בלי עובדי קבלן: בצה"ל חוזרים למיקור פנים
בצה"ל גילו שמיקור חוץ של הסעדה, תחבורה וניקיון משתלם בתחילה, אך לטווח הרחוק הספקים מעלים מחירים, ולכן בשנה האחרונה יותר ויותר שירותים חוזרים לידי הצבא והחיסכון - גדול. אל"מ דורון לוין, ראש מחלקת תקציבים בחיל הים: "אין דבר שספק פרטי יכול לעשות יותר טוב ויותר זול מהצבא עצמו"
בשבוע שעבר הסתיים הפרק הראשון במאבק שנפתח לאחרונה בין ארגוני העובדים לבין האוצר והמעסיקים, סביב סוגיית עובדי הקבלן. לבו של הסכסוך, הוא רצונה של המדינה להתייעל ולחסוך בהוצאות על ידי הוצאה של פעילויות שונות למיקור-חוץ. כלומר, לביצוע בידי קבלן חיצוני.
- סגן הרמטכ"ל: עובדי הקבלן לא חשובים יותר
בהסתדרות גמרו אומר למגר את התופעה, הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, בטענה שהיא משאירה פתח רב להפרה בוטה של זכויות עובדים ולהעסקה של אזרחים ברמות שכר מחפירות שמעמיקות את העוני בישראל.
בשבועות שקדמו לשביתה הכללית התנהל מאבק משפטי נרחב, שבמסגרתו טען האוצר כנגד דרישת ההסתדרות לבטל את מיקור החוץ במסגרת השירות הציבורי. העסקת קבלן, טען האוצר בפני בית הדין, היא "כלי חיוני בכלכלה המודרנית, המאפשר נגישות למומחיות אשר אינה מצויה בליבת העיסוק של קונה השירות, התמקדות של קונה השירות בליבת פעילותו ואספקת שירותים במחיר תחרותי ויעיל".
"חוסכים 4 מיליון בשנה בעקבות ביטול מיקור החוץ"
אך לאחרונה, מסתבר שדווקא בגוף הגדול והמורכב ביותר בשירות הציבורי בישראל, מגלים מנהלי תקציבים רמי דרג כי מיקור חוץ אינו בהכרח יעיל יותר. מאז 2007, נמצא צה"ל בתהליך מתמיד של התייעלות, בעקבות מסקנות ועדת ברודט שמונתה לאחר מלחמת לבנון השנייה. במסגרת התהליך הוצאו פעולות רבות של הצבא - הקשורות לתחזוקה, הסעדה, תחבורה וניקיון - למיקור חוץ.
לאחרונה גילו המפקדים בזרועות השונות כי מיקור חוץ משתלם בהתחלה - כאשר ספקי שירותים מתחרים ביניהם על החוזה השמן והיוקרתי מכולם – אספקת שירותים לצה"ל. עם זאת, לאחר כמה שנים, מגלים שהמתחרים נעלמו והספק התחרותי והיעיל הפך למונופול או דואופול שמעלה מחירים בידיעה שלא ניתן להתחרות בו.
בשנה האחרונה חוזרים יותר ויותר תפקודים ממיקור חוץ אל תוך הצבא. "התפישה שלי היא שאין דבר שספק פרטי יכול לעשות יותר טוב ויותר זול מהצבא עצמו", אמר השבוע ל-ynet אל"מ דורון לוין, ראש מחלקת תקציבים וכלכלה בחיל הים.
לוין עצמו, שמנהל בשנים האחרונות תכנית התייעלות שבמסגרתה חסך חיל הים 36.4 מיליון שקל ב-2011, הפך לאחרונה את צביעת כלי השיט של החיל לפעילות שמבצעים חיילים, אחרי כמה שנים שבהן צבע ספק אזרחי את הכלים. "בהתחלה המחירים היו אטרקטיביים. אבל לאט לאט השוק התייצב על שני ספקים והם העלו מחירים כך שהיום אני יכול לומר שאנחנו חוסכים 4 מיליון שקל בשנה רק מזה שאנחנו מבצעים בעצמנו ולא עושים מיקור חוץ".
