הצרכנים הישראלים החדשים. קווים לדמותם

לא עוד צרכן ישראלי - מעתה יש לומר: צרכנים ישראלים. הצרכנים הישראלים החדשים הם לא הצרכן הישראלי הישן. לא עוד יחידות אוטונומיות שיושבות מול הטלוויזיה, אלא קבוצה שמשתפת וחולקת מידע (בשעות הפנויות בהן היא לא צופה בטלוויזיה). לשיתוף הזה לא תמיד יש תוצאות בפועל, אבל אין ספק שביום הצרכן הבינלאומי הנוכחי, שחל השבוע, ניתן לראות בבירור שדמותו של הצרכן הישראלי השתנתה.

• מנכ"ל שופרסל: "סיימתי עם הפחד מהצרכנים"
  

מזגזגים בין חברות סלולר

"חיכיתי לרמי לוי רק כדי לדפוק את חברת הסלולר שלי" זה משפט נפוץ בקרב ישראל ישראלי שמתעב את תחושת ה"עבדו עלי". אבל רוב הצרכנים לא עברו לרמי לוי או החליפו חברה כדי לנקום. הם באמת משלמים עכשיו הרבה פחות, בין אם עברו לחברה אחרת ובין אם התמקחו על מחיר עם החברה הקיימת. מהלך הורדת דמי הקישוריות ששר התקשורת הוביל באומץ, הביא לירידה ברווחי חברות הסלולר. הירידה הזאת יחד עם לבלובו של רמי לוי כמפעיל וירטואלי וכניסת החברות הסלולריות החדשות לשוק באפריל, הביאה את חברות הסלולר להצעות מחיר תקדימיות בנמיכותן.

נקודת התורפה: עובדים רבים בסלולר איבדו את מקום עבודתם, אבל בינינו, לא בטוח שחברת סלולר זה המקום הכי טוב לעבוד בו. מי שבכל זאת מתעקש, עשוי למצוא פרנסה בחברות החדשות.

חותכים את מחירי האינטרנט

בעוד חברות התשתית בזק ו-HOT מורידות את מחירי המהירויות הגבוהות באמת, אך עדיין מתמחרות אותן ביוקר, באה חברת HOTnet החדשה, שהיא בעצם חברת HOT בכסות דקה של ספקית אינטרנט וקיצצה במחירים באופן שהותיר את המתחרות פעורות פה וכעוסות. הן לא יכולות להתחרות ב-20 שקל לכל המהירויות. יתכן כי מדובר כאן בניצול כוחה של HOT ולטווח הארוך: פגיעה בתחרות, אולם הצרכן הישראלי הרוויח תספורת יפה במחירים. גם הטריפל המוזל של HOT והמבצע של בזק (שדרוג ל-20 מגה בלי להוסיף כסף) הוסיפו אש למדורה בה נשרפו המחירים הישנים.

חמושים בסלולרי ובפייסבוק

חברות ענק חשבו שמצלמת הסלולר תגרום לנו לסרוק ברקודים חידתיים שיובילו את הצרכנים הישראלים לצפות בפרסומת חדשה. הם טעו. המצלמה בטלפון הנייד הפכה לסיוט שלהם. המצלמה הזאת מטיילת לחו"ל ומצלמת מחירים שגורמים לקיטור לצאת מהאוזניים ו"לייקים" לרתוח בקצות האצבעות.

נקודת תורפה: התמונות המטושטשות, בזוויות הצילום האלכסוניות עוד יהפכו יבואני משקפיים למיליונרים.

משווים מחירים

בריטניה, ארה"ב, גרמניה, צרפת אוסטרליה וכמה מדינות מזרח אירופאיות – מדפי הסופר של מדינות אלה ועוד הפכו לכוכבי על בישראל, והם מוכרים בכל בית. "אה, המדף הזה, אני מזהה אותו משוויץ". הדשא של השכן מעולם לא היה זול יותר.

טירוף ההשוואות לא דילג על המחוזות שבגבולות מדינת ישראל: פריפריה לעומת מרכז, רשתות פרטיות לעומת מאוגדות, ערבים מול יהודים, חרדים מול חילונים, אתרי אינטרנט שמוקדשים לטרנד המתעצם ובקרוב: המצלמה המשוטטת של הצרכנים הישראלים תביא הוכחות לכך שהמוצרים שנמכרים פה זולים יותר גם על מאדים.

נקודת תורפה: יותר השוואות פחות לעשות.

קונים אופנה בזול

H&M פתחה את השער רחב ומאז עברה בו שרשרת זהב: פוראבר 21 הזולה להפליא, אמריקן איגל הבינונית במחיריה וכעת מנגו שהכריזה על חיתוך במחירים. רשתות ישראליות כמו פוקס ותמנון הקדימו את הרכבת הזאת, רשתות כקסטרו ורנואר יצטרכו לעשות חושבים מחדש.

