המדינה החליטה: לא יתנו עבודה - יקבלו דיור
הקומבינה שנרקחה סביב התוכניות לדיור בר השגה נעטפה במילים יפות על גמול לחיילים, אבל הנציחה מדיניות עגומה: שוב מתגמלים את מי שמתבטל. חבל ששר השיכון וראש הממשלה שכחו שמי שיצא לרחובות בקיץ היה דווקא המגזר העובד
שאלו פעם יהודי, מה מצבך במילה אחת? ענה להם "טוב". ובשתי מילים? - ענה "לא טוב". בסך הכל הוסיף אותו יהודי מילה אחת קטנה, וכל המשמעות התהפכה.
- רה"מ נכנע: קריטריון ההשתכרות בדיור נותר בחוץ
- מתווה אטיאס: מה משתלם יותר, צבא או נישואים?
- דיור בר השגה: האם השכירות באמת תרד?
- לטורים נוספים של יהודה מודעי
באותו אופן, אסור לומר על אדם דברים איומים ונוראים: אסור לומר כי אדם משתמש בסמים, מנגב נזלת בוילון, מערבב מים בקולה וצופה בהסתר בערוץ 1. אולם אם יוסיפו את המילה "לכאורה" אין מה לדאוג מתביעת דיבה. הכל בסדר, משמעות הפסקה הופכת לתקינה - והכול פוליטלי קורקט. מילה קטנה בסוף והכול מסתדר.
שר השיכון אריאל אטיאס מש"ס, העביר אותנו שיעור יפה בתורת המילה הקטנה, כאשר בא להציג את הקריטריונים שלו לזכאות לדיור בר השגה. לכאורה כללה תוכניתו הקשבה למחאה החברתית, ניתנה גם עדיפות למשרתים בצבא, והיתה דאגה לחלשים - אבל המילים הקטנות הבהירו שהכל ישרא-בלוף. ראשית נקרא את ההוראות כפי שהציג אותן משרד השיכון, ואחר כך ננתח אותן כמו שהיינו מנתחים בתיכון את ה"יצירה" הספרותית הזו.
להלן כמה ציטוטים נבחרים מהודעת משרד השיכון:
במטרה לעודד את הקבלנים לתת הנחות מרביות לציבור הזכאים, קבעה המועצה כי מחיר הקרקע ליזמים יהיה 50% בלבד משומת השמאי.
הניקוד לזכאים יינתן בהתאם לקריטריונים הבאים:
בגין שנות נישואין, עלייה, או משך זכאות במשרד הבינוי והשיכון תינתנה עד 70 נקודות במצטבר: 7 נקודות לכל שנה ולא יותר מעשר שנים שאינן חופפות.
במחצית מכלל יחידות הדיור שישווקו לזכאים בכל המכרזים בפועל בכל שנה יתווספו עד 30 נקודות:
1. שירות צבאי /לאומי או אזרחי של שנה מלאה או יותר של אחד מבני הזוג יזכה ב-15 נקודות.
2. 5 נקודות נוספות תינתנה על שירות מילואים פעיל של אחד מבני הזוג לפחות.
3. 10 נקודות אם בן הזוג השני שירת בצבא/שירות לאומי או אזרחי.
עשו עלינו קומבינה
הכותרות ואטיאס צעקו: "יש תרומה וחשיבות לשירות הצבאי". אולם מילה קטנה - "במחצית מיחידות הדיור תינתן עדיפות ליוצאי צבא" הפכה בפועל את השירות הצבאי ואת התרומה למדינה לעלה נידף ברוח. רק ב-50% מהקרקעות יהיה משקל מסויים ליוצאי צבא ואילו ב-50% זה לא משנה בכלל אם היית בצבא.
ועתה נרחיק בדמיוננו המזרחי ונתאר מצב דמיוני שבו העדיפות לשירות צבאי תוצמד למשפחות קטנות ואי שירות למשפחות גדולות. נניח שבשכונה אחת שבה יהיו דירות של משפחות ללא ילדים וילד או שניים ולכולן יהיה ותק צבאי, ואילו בשכונה אחרת הצמודה, יהיו דירות לשלושה ילדים ומעלה ושם לא תהיה חשיבות לשירות הצבאי - וציניקנים אף יוסיפו שאי שירות יהווה יתרון לשכונה זו בעלת צביון דתי, וסליחה אם לא אמרתי קודם לכאורה, הכל לכאורה. חבר'ה, עבדו עלינו...
