ה"שולחן ערוך" האתיופי: מותר מטרייה בשבת

"העלייה לארץ היא חורבן בית המקדש של קהילת ביתא ישראל" - במילים דוקרות אלה מבקש הרב שרון שלום להסביר את המצוקה שממנה נולד ספרו החדש - "מסיני לאתיופיה", שנועד להשמיע את קול המסורת של הקהילה היהודית שעלתה מאתיופיה.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• ניסויים בבעלי חיים זה יהודי/ יצחק טסלר
• מתי הכיפה הפסיקה להיות מקור גאווה?
• אל תקרא לו מתיסיהו. מתיס בא לעיר  
  

כפי שהאשכנזים מקפידים שלא לאכול קטניות בפסח, וכמו שהספרדים מגביהים את ספר התורה לפני הקריאה, הרי שגם לקהילה האתיופית היו מסורות עתיקות-לא-פחות (ואולי אף יותר) - אך הן נגוזו עם הגעתם ארצה. כך, למשל, ליהודי אתיופיה ישנה מסורת מיוחדת ביחס למראה הטלית הנקראת "נטלה", שבניגוד לטלית של שאר עדות ישראל - אין בה פתילים ארוכים אלא חוטים קטנים. אבל ה"נטלה" נעלמה בישראל, כמו מנהגים רבים אחרים. 

לא כמו הקראים

"הממסד הדתי אומנם הכיר ביהדותם של יוצאי אתיופיה, אך התקשה להכיר במסורת הייחודית שלהם", אומר הרב שלום בראיון ל-ynet. "זה מה שגרם לחורבן".

הרב, דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה יהודית ובמכון הגבוה לתורה ב"בר אילן", ומכהן כיום כרבה של קהילת "קדושי ישראל" בקריית גת - עלה מאתיופיה ב-1982 וחווה על בשרו את קשיי הקליטה. בספרו - למעשה עבודת הדוקטורט שלו - הוא מנסה לבסס את הלגיטימיות של המסורת האתיופית, ולהדגיש את הצורך בהכרה מצד הקהילות השונות בישראל - למרות שינויים משמעותיים במנהג.

מנהגים ותרבות אחרת. קייסים אתיופים(צילום: אוהד צוינגברג)

לדבריו, גם בעבר נתקלו קהילות עדתיות שונות בקשיים בשל מסורות ייחודיות. כך, למשל, הוא מספר כי עם עליית יהודי תימן ארצה, הסתייגו האשכנזים והספרדים אפילו מלצרף אותם למניין. "הם נבהלו משום שיהודי תימן הסתמכו על הרמב"ם ולא התייחסו בפסיקתם לשולחן ערוך", מסביר הרב שלום. "למרות זאת, במהלך השנים למדו הצדדים לחיות זה עם זה, תוך הכרה הדדית".

אחת הטענות הבולטות בין הרבנים המתנגדים ליישום המסורת האתיופית היא הדמיון שקיים, לכאורה, בינה לבין הקראים. המסורת האתיופית, בדומה לקראוּת, מבוססת על התורה שבכתב ללא הסתמכות על התלמוד והספרות שהתפתחו בהמשך. הרב שלום מתמודד עם טענה זו ונסמך בדבריו על דברי הרדב"ז (חכם יהודי שחי במאה ה-16), הכותב כי בניגוד לקראים, הרי שיהודי אתיופיה "הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה, תפסו להם פשטי הכתובים".

היבט נוסף המצביע על עוצמתה של המסורת האתיופית הם מאמצי העלייה לארץ בתקופות השונות. בספר מובא מקרה טרגי שבו אחד ממנהיגי יהודי אתיופיה במאה ה-19, אבא מהרי, ניסה לחצות את ים-סוף עם אלפי מאמינים מתוך מחשבה שהים ייבקע, כשם שהיה ביציאת מצרים. אלא שבניגוד למסופר במקרא, אבא מהרי ומאמינים רבים מצאו את מותם. סיפור זה שימש עבור יהודי אתיופיה כמיתוס, ובניגוד אולי להגיון המנחה אדם בן זמננו, "המעשה גרם להם לחזק את אמונתם ושימש דוגמא לרבים".

שולחן ערוך? שולחן אוּרית!

עיקר הספר "מסיני לאתיופיה" הוא ניסיון לנסח את המסורת האתיופית כך שתוכל להתאים למציאות בישראל. את החלק ההלכתי הזה כינה הרב שלום "שולחן האוּרית", ובו הוא מנסח את ההלכות המקובלות בקרב יהודי אתיופיה, ואף בוחן אותן אל מול התלמוד (ולא מול ה"שולחן ערוך"). ההחלטה בעניין זה, מעיד הרב שלום, התקבלה לאחר שיחה עם הרב פרופ' דניאל שפרבר, שטען בפניו כי "התלמוד הבבלי הוא הקו האדום של היהדות, משום שהתקבל על עם ישראל כולו".

