אם אין דלק תאכלו עוגות - פקידי האוצר מנותקים

בכל פעם שמחירי הדלק מאמירים, שולפים פקידי האוצר את השפן הירוק מהכובע ומצהירים שיש חלופה לנסיעה בכלי הרכב הפרטי, בדמות שימוש בתחבורה הציבורית. מבלי להתייחס לציניות של אותם פקידים, שלרוב מתנגדים לכל תוכנית שתכליתה השקעה של המדינה באיכות הסביבה, ומבלי להיכנס לפיתוח האיטי והלקוי של תחבורה ציבורית בארץ - בואו נבחן את החלופות השונות מבחינה כלכלית, סביבתית וחברתית.

עוד על העלאת מחירי הדלק:

• שטייניץ: הדלק יכול להגיע גם ל-10 שקלים לליטר
• שר האוצר חתם על צו להורדת המס על הדלק
• תדלוק אחרון לפני העלייה: "זה יפיל את ביבי"
  

השבוע נסעתי מבאר-שבע לתל-אביב, להשתתף בוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה, שם שמעתי את ראש הממשלה, השר להגנת הסביבה ושר התחבורה, שוב מדברים על חשיבות ההשקעה בתחבורה ציבורית.

האפשרויות שעמדו בפני להגיע לתל-אביב באותו הבוקר, היו נסיעה עצמאית בכלי הרכב פרטי שמחייבת עמידה בפקק ועצבים, ברכבת שמכילה בממוצע 600 איש, בהנחה שאין שביתה ושהיא תגיע בזמן, באוטובוס עם 50 נוסעים נוספים, אחרי המתנה ארוכה והידחקות בין הנוסעים בתחנה המרכזית, או להצטרף לעוד 3 חברים לנסיעה ברכב במשותף.

דחוסים ברכבת(צילום: טל זמשטיין)

תחבורה ציבורית משתלמת יותר

מחיר כלכלי - מבחינת התשלום לק"מ, הנסיעה בתחבורה ציבורית משתלמת יותר, בעיקר לאור מחירי הדלק החדשים. בנסיעה לכיוון אחד מבאר-שבע לתל-אביב, נסיעה של אדם בודד ברכב פרטי עומדת על כ-80 שקל - פי 3.4 מנסיעה באוטובוס שעלותה 23.6 שקל, ופי 2.6 מנסיעה ברכבת שעלותה 30 שקל, זאת מבלי לקחת בחשבון את מחיר הנסיעה בתוך העיר עצמה.

נסיעה משותפת של 4 נוסעים ברכב תעלה רק 20 שקל לאדם. עם זאת, התשלום על חנייה בעיר מייקר מאוד את המחיר. בנוסף, השוואה זו לא לקחת בחשבון הוצאות חיצוניות של ביטוח ואחזקת כלי הרכב.

מבחינת לוחות הזמנים, במצב הנתון כיום ולמרות הפקקים הלא מעטים בשעות הבוקר בכניסה לתל-אביב - אין לתחבורה הציבורית יתרון: משך הזמן שלוקח לרכבת להגיע מבאר-שבע לתל-אביב עומד על יותר משעה וחצי ולכן הרכבת לא חוסכת בזמן. גם האוטובים לא חוסכים בזמן - מכיוון שאין להם נתיבי תחבורה מועדפים בכניסה לעיר, הם עומדים בפקק בין שאר המכוניות.

וכמובן שזה מבלי לקחת בחשבון התשתיות הרעועות של התחבורה הציבורית ואת העובדה, שצריך להגיע מהבית אל תחנת האוטובוס או הרכבת, ולאחר שמגיעים למגיעים לתחנה הסופית - למצוא דרך דרך להגיע משם אל היעד המבוקש.