החיסכון בתחזוקת רכבי שטח – 20 מיליון שקל לשנה
"בעולם הדינמי של היום, צריך מעקב צמוד על הכדאיות של פרויקטים ואסור להיות מקובע", אומר אל"מ ששון חדד, ראש מערך התקציבים במפקדת זרוע היבשה. "אנחנו בודקים את הכדאיות כל הזמן, לפעמים מגלים שכדאי להוציא פעילויות למיקור-חוץ ולפעמים מגלים שלהיפך – כדאי יותר לבצע בתוך הצבא".
לדברי חדד, בשנתיים האחרונות העבירה זרוע היבשה מספר פעילויות, שיצאו בשנים קודמות לביצוע על ידי ספק חיצוני, בחזרה לאחריות היחידות הצבאיות. מדובר בעיקר במשימות הנוגעות לתחזוקת רכבי השטח של הצבא (רכבים "חומים") ופרויקטים טכנולוגיים מסוימים.
לדברי חדד, בתחום תחזוקת הרכב סבל צה"ל במשך שנים מהיעדר תחרות בשוק. "בגלל שהצבא הוא צרכן כמעט יחיד של הרכבים הללו, הספקים הרגישו שאנחנו לקוח שבוי והעלו לנו את המחירים בצורה דרקונית".
בין היתר, העביר לאחרונה הצבא את כל התחזוקה השוטפת של הרכבים המשמשים לביטחון שוטף לטיפול של יחידות צבאיות, לאחר שבמשך שנים עסקה חברה חיצונית בתיקונם ותחזוקתם של הרכבים המסיירים בגבולות המדינה.
"לקראת הסוף, קיבלנו מהספק החיצוני הצעות מחיר שנשקו לרמה של 40 מיליון שקל בשנה", אומר חדד. "העברת הפעילות הזו בחזרה למיקור חוץ הצריכה השקעה חד פעמית, אבל קיבלנו הלוואה מתוך הצבא למימון ההעברה, והחזרנו את ההשקעה תוך 3 שנים. היום אנחנו מבצעים את אותה פעילות לבד בעלות של כ-20 מיליון שקל בשנה".
D9 במיקור חוץ: 35 מיליון שקל. מיקור פנים: 19 מיליון שקל
גם את הפעילות של מיגון הדחפורים המפורסמים (D9 או "דובי") מבצע כיום הצבא בעצמו. מיקור החוץ התגלה כיקר מאוד במקרה הזה (35 מיליון שקל בשנה) בגלל שמספר הדחפורים בצבא קטן יחסית לרכבים אחרים ולכן נרכשו חומרי עבודה בכמויות קטנות. מאז העברת עבודות המיגון לביצוע בתוך הצבא, עולה הפעילות הזו 19 מיליון שקל לשנה בלבד.
פרויקט נוסף וחשוב במיוחד, שעבר לאחרונה למיקור פנים, הוא פרויקט ה"ציד". מדובר במערכת שמאפשרת למפקדי כוחות בשטח לעקוב אחר תמונת הקרב ואחר מיקום כוחותיהם ממסך דיגיטלי קטן שצמוד אליהם.
במשך 3 שנות ההטמעה של המערכת ביחידות צה"ל, שילם הצבא 24 מיליון שקל בשנה לחברה המבצעת, בתמורה להעסקת עובדיה בתחזוקת המכשירים, התאמתם לצורכי צה"ל והדרכת המפקדים. לאחרונה הוחלט להעסיק חיילים וקצינים בהטמעת המערכת ועלויות הפרויקט ירדו ל-5 מיליון שקל בשנה, עקב החיסכון בהוצאות כוח אדם.
