הרלן קובן תופס מחסה אצל הנוער
בספרו החדש "מחסה" פונה הרלן קובן עם הנוסחה המנצחת שלו אל בני הנוער. החידוש: גיבור צעיר ממשפחה הרוסה שיוצא למסע מסקרן. השיחזור: הדמויות המוכרות מספריו למבוגרים
ביקורות ספרי מתח בערוץ הספרים :
- "תיק נעדר " מאת דרור משעני
- "רוח צפונית " מאת גל אמיר
- "מחר תמות
" מאת לי צ'יילד
הרלן קובן כותב ספרי מתח למבוגרים. ספריו זכו להצלחה בינלאומית והוא הראשון שזכה
בשנים האחרונות הפכו ספריו של קובן למוצר הכרחי בספריותיהם של אוהבי ז'אנר המתח, אבל עד מהרה החלו להישמע קולות רוטנים מצד הקוראים שגילו שהעלילות בספריו של קובן חוזרות על עצמן, אם לא מבחינת קווי הדימיון בין הדמויות הראשיות, הרי שמבחינת עלילת מתח. אולי בגלל זה בחר קובן לפנות אל קהל חדש שלא מכיר את השטיקים הישנים. עם זאת, קובן לא מתרחק יותר מדי, הוא נשאר במשפחה הקרובה אליו, משפחת בוליטר. יותר נכון עם הדמות הראשית שלו, מיירון בוליטר, הבלש-שחקן כדורסל לשעבר-סוכן שחקנים, שהפך את קובן לסופר מתח מצליח כשכיכב בספריו משנות ה-90 ועכשיו גם חזר בספרים האחרונים.
ילד טוב מבית רע
ב"מחסה" אנחנו נפגשים עם מיקי בוליטר, תלמיד כיתה י' שאמו הנרקומנית נמצאת בגמילה. אביו נהרג בתאונת דרכים ולכן נגזר עליו להתגורר בבית דודו בניו ג'רזי. ניחשתם נכון. מדובר באחיין הצעיר של מיירון בוליטר. גם כאן העלילה נפתחת בהיעלמות מוזרה, במכשפה זקנה בבית עתיק יומין שמזכיר תפאורה משובחת לליל כל הקדושים, לצד חשד לקונספירציה הקשורה בלובשי מדים שחורים ומשקפיים כהים שעוקבים אחרי מיקי - וכנראה קשורים לאביו שלא באמת מת.
לכאורה אפשר לומר שמדובר בעלילה זהה למדי לספריו האחרים של קובן, שהשינוי היחיד בה הוא בגילם של הגיבורים. מכאן ברור, כבר מהפרק הראשון, כיצד הסיפור יסתיים. אבל זה לא המצב. למרות הדימיון יש כאן משהו שונה: אולי זו החזרה לבסיס, למשפחתיות של בוליטר, שמחייבת את פיתוח העלילה משום שאי אפשר לתת לגיבור הקבוע לפתור את אותה תעלומה בכל ספר - ואולי משום כך גויס האחיין, כדי לכתוב עלילה דומה אבל לתת לגיבור אחר מהמשפחה לפתור אותה. בסיכומו של דבר, קובן מצליח לשחזר את הצלחת העבר שלו ויותר מזה - כותב ספר מתח שקשה להניח לו, גם אם לפעמים עומס הפרטים יכול לבלבל, או שהכתיבה המתיימרת להיות "צעירה" של בני נוער נוטה להיות מעצבנת.
החיפוש של מיקי אחר האהבה החדשה שלו, שנעלמה ביום אחד בהיר ולא הותירה עקבות, החברויות המוזרות של התיכון, הקונספירציה המרחפת מעל - כל אלו יחד יוצרים סיפור מתח שגם מבוגרים ייהנו ממנו ואולי אפילו יזדהו עם הדמויות השונות. הרי כמעט בכל אחד מאיתנו קיים עדיין הילד המוזר הזה שאף אחד לא רצה לשבת איתו בהפסקה, או הילדה השמנמנה שניסתה לחקות התנהגות של אחרים כדי להיות קולית, או אפילו הילדה היפה של השכבה שכולם חשבו שהיא סנובית ורצו להיות חברים שלה כדי לשפר את הסטטוס החברתי שלהם.
בני הנוער או הילדים (בלי לפגוע באף אחד) שיקראו את הסיפור, ימצאו שקל להתחבר למיקי. הוא לא מושלם, הוא לא מנסה להיות מקובל ואפילו סובל מבריונות בבית הספר, אבל הוא פשוט חייב לגלות את האמת. הסקרנות הגדולה שטבועה בו היא אחד הסממנים שחסרים אולי, אצל הנוער של היום, שמרגיש שהוא יכול לעשות הכל מבלי לתת דין וחשבון, בלי להיות חייב משהו לאחרים - ולו משום שאין לו גבולות. גם למיקי אין גבולות מוגדרים ואת זה מוכיח הדוד מיירון שמשום מה מסכים שלא להתערב בחייו של האחיין שלו. אבל מיקי שונה. הוא איבד את אביו, אמו צריכה יותר השגחה ממנו והסקרנות היא הדבר היחיד שמאפשר לו לחוש כמו נער רגיל.
על אף שתתקשו למצוא הבדלים בולטים בין הספרות של קובן למבוגרים לזו המכוונת לבני נוער (טוב, מבחינת הרומנטיקה לא תמצאו בני נוער מתעלסים בחושניות, אבל סקס לא חסר כאן) יש הבדל אחד בולט מאוד שמתחבר לנוסחה המצליחה של ספרות הנוער הנוכחית: מדובר בספר ראשון מתוך סדרה, ולכן העלילה לא באה לסיומה עם פתרון אחד, אלא מכינה אתכם כבר לספר ההמשך. משהו הרי חייב להחזיר את בני הנוער אל הספר הבא.
"מחסה", מאת הרלן קובן. הוצאת ידיעות ספרים. מאנגלית: שירה שלמה, 276 עמ'.
