נקודת רתיחה באיראן: אובמה ונתניהו ראש בראש

הזירה האיראנית מבעבעת בימים אלה. המשק האיראני בצרות, המחנה השמרני השולט מאוים מבית ומחוץ - והמשטר לחוץ. על אף שכמעט כל הצדדים אינם רוצים בכך, בהחלט ייתכן שהסיר ירתח ויגלוש להסלמה צבאית. זה מה שקורה כשהאינטרסים של השחקנים הראשיים סותרים אלה את אלה, גם באותו צד של המתרס. ישראל וארה"ב ניצבות בעימות ראש בראש שכמותו זכורים מעטים בהיסטוריה, והוא חלק ממשבר מתמשך הנובע מחוסר אמון בין ההנהגות.

לפני שנגיע למה שעומד מאחורי העימות, חשוב להבין את האינטרס האיראני: להגיע למצב של "סף נשק גרעיני", ובמקביל להשלים את תוכנית הטילים ו"להקשיח" את מתקני הגרעין כדי שיהפכו חסינים, או כמעט חסינים, מתקיפה אווירית. כל זאת, בלי שיוטלו סנקציות כלכליות "חונקות" שארה"ב והמערב כבר גיבשו, אבל עדיין לא הוציאו לפועל. עוד כמה חודשים אולי גם יצליח בשאר אסד בעל בריתם להתגבר על ההתקוממות מבית. אז תוכפל יכולתם של האיראנים לאיים על ישראל והמערב באמצעות הארסנל האדיר של טילים ורקטות שהעניקו לסוריה, לחיזבאללה ולפלסטינים בעזה.

בקיצור, איראן משחקת על זמן. לשם כך היא מנפנפת מקלות וגזרים מעל ראשו ומתחת לאפו של המערב, בעיקר ארה"ב. המקל העיקרי הוא חסימת השיט במצר הורמוז. האיום נועד להעלות את מחירי הנפט - מה שיפגע בכלכלות אירופה המתנדנדות ובכלכלת ארה"ב המתאוששת, ובמקביל יעשיר את קופת האוצר האיראני המשווע למזומנים. המצר הוא גם סמל לאומי, והעמדתו בעין הסערה נועדה ליצור לכידות של העם סביב הנהגתו, בזמן משבר כלכלי ועימות פוליטי פנימי לקראת הבחירות לפרלמנט בין המנהיג העליון עלי חמינאי לנשיא מחמוד אחמדינג'אד.

תרגיל איראני באזור מצר הורמוז. סמל לאומי(צילום: MCT)

בצד של הגזרים, לפתע מודיעה איראן לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בוינה (סבא"א) שהיא מוכנה להשיב על "שאלותיה" הנוגעות למידע על פיתוח נשק גרעיני.

 עד כה סירבה איראן לדבר על כך, בטענה לפברוק מידע. כמו כן הוזמנו פקחי סבא"א לבקר במתקן החדש להעשרת אורניום "פורדו", במעבה האדמה בתוך מחנה של משמרות המהפכה סמוך לעיר קום. שני הדברים אמורים לקרות בסוף החודש, ועד שסבא"א תחבר דו"ח יעברו חודשיים לפחות.

רווח נקי לאיראנים, אבל זה לא הכול. הם גם מאותתים בחוזקה על מוכנות לחדש את המשא ומתן עם האירופים, רוסיה, סין וארה"ב על תוכנית הגרעין שלטענתם נועדה לצורכי שלום. ויש תנאי: בלי סנקציות בזמן המו"מ.

לא להחמיץ את ההזדמנות האחרונה

האינטרס של ישראל הוא לסכל את התוכניות האיראניות. החשש כפול: לא רק שאיראן תקדם את תוכנית הגרעין שלה, אלא גם תצליח לבצר ולהכניס את מתקניה כה עמוק מתחת לקרקע עד שתקיפה ישראלית לא תהיה יעילה. ברור שאם רק יחליטו, לאמריקנים יש משאבים לשתק את תוכנית הגרעין האיראנית גם כשתקיפה ישראלית תשיג רק הצלחה חלקית. השאלה הקריטית היא מה יקרה אם למרות הסנקציות החונקות האיראנים לא יעצרו. האם במקרה כזה יחליטו בוושינגטון לתקוף? בכלל לא בטוח.

