פנטזיה מאתגרת: שירי הילדים של נורית זרחי

ברוכים הבאים לעולמה של נורית זרחי. האסופה החדשה של שיריה האהובים יצאה כספר חמישי לסדרה של ספרי שירה עברית קאנונית לילדים. אסופות קודמות בסדרה כללו את שיריהם של מרים ילן-שטקליס, חיים נחמן ביאליק אנדה עמיר ולאה גולדברג. כולן אוירו בקפידה והוגשו לקורא הצעיר והמבוגר כאסופה אסתטית ולא רק ספרותית. לנה גוברמן איירה אסופה זו במסורת הממשיכה את האסופות הקודמות שאוירו על ידי מובילי המאיירים כיום בישראל.

לכתבות נוספות בערוץ ספרי הילדים :

• מיה וינשטוק על ספרו של דרור בורשטיין
• אורית גידלי מספרת איך מכשיר נולד
• העפרונות שמאחורי הספרים: המאיירים מדברים
  

מתוך "הדודה מרגלית נפלה אל השלולית". הילד בתפוז (איור: לנה גוברמן)

נורית זרחי היא אחת הכותבות הפוריות ביותר לילדים בארץ. בשנים האחרונות ספריה המוכרים והאהובים הוצאו מחדש כקובץ סיפורים ב"ספר הפנטסטי של נורית זרחי" וזכו לאיור מחודש על ידי רותו מודן. גם דמותה האהובה של המכשפה תנינה זכתה לאחרונה לחיים חדשים ב"מי מכיר את תנינה?", ספר המאגד את כל סיפוריה תחת איוריה הרעננים של אודליה ליפשיץ. במקביל לכתיבתה לילדים כותבת נורית זרחי גם שירה למבוגרים.

כתיבתה של זרחי לילדים הינה מגוונת ביותר הן מבחינת הסגנון והז'אנר והן מבחינת הגיל אליו הספר מיועד. היא כתבה ספרי שירה וספרי פרוזה לקטנטנים, ספרי ראשית קריאה וספרי נוער. כתיבתה לילדים לא נכנסת לאף שבלונה, אלא על פי רוב מפתיעה ולעתים גם מאתגרת.

דרך נפלאה להביע רגשות

עולמה של זרחי לילדים הינו עולם מגוון: מצד אחד מלא דמיון ונונסנס, ומצד שני מעלה פנימיות ילדית מרה-מתוקה ומורכבת. זרחי לא מותירה את הכאב, האובדן, החששות והקשיים מחוץ לכתיבתה לילדים. להיפך, היא מזקקת כאבים, פחדים וקשיים לתוך כתיבה מדויקת אשר נוגעת לא-נוגעת בדבר עצמו ונותנת לו לרחף בחלל היצירה. הישירות שלה לעתים מרתיעה את הקורא (ההורה בדרך כלל), כמו למשל בספרה השנוי במחלוקת, "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?", אך תמיד יש בה לבה של אמת, זיקוק לא מקושט של רגשות ודרך נפלאה לבטא זאת.

חלומות אחרים

מעניין כי ישירות מעין זו היא גם מה שגורם לקורא, ההורה והילד, לאהוב את ספריה של זרחי - גם את המוזרים והפחות מובנים מביניהם. העולם של זרחי לילדים אינו רק עוסק בכאב ובקושי, הוא גם עולם מלא הומור, אשר הכניסה אליו דומה לעתים לכניסה לחלום.

איורים מושקעים ומדויקים בספרה של זרחי

המבט הילדי, הוא שעומד במרכז יצירתה: החיים והניואנסים שלהם מתוך נקודת המבט של הילד, או יותר נכון, הילדה (רוב גיבורותיה של זרחי הן ילדות). מבט זה בא לידי ביטוי בשפה הנהדרת שלה, שהיא מדויקת ואמורפית כאחד. דוגמאות לכך ניתן לראות בשירים מהאסופה כמו למשל בשיר "ישנונה" אותו מסיימת זרחי כך: "צאי מהשנה/ ישנונה/ פיג'מה תפשטי!/ איך-/ והשנה עוד לא גמרה לישון אותי". או בשיר נוסף העוסק בשינה בו היא כותבת "ואני כמו תות/ בפי השינה נבלעת/ כבערסל".

