אלוהים אדירים - זה לא אתה, זה אנחנו
כמויות הגשם שירדו השבוע, שטפו את נוכחותו של אלוהים. אנחנו מתעלמים ממנו כשהוא עושה לנו טובה ענקית - אבל מתלוננים כשרע לנו. זה לא הוא, זה אנחנו. הוא רחום וחנון, ואנחנו הופכים אותו למפלצת
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- לא תנאף - זה גם ברשת/ דינה אברמסון
- כבר ראיתם את הקמפיין של רבי נחמן?
- החילונים החרדים והחרדים החילונים/ אבי רט
וזה לא שמתעלמים ממנו בדרך כלל. ביום רגיל לא מוציאים עיתון לדפוס בלי שהשם הזה יוזכר בו לפחות שלוש פעמים. הוא מקבל יותר הופעות בתקשורת מאשר ביבי, אהוד ברק, ציפי לבני או אביב גפן. באופן מעט אבסורדי, אולי, הוא מוזכר ללא הרף גם על ידי אנשים שאינם מאמינים כלל בקיומו. קיים או לא קיים – הוא נוכח. אוי, אלוהים.
כשטוב אז ההתעלמות גורפת
כשאין גשם, נזכרים בו. הרי אז ברור שהוא קשור לעניין. כשמדברים על החקלאים שנושאים עיניים לשמים, הכוונה
היא לא רק להתבוננות בנסיעת העננים, אלא גם קצת מעבר לכך, על מי שמסיע אותם. בעולם הדתי מזהים אוטומטית כל מצוקת מים עם בורא העולם, ומבינים שהוא זה שקובע מה תהיה כמות המשקעים השנתית. כל השקעים הברומטריים ושאר הנתונים שמוצגים לראווה בתחזית מזג האוויר, אינם אלא שלוחים שלו. אבל גם אנשים שאינם חובשי כיפה מקשרים, מידי פעם, בין הבצורת ובין ריבון העולמים.
יש פיגוע, חלילה? מלחמה, לא עלינו? מהר מאוד ישתרבב שמו יתברך כמעורב בפרשה, בין אם ככתובת לתפילות – ובין אם כגורם לכל הבעיות. ועוד לא דיברנו על ההתגוששויות סביב ענייני דת ומדינה, חילונים מול חרדים ועוד כהנה. שם אין ספק שהוא הגיבור הראשי, שהרי הכל התחיל ממנו. השאלה היא רק מה הוא אמר, או מה לא אמר, והאם צריך ללכת לפי מה שאמר או לא. לא משנה מה התשובה, וגם לא משנה מה השאלה. הכל קשור ישירות אליו.
והנה, בתקופה האחרונה זכינו לכמויות בלתי רגילות של גשם. בניגוד ליובש של השנים האחרונות, וגם בניגוד ליובש היחסי שחזאים רבים צפו בראשית החורף - אנחנו לא מעזים לזוז בלי מטרייה כבר הרבה זמן. כותרות השבוע האחרון שבו ובישרו לנו חדשות לבקרים על שיאי משקעים שנשברו החורף. ודווקא עכשיו, כסוף-סוף אשר לקרוא קצת חדשות טובות בכותרות העיתונים, מתעלמים ממנו.
דווקא עכשיו אין איש מעלה על דעתו להגיד מילה על ריבונו של עולם. כאשר אנחנו זוכים למהדורת חדשות אופטימיות, לשם שינוי -הקדוש ברוך-הוא פשוט לא שם. במקרים של אסונות, גם החילונים הכי גדולים זוכרים אותו. אבל באירועים משמחים – גם המאמינים הכי גדולים לא זוכרים תמיד לתת לו את הקרדיט.
אנחנו הופכים אותו למפלצת
אחר כך באים בטענות ליהדות שיודעת רק לאיים; יוצאים נגד הרבנים שרק כובלים וחוסמים; וכל זה מגיע ממקום
אחד: כאשר מתקבל הרושם שאלוהים הוא האיש הרע בכל סיפור, ברור שכולם ירצו להתרחק ממנו. ברור גם שתיווצר רתיעה מאלה שמאמינים בו ושומרים את תורתו.
הרושם שנחקק בנו כלפי היהדות, המצוות והציבור הדתי - קשור במידה רבה לרושם שנחקק בנו כלפי הקדוש ברוך-הוא. ואת הרושם הזה יצרנו בעצמנו: אלה שמתעלמים מבורא העולם כשהוא עושה לנו טובה ענקית - אבל מדברים עליו כשרע לנו. זה לא הוא, זה אנחנו. הוא רחום וחנון, ואנחנו הופכים אותו למפלצת.
לפנייה לכתב/ת 