מפציץ חמקן B-2. היכולות האמריקניות גדולות בהרבה(צילום: איי פי)

עד שהאמריקנים ישקלו ויחליטו עשויים האיראנים להשלים את תהליך ההתבצרות, וישראל תחמיץ את ההזדמנות האחרונה להנחית מתקפת מנע מוצלחת ויעילה על תוכנית הגרעין. זו הסיבה שבגללה דוחקת ישראל בארה"ב ובאירופים להטיל על איראן כבר בשבועות הקרובים את הסנקציות "החונקות" בתצורתן החמורה ביותר וגם להמשיך במלחמה החשאית במלוא הקצב.

כל זאת עוד בטרם נכשל הדיאלוג שהאיראנים מציעים לפתוח בו עם המערב ועם האו"ם. ישראל טוענת שרק אם ינוהל תחת לחץ מערבי כבד, שיוביל לחשש המשטר לשרידותו, יש סיכוי קלוש לתוצאות מעשיות (למשל, השעיית העשרת האורניום לדרגה של 20%, שממנה קל יותר להגיע לחומר הדרוש לפצצה).

 לכן, מנסים נציגי ישראל בכל הדרגים לשכנע, האופציה הצבאית חייבת להיות איום ריאלי. לכן מנסים להמחיש שלא נהסס, גם במחיר מתקפת טילים על העורף. אגב, מומחים בישראל מעריכים שהתגובה תהיה הרבה פחות הרסנית ומדממת ממה שמקובל לחשוב.

ישראל אינה מסכימה לתאם מראש עם ארה"ב לפני שתתקוף, ומנמקת זאת בהתחשבות במעמדה הבינלאומי של המעצמה ובאינטרסים שלה - כדי שאם תתקוף ישראל לבדה לא יואשמו האמריקנים כמי ששיתפו פעולה עם ישראל. ייתכן מאוד ששיקולים מסוג זה גרמו לישראל להציע לדחות את התרגיל המשותף הגדול להגנה מטילים, שתוכנן לאפריל. למרות זאת, אם נתניהו יחליט לתקוף, הוא ייתן לאמריקנים שהות מספקת להכניס את כוחותיהם במפרץ לכוננות ולמגננה כדי שלא יינזקו יתר על המידה מהתגובה האיראנית.

רק אל תפגעו לנו בכיס

הנתונים המודיעיניים בקריה ובפנטגון דומים מאוד. לפיכך הנשיא ברק אובמה, שר ההגנה לאון פאנטה ויו"ר המטות המשולבים מרטין דמפסי, אינם חולקים על הערכת המצב הישראלית בדבר קצב התפתחות פרויקט הגרעין הצבאי האיראני. אולם לארה"ב יש מגוון של אינטרסים חיוניים באזור שצריך לאבטח; גם האמצעים שיש בידי האמריקנים לטפל בגרעין יעילים ועוצמתיים הרבה יותר מאלה שיש בידי ישראל. לכן "האסטרטגיה האיראנית" ולוח הזמנים להפעלתה המקובלים על ממשל אובמה כמעט בהכרח מתנגשים עם מה שרצוי למקבלי ההחלטות בירושלים.

ניסוי בשיגור "שיהאב". ראש נפץ גרעיני - השלב הסופי בתוכנית(צילום: AFP)

ראשית להסכמות: ישראל וארה"ב מסכימות שאופציה צבאית, אמריקנית ו/או ישראלית ממשית צריכה לרחף כל העת כדי לתמרץ את האיראנים להגיע לפשרה בדרכי שלום. גם בוושינגטון וגם בירושלים מעריכים שלאיראן תהיה כנראה יכולת להרכיב מתקן נפץ גרעיני (עדיין לא נשק) בתוך פחות משנה.

 בין חצי שנה לשנה אחר כך, תהיה לה גם יכולת לייצר ראש קרב גרעיני לטיל "שיהאב".

אבל, טוענים בארה"ב, "יכולת" אין פירושה שהאיראנים כבר ייצרו מתקן נפץ או ראש קרב ונעשו מעצמה גרעינית. לכן, אומרים האמריקנים לבני שיחם הישראלים, יש לנו זמן; ראשית - נמצה את הסיכוי שבהידברות. אם נראה שהדיאלוג נכשל, נטיל יחד עם בעלי בריתנו את הסנקציות "החונקות". אובמה כבר חתם על החוק המחרים כל מי שיעשה עסקים עם הבנק המרכזי של איראן וישקיע בתעשיית הנפט שלה. כעת נותר רק להחליט על מי יחול החוק. במקביל יאסור האיחוד האירופי רכש נפט מאיראן. אם כל אלה לא יעזרו, אומרת וושינגטון, נשקול להוציא לפועל אחת מתוכניות המתקפה הצבאיות שבמגירות הפנטגון.

