כשהקסם עובד. למה ירדתי לנגב להדריך נוער?

שמי שחר, בן 35, פמיניסט גאה שחי כיום בנגב הצפוני. נשוי לקרן ואב לתיאה (המקסימות שתיהן!). אני עובד סוציאלי בעל תואר שני מהאוניברסיטה העברית, ועובד מעל עשר שנים בעמותת "ידידי בית חם" שמפעילה מועדונים חברתיים-טיפוליים עבור נערים ונערות.

בתחילת הדרך המקצועית שלי, בירושלים, הייתי מדריך נוער במשך חמש שנים. לאחר מכן הנחתי צוות ומדריכי נוער בעמותה, ולפני ארבע שנים עברתי לדרום הארץ על מנת להקים את השלוחה הדרומית של העמותה בבאר שבע והסביבה. כיום בבית חם דרום ישנם חמישה מועדוני נוער (בבאר שבע, כסייפה וירוחם) הפועלים בשותפות מלאה עם הרשויות, ובנוסף יזמה העמותה תכנית אקדמית להכשרת ולימוד עובדי נוער, שפועלת באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

למה אני בבית חם? למה עברתי לדרום הארץ עם משפחתי להרפתקה של הקמת מערך חדש של מועדונים? בגלל האתגר שבשותפות. אנסה להסביר: בית חם מנסה לעשות משהו לא פשוט – לתת מקום לנערות ונערים.

נשמע פשטני, אז ארחיב. בני נוער רבים חווים בגיל הזה תחושות של זרות, בדידות וחוסר שייכות. הם מחפשים את מקומם ואת זהותם. לעתים, החברה לא רגישה למקום הזה ודווקא דורשת מהם להיות בשקט ולא לשאול שאלות קשות. בפעמים מסוימות זה נהפך למאבק בין הנער והחברה. יש קצר בתקשורת, וסדק דרכו אפשר ליפול למקומות לא טובים. בסדקים הללו יכול להיות הרבה קושי וכאב עבור הנער. אנחנו מנסים להיות שם, בסדקים, ופשוט לתת מקום.

הקסם שבשותפות. שחר תימור

אנחנו מבינים שהחברה שלנו לפעמים מפספסת, לא רואה את הנערים באור חיובי ורק מחפשת מה הם עושים לא טוב וכיצד ניתן להעניש או לתקן אותם, שיהיו כבר בשקט... אז שם, אנחנו מנסים להיות קצת אחרת. להקשיב. לתת לנער מקום להיות הוא עצמו, גם אם ה"עצמו" הזה כרגע כועס, משועמם או מבולבל. אנחנו מנסים להראות שלא כל החברה ככה – מרחיקה את הנער, מסמנת אותו בתוויות (שלא יורדות אחר כך..) ומנסה רק "לתקן" או "לחנך" אותו.

התפיסה השיתופית בבית חם אומרת שקודם כל אתה חלק מאיתנו. כמו שאתה, תביא את עצמך ובוא. אחר כך נראה מה יהיה בהמשך. הקבלה למועדון היא ללא תנאים מוקדמים. בתוך המקום הזה, ננסה להכיר אותך, נשתדל מאד לראות את הצדדים החיוביים והחזקים שלך, נתחשב בך, נקשיב לך ונאמין בך.

לאחר כל זה – גם נבקש ממך להיות שותף שלנו. וכאן השינוי מתחיל. כי המועדונים של בית חם אינם רק מקום "להתפרק" בו. הם דורשים ממך אחריות – אם אתה כאן, אתה חלק מהקבוצה, אתה חלק מהמועדון. וזה אומר שאתה צריך לנקות, לשמור על הציוד, להימנע מאלימות, מאלכוהול ומסמים בתוך המועדון. אתה מקבל כבוד ונדרש לכבד את המקום. המקום הוא שלך, אז כדאי לשמור אותו נקי.

כל זה אומר, שאנחנו מנסים להיות שותפים אמיתיים של הנערים והנערות במועדונים שלנו. שותפים אמיתיים אומר מצד אחד שאנחנו לא מנסים להיות מעל הנערים או "לתקן" אותם, ומצד שני – וזה מאד חשוב – אנחנו לא מתיימרים לומר שאנחנו שווים. כי אנחנו לא. המדריכים הם מדריכים, ויש להם אחריות רבה יותר מאשר לנערים. הם אחראיים על הציוד, על פתיחת וסגירת המועדון, וכמובן – הם המבוגרים. הם משקיעים את כל זמנם ומחשבתם בניסיון לתת לנערים מקום, להבין אותם באמת, להגיע אליהם וליצור קשר משמעותי.

