משפחת ברגותי, עכו: רוב הזמן במינוס

לכל הכתבות על משפחת ברגותי:

• האשראי נמתח עד הסוף: איך משחררים?
  
• משפחת ברגותי רוצה לעבור לדירה גדולה
  
• משפחת ברגותי - חשבונות נפרדים, שלל הוצאות
  

מונא

בקצרה: מונא נולדה וגדלה בעכו ולמדה בבית הספר היסודי אל עמל. את התיכון עשתה בחיפה, בבית הספר האורתודוקסי, וכל יום עשתה את הדרך מחיפה לעכו ("ההורים התעקשו ושלחו את כל הילדים למצוא חינוך טוב מחוץ לעיר"). אבא שלה, אחמד, הוא מורה בבית ספר יסודי, ואמא שלה, ליילה, היא עובדת קהילתית בלשכת הרווחה ("המצב הכלכלי היה טוב, ההורים עבדו קשה ולא חסר כלום בבית").

היא למדה תקשורת ומדעי המדינה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה, אבל הפסיקה את הלימודים לקראת סיום התואר. יש לה תעודת בגרות בהצטיינות והיא בוגרת קורס ניהול ארגוני. את החיים המקצועיים היא התחילה כבר בתיכון כמלצרית באולם אירועים. בהמשך הייתה עורכת של מקומון, עבדה כנציגת מכירות של סלקום, כמגייסת כספים, ולאחרונה היא עובדת בחצי משרה כאשת יחסי ציבור בתחום התיאטרון, ומשלימה שכר עם עבודות תחקירנות בתחום התקשורת.

משכורת: משתי העבודות היא מרוויחה בסביבות 7,000 שקל נטו בחודש. אין צ'ופרים ובונוסים. היא לא משלמת מס בגלל מקום המגורים.

איאד

בקצרה: איאד נולד וגדל בנצרת. הוא למד בבית הספר היסודי ובתיכון האמריקאי בעיר ("אחד היוקרתיים בחברה הערבית"). אבא שלו, יוסוף, היה מזכיר בבית משפט השלום בנצרת. אמא שלו, נירוז, הייתה בעלת חנות ספרים, עד שנסגרה בשנת 2004.

המצב הכלכלי בבית ההורים היה טוב בתחילה, אך לאחר שהחנות נקלעה לקשיים המצב הידרדר ("חלק מההכנסה של אבא הלך לסגירת החובות של העסק"). לאט לאט ההורים ("החרוצים והאחראיים") חילצו את עצמם מהמצב.

איאד למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת תל־אביב ולומד כיום לתואר נוסף בסוציולוגיה. את החיים המקצועיים הוא התחיל אחרי התיכון בעבודה עם נוער בנצרת.

ביחד

זוגיות: מונא ואיאד נפגשו לפני שש שנים וחצי בעת ראיון עיתונאי. היא הייתה אמורה לראיין חבר שלו לקראת סרט שהוציא, והתפתחה ביניהם שיחה. הם התחתנו אחרי ארבעה חודשים בנצרת. מונא: "רציתי מישהו שאוכל לשוחח איתו גם בגיל 70, וזה מה שקיבלתי". איאד: "אני אוהב את הקשר בינינו וזה הבסיס להכל. אני דיפלומט, והיא כנה".

כסף: רוב הזמן הם במינוס. לדברי איאד, הם מוציאים הרבה כסף על דלק – נסיעות מעכו לחיפה – ועל כיסוי חובות עבר. הוא טוען שהוא דווקא חסכן, אבל לא יודע לנהל את הכסף ("אני לא אוהב חומריות יתר ואנשים שמדברים רק על כסף").

מונא טוענת שהיא לא בזבזנית ומגדירה עצמה קונה חכמה. "קניתי אוטו ב־30 אלף שקל פחות בגלל סקר שוק שעשיתי", היא מתגאה. היא לא קונה הרבה בגדים ונעליים, אבל אוהבת לקנות איפור. בחורף היא מוציאה הרבה על צמר, כי היא אוהבת לסרוג. בקיץ היא אוהבת לקנות הרבה משקפי שמש. חוץ מזה, היא מוציאה 10 שקלים ביום על קפה.

חלומות: מונא חולמת ללמוד גרפיקה, שירה או כל דבר אחר בתחום האמנות. היא צופה שינוי מקצועי טוטלי בעתיד, אבל מעריכה שזה יהיה בעוד עשר שנים. היא אוהבת את תחום גיוס הכספים, אבל מעדיפה עבודה עם קהל, והייתה רוצה להשתכר יותר למרות שהתנאים שלה מצוינים ("אם מתייחסים לממוצע בשוק").

היא הייתה רוצה לעשות פרויקט שיעשה שינוי חברתי דרך אמנות או יצירה. איאד מתכנן לסיים תואר שני ודוקטורט. "אני רואה עצמי גם סופר, ומקווה שבעתיד אנהל את אחת האגודות הערביות שתומכות בנושאי תרבות".

את משפחת ברגותי תלווה יפעת אפרים, מנהלת סניף בנק הפועלים, נווה אלון