חג הסיגד. הוכר גם כחג לאומי(צילום: אוהד צוינגברג)

בשנים האחרונות אסף הרב שלום מסורות רבות מקייסים, לצורך כתיבת "שולחן האוּרית" (מלשון "אורייתא", שבארמית פירושה תורה), זאת גם בשל הרצון להעניק להן לגיטימציה דתית באמצעות ההשוואה לתלמוד, אך לא פחות מכך "כדי להציל את המנהגים שנמסרו כתורה שבעל-פה".

למעשה, "שולחן האורית" הוא ספר הלכה אתיופי בשלל נושאים - החל מסדר היום והתפילות, דרך  שמירת השבת והכשרות ועד דיני אבלות. בכל עניין מביא הרב שרון את המנהג האתיופי, את הגמרא ומציע שורה תחתונה של הלכה עבור האתיופים בימינו.

כסף בשבת - לצדקה

לאחר שמתקיימת השוואה בין המסורת האתיופית לתלמוד, מנסה הרב שלום להכריע כיצד ניתן למזג בין המסורות. כך למשל, ביחס לתפילין הוא כותב כי סבו נהג להניח תפילין (אמנם רק על ידו ולא על ראשו) אך צבען לא היה שחור. הרב שרון כותב כי בתלמוד אין חובה שהתפילין עצמן יהיו שחורות, אלא רק הרצועות. ולכן הוא ממליץ ליוצא אתיופיה להקפיד על החובה התלמודית ביחס לרצועות, בעוד שלגבי התפילין עצמן ניתן שיהיו בצבע אחר.

לעניין שבת, למשל, הרי שלמרות שדיני "מוקצה" לא היו מוכרים באתיופיה, מציע המחבר לנהוג בישראל כפי ההלכה האורתודוכסית. עם זאת, לגבי נשיאת כסף בשבת הוא כותב כי "בבתי הכנסת של יוצאי אתיופיה נוהגים להביא נדבה כסף מזומן. מי שהביא - רשאי להמשיך להביא, שהרי זה מצורכי השבת, זהו ייעודו של אותו כסף. בעולם האתיופי, הבנוי על אמון, אין חוששים שיקנה באותו הכסף". 

המטריות - אלמנט דתי(צילום: אבי מספין)

חפץ נוסף הנחשב ל"מוקצה" בהלכה האורתודכסית ומקבל דין שונה במסורת האתיופית הוא המטרייה. בעוד שהיהדות האורתודוכסית אוסרת את נשיאת המטרייה ממקום למקום בשבת - מאחר שפתיחתה היא מעין מעשה "בנייה" - האתיופים משתמשים במטריה לצרכים דתיים ונשיאתה מותרת. הרב שלום מעיר כי בשל כך, מותר לאדם גם להשתמש בשבת במטרייה כמחסה מפני הגשם - אך זאת רק בתנאי שפתח אותה לפני כניסת היום הקדוש.

גם בסוגיית פיקוח נפש יש לרב שלום חידוש משמעותי. לדבריו, באתיופיה המנהג היה שפיקוח נפש אינו מצווה בפני עצמה ולכן אינו דוחה אחרות, אך הוא פוסק כי כעת יש לאמץ את ההלכה האורתודכסית - ואין בשום פנים ואופן להחזיק בעמדה הקודמת.  

"כמו מחלוקות הלכתיות אחרות" 

למרות רצונו של הרב שלום לשמר את מסורת יהודי אתיופיה, הוא סבור כי לא ניתן לשמר לחלוטין את המציאות הדתית שהייתה

באתיופיה. "אני בעד גישה אינטגרטיבית עד כמה שניתן", הוא אומר. "הדור הראשון של יהודי אתיופיה רשאי להמשיך במנהגים כפי שהיו באתיופיה, אבל על בני הדור השני לאמץ גישה משתלבת שכוללת לצד המשך המסורת באתיופיה הכרה במציאות המשתנה.

"הספר נכתב מתוך צורך אישי, אך אני חש שהוא מספק משהו מן הצורך של יוצאי אתיופיה בהכרה במסורת ובחוויה הדתית הייחודית שלהם, סוף כל סוף החברה בישראל תכיר אותנו לא על פי הדימוי שלנו כ'מסכנים', אלא על-פי המורשת התרבותית שאנחנו מביאים איתנו".

הרב שלום לא משלה את עצמו. הוא מניח שיהיו מחלוקות לגבי הספר, אך הוא מדגיש: "חשוב שהמחלוקות ביחס למסורת האתיופית יהיו כמו כל מחלוקת הלכתית אחרת. שתהיה הכרה שהמסורת האתיופית היא "תורה" בדיוק כמו כל תורה אחרת".