בואו נוסיף עוד נדבך: מחצית הדירות שמוקדשות למשפחות עם שלושה ילדים, בעצם מוטות לכיוון המגזר של אטיאס. על פי דו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2009 היו 15.2% מהמשפחות בארץ בעלות שלושה ויותר ילדים מתחת לגיל 18. (אגב משפחות עם ילד או שניים היוו 23%)
אם נניח כי החרדים מהווים כ-10% מהמשפחות בארץ, נבין את הקומבינה שנרקמה כאן. כמחצית מהדירות הולכות לפלח אוכלוסייה שהחרדים הם רוב מוחץ בו. יתרה מזו, אטיאס יודע שרוב משפחות החילוניים שיש להם 3 ילדים כבר מזמן הסתדרו עם דירה, הרי אצל החילוניים בדרך הכלל הילד השלישי מגיע לאחר לפחות 6-5 שנים, ולא במחזור חד שנתי.
מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך?
"צודק" אטיאס כאשר בתחילה התנגד לתת עדיפות ליוצאי צבא. גם אני נגד... אסור לתת עדיפות - צריך להתנות את עזרת המדינה בעזרה למדינה. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, של פעם טבע סיסמה מעולה, שהשתרשה גם אצל מתנגדיו כי היתה פשוטה והגיונית: "יתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו". למה בכלל החרדים מקבלים מחיר למשתכן?
רק שיהיה ברור: אני נגד להפלות מגזרים - אני בעד להפלות יחידים. חרדים ואו ערבים אשר מתגייסים או תורמים למדינה בדרך כלשהיא, אחיי הם, במובן הכי גולנצ'יקי האפשרי. כאשר מבקשים שהמדינה תיתן סובסידיה לקרקע ותמכור אותה בחצי מהמחיר צריך לבדוק מה קורה עם בקשתה של המדינה מהם. אם הם ייתנו שירות צבאי או שירות לאומי, אזי ראוי שיקבלו סובסידיה מהמדינה, אם לא, אז למה שיקבלו?
הנשיא האמריקאי המנוח, ג'ון קנדי, אמר בנאום ההשבעה שלו בשנת 1961: "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות עבורך, שאל מה אתה יכול לעשות עבור מדינתך". מיותר לציין שבאמריקה, תקנות אטיאס לא היו מתקבלות... ואולי זו בעצם תהיה התשובה למהומה סביב חוק טל, שלא יבואו, שלא יתגייסו, אבל שלא יבואו לבקש עזרה מהמדינה וממוסדותיה.
לא קשה לדעת מי עובד ומי נח
ולמה השמיטו את מיצוי כושר ההשתכרות? כי אטיאס אמר שלא צריך לעשות הדרת עניים של מפוטרים, חולים או אזרחים אחרים שגורלם לא שפר עליהם. אלו מילים יפות, שנשמעות הגיוניות, אבל בפועל גורמות לסינוור הדעת, וסימוא הבינה.
למשרד האוצר ולביטוח הלאומי יש יופי של דרכים לדעת מי עובד ומי בטלן. לדמי חופשת לידה או לקצבת אבטלה זכאים מי שעבדו תקופה מסויימת בטרם קבלת הקצבה. כלומר אם רוצים להבחין בין אלה שמעוניינים לעזור לעצמם לבין אלה שמעוניינים להתבטל - זה קל מאד.
אפשר לקבוע, למשל, קריטריון שיחייב הצגת תלושי משכורת של שנתיים מתוך חמש השנים האחרונות. בפועל אטיאס מנסה שוב ושוב לעזור למגזר שלו, שלא כל כך אוהב לעבוד לכאורה. סליחה, תוסיפו בבקשה לכאורה בבקשה בכל תחילת שורה ובסופה.
חבל, כי אטיאס בסך הכל באמת מעוניין לפתור את בעיות הדיור, אבל מה לעשות שהבוחרים שלו רוצים לראות תוצאות. הבעיה היא שאטיאס שוכח, שתוכנית הדיור הזו באה בעקבות מחאת הקיץ האחרון, שהיתה בעיקרה מחאת עובדים ולא מחאת "נחים".
יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי - Yehudam7@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
