איך מתמודדים עם בוסים קשים? המדריך המלא

רובנו מרגישים שיש לנו בוסים קשים. השאלה היא האם אנחנו מרגישים שאפשר לחיות עם זה, או שהם עולים לנו על העצבים ברמות שאי אפשר לשאת? מה גם שלפעמים, מחוץ למקום העבודה, הם אנשים נורא נחמדים.

• בוס, אני צריך הלוואה
• בוס, אני חושב שאני חווה את משבר גיל ה-40
• זר ומנוכר: איך לא להתנהג במקום עבודה חדש
  

אז כדי להקל עלינו את נטל הבוסים, חשוב קודם כל לזכור שגם לבוס יש בוס, וגם הוא בטח סובל ממנו. גם אם זו חברה פרטית והבוס הוא "בעל הבית" - כן, גם לו יש בוסים. אולי זו בן/בת הזוג שמושכים בחוטים בבית, או הילדים שלו/ה שסוחטים אותו, או המשפחה שמצפה להצלחות מרשימות. חשוב שנזכור, גם עבור אלה שנמצאים בראש הפירמידה - בחוויה של כולנו תמיד יש מישהו מעלינו.

אז בואו נאבחן סוגים של בוסים קשים ומה עושים איתם. הדוגמאות המובאות כאן נכונות לשני המינים כאחד.

הבוס התובעני (שאי אפשר לרצות)

אף פעם, מה שלא תראו לו או תעשו - לא ימצא חן בעיניו. תמיד יש לו הערות וזה תמיד "לא בדיוק מה שהוא התכוון". אם בחוויה שלכם הבוס תמיד לא מרוצה מכם, וגם כשעשיתם עבודה מצוינת המילים הטובות יוצאות לו מהפה רק בקושי – יש לכם בוס מהסוג שאי אפשר לרצות.

איתם חשוב לשנות פרספקטיבה. יש כאלה שדווקא כן אהבו את מה שעשיתם, אבל הם פשוט לא מסוגלים להגיד מילה טובה, זה עולה להם בבריאות. (יכול להיות אגב, שגם הוא לא מקבל מחמאות מאף אחד. גם הבוס שלו יורד עליו והוא פשוט מעביר את חוסר שביעות הרצון ממנו אליכם).

עם כאלה בוסים - תנסו לשמוע את הדברים אחרת: תנסו לתרגם את מה שהוא אומר לשפה ידידותית, ותחשבו שהוא למעשה רצה להגיד שמה שעשיתם מאד מוצלח, אבל אין לו את המילים האלו ברפרטואר. הוא פשוט "אילם" בספקטרום של המילים הטובות – יש לו סוג של נכות. והנכות הזו מגבילה אותו ומקשה עליו, בדיוק כמו כל נכות אחרת.

הבוס שלוקח את כל הקרדיט לעצמו

בהרבה מקרים אנחנו נתקלים במנהלים שמנכסים לעצמם את ההצלחות של כל הסובבים אותם. אם נקרית הצלחה בסביבה הם יסבירו לך בפירוט איך הם קשורים לעניין, איך בזכותם הכל קרה ואיך אם הם לא היו שם, זה לא היה קורה. וזה בכלל לא חשוב שהם אפילו לא היו באזור ולא ידעו מכל המתרחש. אם יש הצלחה - מיד הם קופצים על העגלה.

ואנחנו שואלים את עצמנו "מאיפה הוא צנח?", הוא בכלל לא ידע על הפרויקט/התהליך/האירוע.

אלו אותם מנהלים שאף פעם לא נתנו להם תחושה ברורה שבזכותם קרה משהו טוב. לכן הם חייבים בלית ברירה להתנפל על ההצלחה, לנגוס בה ולהצטרף לחגיגה.

זה באמת נורא מתסכל, כי לפעמים אתם משקיעים המון בעבודה או במיזם כלשהו, ופתאום להצלחה יש שותפים רבים. והכישלון, כמו שאומרים – יתום. ממנו כולם נעלמים: לא היו, לא ידעו, לא שמעו. אם זיהיתם את הבוס ה"מנכס הצלחות", תקדימו תרופה למכה. בשיחות אישיות איתו תפרגנו לו על ההצלחה, תמחישו לו את החלק שלו בעניין, תודו לו על מעורבותו. אחרי שתגרמו לו להרגיש עד כמה תרם להצלחה, יהיה לו הרבה יותר קל לפרגן בחזרה. מתוך תחושה שהכל קרה בזכותו יהיה לו קל להחזיר את ההצלחה אליכם.

