבינו. אין כאן אנשים שנבחרו בפינצטה, מי שמגיע לכאן הוא בסך הכל מי שניחן ביכולת להקשיב ולהכיל את השונה ממנו".

נשברו לכן סטריאוטיפים האחת לגבי השנייה?

סלובקיצקי: "האמת שבאתי עם ציפיות מאוד נמוכות מהקשר, ורעות הפתיעה אותי בפתיחות ובנכונות שלה להבין את העולם שממנו אני באה. אני מרגישה שהיא חברה לכל דבר. אנחנו כל-כך מחוברות אחת לשנייה, וגם המשפחות שלנו, שהילד שלי אפילו אמר לי פעם: 'אם תיוולד לך בת אני רוצה שתקראי לה רעות'".

רון: "לי דווקא נשברו כמה סטריאוטיפים. הבנתי למשל שאורח החיים המינימליסטי של החרדים לא נובע בהכרח מהזנחה. יש כאן בחירה מודעת של אנשים באורח חיים צנוע, אך מספק וממלא, בלי אייפונים וגאדג'טים אבל עם הרבה עומק. נוכחתי לדעת שזה שיש למשפחה 12 ילדים לא אומר שהם שוכחים כל יום ילד באוטו".

לקב"ה יש טעם טוב

האם "קשר יהודי" הוא רק אי קטן של שפיות, מין מרחב מוגן בתוך קן של צרעות? האם הוא בכלל יכול לייצג

את הלך הרוח הישראלי? והאם האנשים שמגיעים לשם מהווים זן נכחד של פתיים שעדיין מאמינים בסובלנות ובדו קיום?

"עם ישראל, משני הצדדים, לא קונה את כל מה שהתקשורת מנסה למכור לו", אומרת שניידר. "החילונים לא חושבים שמאחורי כל זקן ופיאות מסתתר בוגר לסדנת יריקות, והחרדים לא חושבים שכל גלוי ראש הוא בוגד או נרקומן. אם יש משהו שאני מגלה דרך הפרויקט הזה בכל פעם מחדש, זה שיש לו טעם, לקב"ה. הוא בחר את הילדים שלו אחד אחד". 

• הכתבה המלאה תתפרסם במגזין "מוצש" מבית מקור ראשון