לדברי חדד בעיית ההוצאה המוגזמת על כוח אדם היא גם סיבה מוכרת לכך שמיקור חוץ הופך לבלתי משתלם. "כשאין מכרז, חברות לוקחות סכומים בלתי סבירים על ביצוע משימות שצה"ל יכול לבצע בכוח אדם צבאי".
הצבא בסיכון גבוה להפוך ללקוח שבוי
לצבא, כמובן, יש מאפיין כלכלי אחד שמבדיל אותו מכל גוף ציבורי או חברה פרטית: החיילים בשירות סדיר. לצה"ל מאגר בלתי נדלה כמעט של כוח אדם זול יחסית, שלא חלים עליו חוקי העבודה של מדינת ישראל ושיחסיו עם האחראים עליו מתאפיינים במשמעת הדוקה.
המבנה ההיררכי של הצבא והגמישות של כוח האדם שבו מקלים על המפקדים לבצע פעולות בעלות זולה יחסית ולא ניתן לגזור ישירות מהמקרה של צה"ל על כלל המגזר הציבורי. אך לטענת חדד, שירות החובה הוא רק גורם משני להעברת פעילויות בחזרה למיקור פנים.
"כשמעבירים פרויקט טכנולוגי או פעילות תחזוקה בחזרה אל הצבא, לרוב מדובר באנשי קבע שמבצעים את העבודה. נכון שבפעילויות מסוימות העלות של עובד אזרח יכולה להיות שווה לעלות של סא"ל, בגלל שהחברה גוזרת רווח על השירותים שהוא נותן, אך ככלל יש גורמים חשובים יותר לכך שלפעמים זול יותר לבצע בתוך הצבא.
"בתחומים רבים, הצבא הוא רוב או כל השוק. את מה שהוא קונה – רק הוא קונה. חברות חיצוניות צריכות להרוויח ולכן הן מבטחות את עצמן מפני זה שיש להן רק לקוח אחד – והעלות נופלת עלינו. בנוסף, אנחנו בסיכון גבוה להפוך ללקוח שבוי, כי יש רק ספק אחד".
באוצר מאמינים שמיקור חוץ = התייעלות
אם כך, התהליך שבו עבר צה"ל למיקור חוץ בשם ההתייעלות והחיסכון, רק כדי לחזור להעסקה ישירה כעבור כמה שנים, מלמד שיש לבחון מקרוב את התפישה שמיקור חוץ הוא תמיד זול יותר.
מצד אחד, לכל ארגון יש מומחיות וכאשר הוא מנסה לספק לעצמו שירותים שאינם בתחום המומחיות שלו, הוא עשוי לטעות ולבזבז. מצד שני, כאשר הארגון מספק לעצמו שירותים נלווים, הוא עושה זאת שלא למטרת רווח.
ספק חיצוני צריך להרוויח וישאף תמיד למקסם את הרווח. לעתים הוא יעשה זאת על גב העובדים שלו, ויפגע בתנאי ההעסקה שלהם, ולעתים הוא ינצל היעדר תחרות כדי לגרוף יותר ויותר רווח על חשבון הארגון שהזמין ממנו שירותים.
בצבא הפכו את מיקור הפנים לאמצעי לחיסכון והתייעלות, בתקופה שבה הלחץ הכלכלי מצד הממשלה והציבור על הצבא עלה לגבהים חדשים, בעקבות המחאה החברתית. בו בזמן, נדמה שבמסדרונות משרד האוצר, שם מלמדים יעילות וחסכנות לשאר המגזר הציבורי, עדיין לא למדו את מה שהצבא כבר מיישם.
מהמאבק המתוקשר שניהלו מול ההסתדרות בחודשים האחרונים, עולה כי פקידי האוצר מאמינים שמיקור חוץ זו פשוט מילה אחרת להתייעלות. תוציא לספק חיצוני, ותשלם פחות. כך, בפשטות, בלי ספקות ובלי בדיקות.
לפנייה לכתב/ת 