הבוס התוקפן

זה הבוס שמתנפל עלינו, לא חשוב מה קרה, ועד שאתם מבינים בכלל על מה הוא מדבר הוא כבר לא לידכם. אם בכל פעם שאתם חולפים על פניו הוא מקדם אתכם בברכת "למה לא עשית.." או "למה עוד לא הגשת..", יש לכם בוס כזה.

אגרסיביות היא מחלה קשה, יש מנהלים רבים שלא מסוגלים להכיל את מטעני החיים, וכל מה שקורה להם מרגיש להם כמו איום ישיר עליהם, שמצדיק יציאה למלחמת עולם.

בגלל התפיסה המעוותת הזאת, כל מילה מהווה עבורם סכנה קיומית. המצב הזה מוביל אותם לסף מתח גבוה ולקושי מתמיד. אל תקנאו במי שלא מסוגל לקבל את החיים ומרגיש שבכל רגע סוף העולם קרב.

למנהל כזה צריך לחייך בסובלנות ובנינוחות, להרגיע אותו. יכול להיות שמאז שהוא זוכר את עצמו הוא נמצא בסכנות בלתי פוסקות. וזה מה-זה מתיש. לצערכם, אתם סופגים את חלקכם בחוויה. מצד שני, תשמחו שאתם נמצאים איתו רק כמה שעות ביום, ועם עצמו הוא נמצא 24 שעות, כך שמבין שניכם – אתם בצד הקל יותר.

הבוס החלש

מן הצד השני עומד לו הבוס החלש. זה שמרגיש שאין לו יכולת לטפל בשום דבר אף פעם, ומרוב בהלה מהמצב הוא בנסיגה כוללנית. הוא מנסה להתחמק מכל סיטואציה, מנסה לא להיות מעורב בכלום, רוצה להיות שקוף. הוא מאלה שכשאתם באים להתייעץ מה לעשות באיזה עניין הוא יענה לכם "תעשו מה שאתם חושבים", או "אני יודע שתמצא את הפתרון" ואתם מרגישים שהחבל שהוא משחרר לכם ארוך מדי.

עם בוס כזה אפשר להתמודד בשתי דרכים: האחת, לזרום איתו. תנסו לא להפריע לו ותתעלמו גם אתם ממנו כל שניתן. הוא יהיה מרוצה ואתם תהיו מרוצים. דרך שניה היא לשמש משענת עבורו. בוס חלש זקוק לתמיכה ומחפש דמות חזקה להישען עליה. תהיו אתם הדמות הזו!

הבוס המניפולטור

זה הבוס שאף פעם אתה לא יודע בדיוק למה הוא התכוון. הדברים שהוא אומר עמומים ותמיד אפשר להבין אותו בכמה דרכים. ואיכשהו, מה שלא תבחר לעשות, הוא יגיד שלא לזה הוא התכוון.

בוס כזה מנסה פשוט להרוויח מכל הכיוונים ומנסה לייצר סיטואציה שיוכל לצאת ממנה בשלום עם כל תרחיש שיקרה בה. אל תדאגו – הוא לא עושה את זה רק איתכם, הוא מייצר עמימות גם עם הבוסים שלו והעמיתים שלו. בוס כזה, סביר שהיו לו הורים מניפולטיביים שתמיד היה חשוב להם לצאת נקיים מכל עניין. את זה הוא למד בבית, וקשה לו להתנתק מזה.

עם בוס כזה מומלץ לחזור ולהדגיש את הכוונות. לא לוותר. לשוב ולשאול "למה בדיוק אתה מצפה"?, "מה אתה רוצה שיקרה"?, "איך צריכה להראות התפוקה של מה שאעשה"?

אם לא תוותרו לו, הוא יהיה חייב לספק תשובות ולעמוד מאחוריהן. ככה תמנעו ממנו לתמרן אתכם כשמשהו לא ילך כפי שציפה.

לסיכום

בוסים, למרבה ההפתעה, מעוררים אצלנו הקשרים לסמכות הורית, בין שהייתה כלפינו כילדים או שיש לנו כהורים. כולנו סוחבים מטענים לא פתורים בנושא הזה, וכמעט לכל אחד מאיתנו יש איזשהו קושי בעניין סמכות וקבלת מרות. תהיו מודעים לזה. לא רק לכם יש קושי, גם לבוס שלכם. אם תהיו מודעים לזה יהיה לכם קל יותר להתמודד עם קשיי הסמכות שעולים מול הבוס.

אמצו את הרעיון הזה ותובילו את עצמכם להצלחות חדשות.

בהכנת הטור השתתפה ענבל גולדברגר.

הכותבת היא בעלת חברת "קוד אתי" לייעוץ אישי וניהולי. בעבר היתה מנכ"ל פרומדיקו. ניתן לפנות אליה בדוא"ל