נקודת תורפה: בטווח הרחוק, לא בטוח שהאופנה הישראלית תוכל להתחרות בכמויות הבד שצורכות ענקיות האופנה הבינלאומיות.

קונים בחו"ל דרך האינטרנט

קניית מוצרי חשמל באינטרנט זה כל כך תשס"ב. בזכות תקנות המכס החדשות והמחאה - הצרכנים הישראלים העדכניים קונים באינטרנט סלון מרוהט מארה"ב, גאדג'טים מהונג קונג ובגדים מבריטניה.

נקודת תורפה: נטייה לקניית יתר.

אוהבים פרסומות, לא מאמינים לשיווק

ראיתם את הפרסומת של עספור באיראן? בן כמה אני נראה לך? וכמה שהמפלצות של מפעל הפיס חמודות. ברור שהגבינה עם הבית זה שקר, ומגה לא יותר זולה משופרסל ואני באמת שונא את HOT. הצרכנים הישראלים החדשים הם יצור כלאיים מוזר: לא מאמינים יותר למסרים שיווקיים, אבל עדיין מתים על פרסומות.

מוחים עם תוצאות

במקום זיתים וזרעוני עגבניות, נשפכו על גבינת הקוטג' של תנובה הרבה מאוד שמות תואר וכינויים חגיגיים: מ"יקרה מדי" ועד "המחאה הצרכנית המוצלחת הראשונה בישראל". צרכני ישראל מחו על מחירו השערורייתי של מוצר יסוד זה, והוא ירד ואבוי לחברה או לרשת שתנסה להאמירו כלפי מעלה אפילו באגורה. גם מחאות נגד שופרסל, מגה, תלמה (יוניליוור), אסם ושטראוס הביאו להורדות מחירים, שאמנם לא הרשימו, אך העידו על אימת החברות מפני חרון אפם של הצרכנים.

מוחים ללא תוצאות

ראו ערך פסק זמן. מה קרה למחירי החטיף? כלום וחצי. מה קרה למחירי שוקולד פרה? נותרו בעינם. האם החרם המוכרז על שטראוס הצליח? כרגע נראה שלא, אם כי ימים יגידו.

חושבים שחברות המזון הן של אבא שלהם

הזעם על מחירי המזון השתולל בין היתר בגלל חשיבה מיושנת של צרכני ישראל שהחברות שייכות להן. שהן ישראליות. ובכן, הן כבר מזמן לא. תנובה אינה עוד קואופרטיב של העם, אלא חברת השקעות בריטית וככזאת היא לא חייבת לצרכן הישראלי כלום. שטראוס היא חברה בינלאומית, וכך גם אסם (נסטלה) ותלמה (יוניליוור). הצרכן הישראלי התעורר אבל במובן מסוים הוא עדיין ישן בשמירה: החברות הכה ישראליות הן זרות ומטרתן אחת היא: להרוויח כסף. לייצר סולידריות חברתית? זה התפקיד של החברה הישראלית לא של חברת תנובה.

עושים לינץ' בפייסבוק

כשהצרכנים הישראלים תפסו אותם על חם, אנשי שטראוס ותנובה הצטערו על היום בו פתחו עמוד פייסבוק, ממש כמו שקורה לאורנג' ולנטוויז'ן לא אחת. פייסבוק הוא שדה הקטל בו מותגים פצועים אנושות באים להירמס בידי המון צרכנים זועמים, ולהיוולד מחדש כ"אלו מטעמים אפשר להכין משמנת מתוקה? שתפו אותנו במתכונים שלכם". וחוזר חלילה.

נקודת תורפה: הקושי במעבר בין פייסבוק ליישום בחיים האמיתיים.

למדו לקנות בסניפים זולים

גם אם הסניף הכי זול בסביבה הוא חרדי עם פרילי למהדרין וסוכריות עם ברכת "שבת שלום" הצרכנים הישראלים החדשים יקנו בו בכוונה רבה, כי המחירים בארץ מוגזמים. אז מה אם מדי יומיים הם בכל זאת קופצים למגה בעיר כדי למלא את המחסנים?

עדיין לא למדו לקנות מותגים זולים

למרות הזליגה מלאת הכוונה לרשתות הזולות, הצרכנים הישראלים משום מה עדיין מעדיפים מותגים. דין טומי הילפיגר כדין פסק זמן.

נדהמים ממחירי הדלק, המים, החשמל

נדהמים ומתלוננים, אך ממשיכים לקבל את השוט.