מדוע רפורמות סחר חשובות למזרח התיכון?
שנה לאחר תחילת האביב הערבי, ואף ממשלה במזרח התיכון לא ניסתה לבצע רפורמה כלכלית משמעותית
שנה לאחר תחילת האביב הערבי, ואף ממשלה במזרח התיכון לא ניסתה לבצע רפורמה כלכלית משמעותית למרות שברור כי הכלכלות באזור פועלות באופן מעוות והעובדה שאי שביעות הרצון מרמת המחיה היתה אחד הגורמים למהומות. התגובה המרכזית של הממשלות היתה הגדלה של ההוצאה הציבורית, כך מוסר האקונומיסט.
על אף שהעלייה במחירי הנפט הספיקה בכדי לממן את ההוצאות, רוב הגידול בהוצאות הוזרם למשכורות בסקטור הציבורי ולסובסידיות לצרכנים. הסובסידיות על מזון ודלק: מעל מ-10% מהתמ"ג במצרים.
הסובסידיות מיטיבות עם העשירים, שומרות על חברות מפסידות בחיים, ופוגעות בכלכלה. על פי ה-IMF, החמישון העליון בירדן מקבלים 40% מהעלויות בסובסידיות לרכב. החמישון התחתון מקבל 7%. חשוב מכך, הסובסידיות פוגעות באפשרות לסקטור פרטי עצמאי, תחרותי ומשתלב בשווקים הגלובליים.
הסקטור הפרטי חווה זמנים קשים גם בעבר - האזור רושם מספר נמוך של חברות פרטיות, ואלו שאכן מוחזקות באופן פרטי, הן חברות גדולות ומקושרות למדינה. הגיל הממוצע של חברה במזרח התיכון גבוה ב-10 שנים לעומת מזרח אירופה, משום שחברות חדשות מקבלות פחות יחס ועידוד. עלות הקמת עסק ממוצע בסוריה כפולה לעומת הממוצע העולמי.
הממשלות שמנסות להימנע מסיכונים, חוששות שהרפורמות יעזרו לחברות המקושרות בלבד, ולכן מנסות למנוע מדיניות של הפרטה. בעיית הסקטור הפרטי נתפסת גם בתור בעיה מקומית, בעקבות הכישלון בבניית שווקים אזורים, להם יש יותר כוח לביצוע רפורמות.
החברות הערביות הן לא תחרותיות, באופן גלובלי. המזרח התיכון מהווה פחות מ-1% בייצוא העולמי שאינו בתחום הנפט, לעומת 4% של אמריקה הלטינית (לה אוכלוסייה דומה). טורקיה מייצאת פי 5 ממצרים, לה מספר תושבים דומה.
אמנם הכוח של הנפט הוא אחד הגורמים המשמעותיים לייצוא הנמוך של מוצרים אחרים, אך זו לא כל הסיבה לכך. המכשולים לסחר אזורי הם רבים - היבטים לוגיסטיים יקרים- כמו תשתית גרועה או בירוקרטיה - מוסיפים 15% למחיר של בגדים ממצרים ו-10% למחיר הכולל של מוצרים מהאזור. מסחר בין שתי מדינות במזרח התיכון לוקח יותר זמן ממשלוח בין המזרח התיכון לאמריקה. הפיצול הזה נובע, לטענת מומחים לאזור, מהמדיניות הכלכלית הריכוזית, שנשלטת על ידי המדינה.
להתחיל איפשהו
יותר מסחר יוביל ליתרונות ברורים: שווקים גדולים יותר יאפשרו לחברות לנצל יתרון של סדר גודל, גידול בתשואות וחדירת טכנולוגיות חדשות. סחר פתוח יותר יתחיל את תהליך פירוק המדינות הריכוזיות יתר על המידה וייצור בסיס לשינוי כלכלי נוסף.
כמובן, ליברליזציה בסחר לא תואמת תמיד להפרטה, רפורמה פיננסית ומדדים מקומיים. אבל יש לה יתרון פוליטי - התנגדות קטנה יחסית מול פעולות פשוטות יחסית (הפחתת המיסים על ייבוא למשל). ומשום שניתן להציג סחר אזורי בתוך יעד כלל-ערבי, אין לו את ההילה השלילית של ה"מערביזציה" שמנעה חלק מניסיונות העבר לרפורמה. סחר אזורי יהיה התחלה טובה. העיקר להתחיל איפשהו.
לפנייה לכתב/ת 