באסופה החדשה, באים לידי ביטוי הן הדמיוני החלומי חסר הגבולות והן העיסוק הישיר והעקיף בכאב, כך שירים כמו "במה נפגשים השפנים?" (התשובה היא כמובן: "באפונים") "קילפתי תפוז" ו"האישה באבטיח", נמצאים ליד שירים כגון "בילי" המספר על כלב שהיה ואיננו, או "לעולם" העוסק בחסר שנותר אחרי מות אב.

דמויות ביזאריות

מתח רב קיים ביצירותיה של זרחי בין נקודת המבט של הילד לבין עולם המבוגרים המיוצג בדרך כלל באמצעות האם. מתח זה לא נעלם משיריה באסופה. בכתיבתה ישנו מעין חיכוך בין עולם הילדים לעולם המבוגרים המעורר תחושות של תסכול ולעתים גם של אי-שייכות אצל הילד. שירים כמו "ילדה מזלג וילדה כף" המספר על ילדה מזלג ש"היתה דוקרת תמיד כשהיתה עוברת" עד שיום אחד "תפסו אותה אנשים באף והפכו אותה לילדה כף" מעלה תסכול מעין זה.

איור מופלא לשיר "מסעותיה של הרוח"

מתח דומה עולה באופן ברור יותר בשירים כגון "הנמר שמתחת למיטה" בו ההורים לא מתייחסים ברצינות ומזלזלים בפחדיה של הילדה, או השיר "מדברת" בו האם כועסת על הילדה שהיא כל היום מדברת "'פה לא סוגרת'- / אמא אומרת/ ואני מחליטה להתגבר/ לא לדבר/ שעה נגיד - / ושוב יש לי מה להגיד/ והיא אומרת ,ש...ש/ מה את מתרגשת/ ואני מתבישת".

התשובה לתסכול זה נמצאת בעולם הדמיון. השיר, "כל לילה עולים", מספר על סוסים פראיים שעולים כל לילה לרעות בעננים. לילה אחד נתלית הילדה בשיר על זנב אחד הסוסים בכדי לעלות איתם לעננים. כשהם מגלים אותה הם צוחקים לה כי היא לא כחולה ולכן לא מתאימה, וכשהיא ניגשת ללכת עצובה הם פתאום חדלים מלצחוק ואומרים "אחרי הכל/ אולי היא מתאימה באיזה אופן - / לפחות הבכי שלה כחול".

איורה של לנה גוברמן מלווים את שיריה של זרחי בקו עדין ומדויק. גוברמן הידועה

באיוריה המושקעים (כמו למשל אלו שתפרה לספר "ברחוב ירמיהו" של לבי דאון) השתמשה בספר זה בצבעי מים המהווים טכניקה קשה לשליטה. מרבית איוריה בספר מוסיפים עומק ועניין לדמויות שיריה של זרחי. אציין את האיור המופלא לשיר "מסעותיה של הרוח". אך לצד איורים אלה ישנם איורים מוצלחים פחות, אשר אל מול האיורים המדויקים בעלי הדמויות הביזאריות הנהדרות, נראים פשוטים ופשטניים. אך למרות זאת, איוריה של גוברמן חשובים ומרכזיים באסופה זו והצבעוניות השובבית שלהם מאזנת את הקושי החבוי בהרבה מהטקסטים.

אסופת השירים העומדת לפנינו בספר זה מציגה מגוון לא מבוטל משיריה של זרחי לילדים. למי שלא מכיר את שיריה זוהי הזדמנות נפלאה להכיר. למי שמכיר ואוהב, ספר זה מכיל בתוכו את כל התחושות והרגשות שכתיבתה של זרחי לילדים מעלה: דמיון ללא גבולות, עיסוק ישיר ובלתי ישיר במקומות כואבים והתמוגגות מהשפה.

"הדודה מרגלית נפלה אל השלולית", מאת נורית זרחי. איורים: לנה גוברמן. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 56 עמ'.