מי מפחד מנשים גדולות מהחיים

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• ברוך שפטרנו מזיוה וברי באח הגדול/ דעה
• לא תרצו להיפגש איתו בבית כנסת חשוך!   
• תכירו: החרדים החדשים   
  

יציאת מצרים גרמה לטלטלה כללית, היא הוציאה את כולם מ"האזור המוכר" אל הלב השומם של המדבר. כמובן שהחוויה מטלטלת גם את הגברים, אך נדמה שעבור הנשים הייתה הטלטלה כפולה. שכן, אשה בלי בית מאבדת את הזהות המוכרת לה מהתרבות, ונדרשת לאמץ זהות חדשה. האם תאמץ את זהותו של הגבר שלצידה? (ומה יקרה לו ולזוגיות שלהם אם כך תעשה?) ואולי היא תצליח לייצר זהות חדשה, זהות נשית שלא הייתה קיימת עד היום?

גם האמהות שלהן אוימה

הנשים הפותחות את ספר שמות נדרשו להתמודד לא רק עם אובדן הזהות שלהן כ"בית" של המשפחה, אלא עם אתגר אכזרי והרס זהות רב ועצום מזה - הן חוו איום ממשי על תפקידן כאמהות.

ספר שמות מתחיל בגזירת פרעה על הרג הזכרים העבריים, וכל הנשים הפותחות את ספר שמות מתמודדות באומץ עם סכנת אבדן הילדים; יוכבד יולדת ילד בשנות הגזירה, מצפינה אותו, ולבסוף באין ברירה, מפקירה אותו לחסדי התיבה והיאור, מרים נשלחת לשמור על אחיה ומוצאת את עצמה בתפקיד המתווכת המיטיבה בין אמהּ לבת פרעה, בת פרעה מסכנת את חייה, מפרה את גזירת אביה, ומצילה ילד לא לה. שפרה ופועה, המיילדות, מעיזות פנים כנגד פרעה ומסרבות להרוג את התינוקות העבריים. וציפורה? לכאורה לא שייכת לסיפור הזה, אלא שגם היא מתוארת כמי שהצילה את בנה בדרך פלאית.

נשים חזקות ובודדות

מכנה משותף נוסף של נשים אלה הוא שהן פועלות בכוחות עצמן, ללא ברית זוגית, ולעיתים גם ללא משפחה. בחברת הנשים הן לעתים משתפות פעולה, אך נראה כי הן לא כורתות בריתות עם גברים. מרים היא נביאה בודדה שעל-פי הסיפור המקראי מעולם לא נשאה או ילדה ילדים. על משפחותיהן של שפרה ופועה איננו יודעים דבר. כך גם על חייה האישיים של בת פרעה, שבלי ספק מרדה בדמות הגברית היחידה המוזכרת בחייה – באביה.

ובלב המדבר - שתי נשים גרושות

על שתיים מנשות המדבר, יוכבד וציפורה, נאמר בתורה או במדרש, שהן היו נשים גרושות. שני פסוקים סמוכים מתארים את נישואי עמרם ומרים ואת לידת משה (שמות ב, א-ב): "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים".

התיאור המודגש של הנישואים: "וילך... ויקח" והסמיכות בין הנישואים להריון, מהווים מצע למדרש ולפיו בעקבות גזירת פרעה, גירש עמרם את יוכבד אשתו (ובהיותו מנהיג אף עודד את שאר הגברים העבריים לנהוג בדרך דומה). התערבותה של מרים, הילדה הצעירה, גרמה לעמרם לשקול את החלטתו, להשיב את יוכבד וללדת את משה (בבלי סוטה יב, עמוד א): "עמרם גדול הדור היה. כיון שראה שגזר פרעה הרשע 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו' אמר: 'לשווא אנו עמלים?!' עמד וגירש את אשתו. עמדו כולם וגירשו את נשותיהן.

"אמרה לו בתו: 'אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא. פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בוודאי שגזירתך... עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו את נשותיהן".

אם כן, יוכבד ועמה שאר נשות הדור, התמודדו לא רק עם עבדות, נדודים, אובדן בית ואיום על חיי הילדים, הן התמודדו גם עם איבוד האינטימיות והמשענת הזוגית, הן התמודדו עם גירושין.

הגרושה השנייה היא ציפורה

ציפורה היא אשה מושיעה. לראשונה אנו פוגשים אותה כשהיא מושיעה את משה, הבורח מבית פרעה, ונותנת לו מחסה בבית אביה. בהמשך הדרך, לאחר נישואיה למשה, כשהם בדרכם למצרים כורכת התורה בידה החזקה של ציפורה סיפור הצלה פלאי (שמות ד, כד-כו): "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ, בַּמָּלוֹן; וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ, וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ, וַתַּגַּע לְרַגְלָיו; וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ; אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".

הנסתר רב על הגלוי; את מי פוגש ה'? האם הוא מבקש להמית את הילד או את משה? ברגלי מי נוגעת ציפורה – ברגלי המלאך? ברגלי משה? (והאם "רגל" היא רק "רגל"?) והאם חתן הדמים הוא משה או המלאך? העובדות הברורות היחידות בסיפור זה הן שהדמות האנושית הפעילה והמושיעה היא ציפורה ולא משה, ושהמעשה המושיע שהיא עושה הוא כריתת ערלת בנה.

מכאן ואילך נעלמת ציפורה מבמת חייו של משה. בפעם הבאה שנשמע עליה תודיע לנו התורה שהיא אשה גרושה, אשה "משולחת" (שמות יח, ב-ה): " וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה, אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ... וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּו אֶל מֹשֶׁה: אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים".

סליחה שהצלנו?

האם יש קשר של סיבה ותוצאה בין מאפייני החיים של נשות המדבר? האם העוצמות שלהן; יכולתן לתפקד "מחוץ לאזור המוכר" ובחירתן לסכן חיים ולהציל ילדים, גזרו עליהן את בדידותן?

האם משה פחד לאבד את מקומו כמושיע אם יישאר ליד אשה שחילצה אותו משני רגעים של חוסר אונים? האם מרים הנביאה המשוררת והמושיעה הייתה יכולה למצוא לעצמה בן זוג שישמח ביכולותיה ולא יאוים על-ידן? האם עמרם יכול היה לומר לעצמו ולעולם שיש לו צורך אישי בזוגיות, צורך שגולש מעבר לתפקיד של אם ילדיו?

הכל חוזר עלינו

אני רוצה להאמין שהתשובה לכל השאלות ששאלתי היא "כן".

כן, גבר יכול להרשות לעצמו להרגיש לעתים חסר אונים ולקוות שבת זוגו תושיע

אותו.

כן, גבר יכול ליהנות ולשמוח מזוגיות עם אשה מנהיגה.

אני יכולה להאמין ולקוות, אבל מובן שאיני יכולה לענות בשמם של גברים על שאלות אלה. משום כך, הדרך היחידה שלי לקדם עבורי ועבור חברותי את הדיון היא להפנות שאלות מקבילות כלפינו, שהרי את האישיות החדשה של נשות המדבר ואת השינויים שהם חוללו במערכות היחסים עם הגברים, היו צרכים להכיל לא רק הגברים אלא גם הנשים.

האם אנו, הנשים, יכולות לשאת בלי אשמה ובושה את הרגעים בהם אנו נוטלות על עצמנו תפקיד המושיעות והמנהיגות? האם ברגעים שבהן אנו מגלות תכונות אלו בין ידינו, אנו יודעות לסמן מקום טוב ומיטיב שבו אנו רוצות ויכולות לפגוש את הגברים שלנו?