פקקים בכניסה לתל אביב(צילום: ירון ברנר)

מחיר סביבתי - כצפוי, הנסיעה בתחבורה ציבורית עדיפה גם מבחינה סביבתית על נסיעה בכלי רכב פרטי. הסיבה: כל שכלי תחבורה יכול לשאת יותר נוסעים - הזיהום הנפלט לאדם נמוך יותר.

נשווה שני מדדים עיקריים: פליטת חלקיקים מזהמים, שחלקם נכנסים באופן חופי למערכת הנשימה, ופליטת פחמן דו-חמצני (גזי חממה). הפליטה לאדם של חלקיקים בנסיעה ברכב פרטי, היא פי 4 מזו לאדם בנסיעה משותפת, פי 100 מאוטובוס ופי 10 מרכבת. באשר לגזי חממה: נסיעה של אדם בודד ברכב פרטי פולטת פי 4 פחמן דו-חמצני לעומת נסיעה משותפת, פי 5 לעומת אוטובוס ופי 400 בממוצע לעומת רכבת. ככלל, נתח פליטת הפחמן הדו-חמצני מתחבורה מהווה כ-25% מהפליטות במדינה.

* הנתונים לקוחים מדו"ח של הנציבות האירופית לשנת 2009

מחיר חברתי - לכל אלה יש להוסיף את ההיבט החברתי של התחבורה הציבורית - עבור אזרחים רבים, בעיקר אלו עם הכנסה נמוכה, מדובר באפשרות היחידה להתניידות. תחבורה ציבורית זמינה, נגישה וזולה - יכולה לקרב את הפריפריה למרכז.

ממליצים על רכבות - אבל בונים כבישים

בעוד שכלל המדדים מראים, שנסיעה בתחבורה ציבורית עדיפה על נסיעה ברכב פרטי - ההשקעה של המדינה בתשתיות תחבורה ציבורית ובעידוד הנסועה בתחבורה ציבורית לא מספיקות, בעיקר כאשר משווים אותן להשקעה בעידוד הנסיעה בכלי הרכב הפרטי..

כך למשל, בשנת 2012 תשקיע המדינה כ-5 מיליון שקל בבניית כבישים - 4 מיליארד שקל בכבישים בינעירוניים ועוד כמיליארד שקל בכבישים עירוניים. לעומת זאת, באמצעי תחבורה ציבורית ללא רכבת יושקעו כ-2 מיליארד שקל, וברכבת יושקעו 2 מיליארד שקל נוספים.

לצד אלה יש לקחת בחשבון, כי העלות החיצונית של המדינה משימוש בכלי רכב פרטיים, מוערכת בכ-800 שקל לכלי רכב לשנה. בסך הכל משלמת המדינה עבור ה שימוש הנרחב בכלי רכב כמיליארד וחצי שקל לשנה, מתוכם כ-50% נגזרים מזיהום אוויר, שינוי אקלים, רעש ושימושי קרקע.

אז אם פקידי האוצר רוצים להמשיך וליהנות ממס על הדלק, שישקיעו חלק ממנו בסבסוד של מחירי הרכבת והאוטובוס, בקיצור זמני הנסיעה, ביצירת נתיבי תחבורה ציבורית מועדפים ובייעול השירות והשיתוף בין אמצעי התחבורה השונים. אולי עכשיו, כשמחירי הדלק שוברים שיאים, גם אנחנו נתחיל לעשות חשבון מתי אנחנו מזיזים את כלי הרכב הפרטי מהחנייה. 

ומה איתי? לבסוף נסעתי לכנס בטרמפ עם 3 חברים שהמשיכו לפגישה מחוץ לעיר. הנסיעה ארכה כשעה ורבע עד תל-אביב,  ומשם הלכתי כ-40 דקות ברגל עד למקום הכנס. את הדרך חזרה עשיתי באוטובוס עד לתחנת הרכבת, ומשם המשכתי ברכבת לבאר-שבע, בנסיעות שנמשכו בסך הכל, כולל זמן המתנה, שעתיים ועשרים דקות.