ערבות לבנק? נתחיל בערבות הדדית
מחירי השכירות המאמירים והגבייה האוטומטית של הבנקים - עלולים להשליך משפחה נורמטיבית לרחוב. הצעת חוק המבקשת לתת ארכה של שנתיים לחייבים שיצליחו לשלם מחצית מחובם החדשי, מגלה חמלה יהודית והזדמנות לשיקום
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הרב עובדיה, לא תוציא את החרדים מהאינטרנט
- צוות לעניין יוכיח את היהדות שלך
- מי שמאמין לא אהבל/ טלי פרקש
לאחר איבוד הבעלות על הבית, הם המשיכו להתגורר בו בשכירות, ושילמו דמי שכירות חודשיים בסך 2,500 שקלים. המחסור בהיצע דירות להשכרה, איפשר למשכיר להעלות את השכירות ל 3,500 שקלים בחודש - בדיוק המחיר שאותו לא יכלו לשלם כמשכנתא. כעת משפחה זו מוגדר כמחוסרת דיור.
הסיפור ממחיש מציאות ישראלית, שבה מחירי השכירות המאמירים עלולים להשליך משפחה נורמטיבית, שיש לה יכולת פירעון סבירה, לרחוב. כל זה בגלל גבייה אוטומטית, נוקשה וחסרת חמלה של חוב המשכנתא, מצד הבנקים.
אפשר לחכות שנתיים
הצעת חוק הגנת הדייר (תוספת - עיכוב מימוש פינוי), התשע"א-2011, שאותה הנחתי על שולחן הכנסת - מבקשת לסייע למשפחות לשלם את המשכנתא, ולמנוע בכך את עיקול הבית. על פי הצעת החוק, מי שנקלע לקשיים זמניים המונעים ממנו לשלם את מלוא החזר המשכנתא החודשית, יוכל לדחות את עיקול הנכס למשך שנתיים, ובלבד שיוכל לשלם מחצית מחיוב המשכנתא החודשית. שנתיים אלו יאפשרו לחייב להשתקם ולחזור למצב כלכלי שיאפשר לו לשלם לבנק את מלוא הסכום עליו התחייב מלכתחילה, במקום להידרדר בפתאומיות למצב של חסר בית.
זהו מימוש הציווי המקראי "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כ"ה, ל"ה). במדרש מוסיפים חז"ל: "אל תניחנו שירד, הא למה זה דומה? למָשׂוֹי על גבי החמור: עודנו במקומו - אחד תופש בו ומעמידו, נפל לארץ - חמישה אין מעמידים אותו" (ספרא בהר, ה'). כלומר, עדיף להשקיע משאבים מועטים ולעזור לאדם הנמצא במצוקה קטנה וזמנית, מאשר להגיע למצב חמור בהרבה של מחסור בבית, אשר ידרוש משאבים הרבה יותר גדולים כדי להשתקם.
על הקדוש ברוך-הוא נאמר "רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם" (שמות ל"ד, ו'), ומפרשים חז"ל שהא-ל איננו מוותר למי שחייב, אבל הוא נותן לו אורכה לתקן את מעשיו לפני שהוא מקבל את עונשו: "מאריך אפיה וגבי דידיה" (בראשית רבה ס"ז, ד').
למען החברה
הצעת החוק מהווה יישום לעיקרון המגולם ב"תקנת השבים" שמצויה כבר במשפט העברי (משנה, גיטין ה', ה'). "תקנת השבים" קובעת, שאף שמצד הדין מי שגזל עץ והשתמש בו לבניית בית היה צריך לפרק את כל הבית כדי להשיב את העץ, מקילים על הגזלן, ומאפשרים לו לשלם את ערך העץ - במקום להחזיר את החפץ עצמו, וזאת בכדי לאפשר לו לשוב לדרך הישר.
אם כלפי מי שגזל קבעו חכמינו מסלול גמיש להחזר חוב, ודאי שכך יש לנהוג כלפי מי שנקלעו למצב של חדלות פירעון בעל כורחם. הצעת חוק זו מתאימה לרוח הלכה היהודית, הקובעת ש"מסדרין לבעל חוב" (תלמוד בבלי בבא מציעא קיד, א), לפיה על הנושה להתחשב במצבו של החייב, ולהימנע מעיקול של חפצים הנזקקים לצרכיו הבסיסיים.
אני מקווה כי הצעת החוק תקודם במהירות, ותאפשר לאנשים להמשיך לגור בבתיהם, ובכך תעניק להם "אי של יציבות" בעולם משתנה. רק חברה שמוכנה להכיל את התנודתיות וחוסר היציבות של אחרים בטווח הקצר, יכולה להעניק להם יציבות ושלווה לטווח הארוך.
לפנייה לכתב/ת 