דמפסי ואובמה. נשלח לישראל כדי להבהיר: תרגיעו(צילום: AFP)

תכלית האסטרטגיה האמריקנית היא למנוע נשק גרעיני מאיראן אך בה בשעה לעשות הכול כדי שלא להיקלע לעימות צבאי, כדי שלא לגרום לעליית מחירי הנפט. פגיעה כלכלית שכזו, בזמן שניכרים סימני התאוששות, תפחית מסיכויי אובמה להיבחר מחדש בנובמבר. איראן גם יכולה לשבש את מאמצי הממשל האמריקני לסיים בכבוד את המעורבות הצבאית באפגניסטן.

סטנדרט כפול

זהו לבו של העימות. האמריקנים דורשים לתת הזדמנות וזמן לאסטרטגיה, לגלות סבלנות לגבי מועד הטלת הסנקציות "החונקות". אובמה שוחח בשבוע שעבר עם נתניהו. הוא ואנשיו גם דורשים מישראל לא לתקוף, לתאם את מהלכיה ובמידת האפשר להתנזר מכל מה שעלול להוציא את האיראנים מכליהם ולהרחיקם משולחן ההידברות - כולל אם מדובר במה שהיה מיוחס לישראל: התנקשויות במדעני גרעין וטילים ופיצוצים מסתוריים. לכן שר ההגנה פאנטה, מי שמאשר בסיטונות חיסולים באמצעות מל"טים, של פעילי טליבאן ואל קאעידה, מיהר לגנות את החיסול האחרון בטהרן ואף להטיל במרומז על ישראל את האחריות. הכול, כנראה, במטרה לרצות את האיראנים הלחוצים ולהביאם למו"מ.

הסיפור שונה כשמגיעים למצר הורמוז, שם הצליחו האיראנים לגרור להסתבכות. בניגוד למה שהיא ממליצה לישראל, ארה"ב מגלה אפס סבלנות כשמדובר באיום איראני על מקורות האנרגיה של המערב ועל יצרניות הנפט הערביות. במכתבים ששלח לחמינאי, הודיע אובמה שמימוש האיום ייתפס כהכרזת מלחמה. התגובה תהיה בהתאם.

אחרי חיסול המדען בטהרן. ארה"ב גינתה במהרה

הסטנדרט הכפול הזה שמגלה ארה"ב בסוגיה האיראנית מעורר תרעומת קשה בפורום שרי השמינייה של נתניהו ומדרדר את היחסים לעוד נקודת שפל. העימות הופך כמעט גלוי. ההתבטאות הכעוסה של נתניהו בעניין הצורך להחיל מיד סנקציות כואבות על איראן נאמרה על אף פי שברור שהיא מזיקה למערכת הבחירות של אובמה. האמריקנים רגישים להצגת הנשיא כאדם לא החלטי וכמי שחושש להטיל סנקציות, מה שגם עלול להזיק לו בקרב הבוחרים היהודים. וושינגטון לא נשארת חייבת. המסר התקיף מועבר גם בתקשורת, למשל בטור האחרון של רוג'ר כהן ב"ניו יורק טיימס", שקרא לנתניהו לא לתקוף ולהימנע מהתערבות בפוליטיקה האמריקנית.

השבוע יגיע ראש המטות המשולבים הגנרל דמפסי לשיחות עם בכירי מערכת הביטחון. הקלף העיקרי שבעזרתו ינסה לשכנע את ישראל לריסון ולתיאום הוא הסיוע הצבאי הנדיב - כמעט חסר התקדים - שממשל אובמה מעניק לה. קלף אחר הוא הבהרות כלליות, מה מתכננת ומכינה ארה"ב בתחום הצבאי כדי לסכל את מיזם הגרעין האיראני,

 אם הדרכים האחרות ייכשלו. דמפסי אולי יבהיר גם מהו תרחיש הקיצון שבו ארה"ב תפעיל את שתכננה. בתמורה יבקש ראש המטות המשולבים, וכנראה לא יקבל, הבטחה ישראלית לתאם מראש כל פעולה בעלת אופי חריג. עם זאת צפויה התחייבות לפעול באחריות ולגלות איפוק כל זמן שוושינגטון ובעלות בריתה מפעילות בנחישות את האסטרטגיה שלהן לעצירת הגרעין האיראני. כי כשהאסטרטגיה הישראלית מתנגשת עם טובת הכלכלה האמריקנית, ועם סיכויי בחירתו של הנשיא, מוטב שבירושלים יחשבו פעמיים. מה גם שאפילו אצלנו מודים שהלחץ על איראן מתחיל להניב תוצאות.