אז יש כאן פרדוקס או משהו מבלבל: שותפות, אבל בלי שוויון? כן. כי אלו החיים. בחיים אנחנו לא שווים וסימטריים, אבל זה לא אומר שהיחסים בין המבוגרים לנערים צריכים להיות יחסים של כוח ושליטה. זה לא אומר שבמפגש בין נער למבוגר, הנער צריך להיות מפוחד או מוחלש, או מצד שני אלים ומשפיל. לנער ולנערה (ובעצם לכל אישה ולכל אדם) מגיע מקום אמיתי, שלוקח בחשבון את כל הרצונות שלו ואת כל החלקים שמהם הוא מורכב, כולל העובדה שהוא נער, והוא מחפש את עצמו, והוא יכול להיעזר במבוגר שיהיה לידו, שיראה אותו באור חיובי ויציע את עזרתו.

שותפות המקדשת את השוני והייחוד. שחר תימור עם סטודנטים שבעבר היו חניכיו ב"בית חם"

כל זה טוב ויפה, אבל קשה. לעשות שותפות אמיתית – שמצד אחד מכבדת ונותנת מקום לכל אחד להיות הוא עצמו, ומצד שני זוכרת שלכל אחד יש ייחוד ושוֹני (ובמועדון זה מתבטא גם בתפקידים שונים) – זה מורכב, מבלבל וקשה.

כי כולנו גדלים בעולם הזה, והעולם מחנך אותנו ש"החזק שורד". שמי שלא אלים – נעלם. שאם אני מתוסכל או מרגיש חלש – אני אחפש מישהו חלש יותר ממני כדי להיות חזק על חלשים מולו, וכך ארגיע את עצמי. והניסיון שלנו לבנות מן

 עולם חלופי בתוך המועדונים שלנו נתקל בהרגלים של כולנו – מדריכים, אנשי צוות ונערים – וקשה לנו לשנות את ההרגלים שלנו.

לכן זה לוקח זמן, עד שמבינים שבאמת יש כאן שפה אחרת, הנערים הם לא באמת מפלצות (כמו שאולי במקומות אחרים עלולים לחשוב עליהם), והמדריכים באמת רוצים בטובת הנער והנערה, בלי אינטרס חבוי או רצון לשלוט בהם בצורה זו או אחרת. כדי להאמין ולהשתנות צריך זמן, בסיס יציב, ורצון. וכשזה קורה – זה קסם.

אז אני כאן בגלל הקסם שבשותפות הזו, שהוא נדיר, ולפעמים לוקח הרבה זמן עד שהוא קורה, אבל הוא קורה.

זה קורה כשנער שלא מצא את מקומו במשפחה מגיע למועדון כולו כועס וקוצני, ולאחר תקופה הוא משתתף בסידור המקום ומתייחס אליו מתוך תחושת שייכות ואחריות; זה קורה כשמדריכים שפוגשים נער עצבני בתחילת דרכם ורק רוצים להעיף אותו מהמועדון ולא מבינים למה הם צריכים להתעסק איתו, ולאחר כמה זמן, והרבה עבודה מקצועית מאחורי הקלעים, הם רואים את הנקודות החזקות שלו, ומצליחים בעצמם לאהוב אותו ולא לוותר עליו; זה קורה כשנער שבגר והיום הוא אבא, נפגש איתי ומספר שאפילו שאף פעם לא הסכים שהמדריכים ידברו איתו ותמיד שמר מרחק, הוא זוכר כמה הם ניסו, כמה הם לא ויתרו עליו, לא משנה כמה הרחיק את עצמו מהם, והוא אומר שלעולם לא ישכח את ההשתדלות הזו, את ההרגשה שהם לא מוותרים עליו, שהם עדיין מאמינים בו, אפילו בתקופות שהוא לא האמין בעצמו.

אני מאמין שזה אפשרי, שאפשר לעשות את הקסם הזה, בשותפות וביחד, ובעצמנו. עם הרבה מאמץ, אמונה, רצון טוב, וגם מקצועיות, השתדלות, הקשבה ועבודה יומיומית. בשביל זה אני כאן. 

• בואו גם אתם לעשות קצת טוב! הצטרפו למאות אלפי האנשים שעשו מעשים טובים בלמעלה מאלף פרויקטים אשר יתקיימו ביום מעשים טובים, 20 במרץ 2012. להרשמה לחצו כאן 
  

• "יום מעשים טובים" בפייסבוק - לחצו כאן 

• רוצים להירשם להתנדבות  במשך כל השנה, בכל מסגרת שתבחרו? אתם מוזמנים לפנות לעמותת "רוח טובה"

  טלפון: 9093*