"מבצע סבתא" במוקטעה, מעבר לקיר של ערפאת
גשם וקור עז, בלילה שאחרי הפיגוע הנורא במלון פארק. מבצע "חומת מגן" מתחיל, ולוחמי גולני מחכים בחצר של חנאן עשראווי שהדחפור יפרוץ את חומת המתחם ברמאללה - לפני המצור שנמשך שבועות. חזרנו למפקדים שהיו בחדר הצמוד ללשכת היו"ר והפכו אותו לבסיס. הפקודה: רק לא להרוג את הראיס
שלושה מטרים. זה המרחק שהפריד בין לוחמי אגוז לבין יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בזמן המצור שהוטל על המוקטעה ברמאללה במבצע "חומת מגן". כחודש ימים שמרו חיילי צה"ל את שומרי ראשו החמושים של הראיס בין כוונות הרובים, כשעמדו בחלונות החדר הצמוד ללשכה. באחד הימים, נזכר אחד הלוחמים בשיחה עם ynet, "השתמשנו בטלוויזיה שהייתה בחדר וראינו את הסרט 'מבצע סבתא'. אין ספק שזו סיטואציה הזויה".
עשור חלף מאז המבצע הרחב של צה"ל בשטחים, במטרה לפרק את תשתית הטרור שהיכה אז בכל העוצמה באזרחי ישראל, בלב הערים. כיבוש המוקטעה היה אקורד הפתיחה של "חומת מגן" בשיא האינתיפאדה השנייה. במידה רבה הוא שהשפיע על אופי המערכה כולה. מעבר לאתגר הצבאי בהשתלטות על מתחם השליטה של יו"ר הרשות, הייתה זו משימה בעלת רגישות מדינית גבוהה במיוחד. עיני העולם כולו נישאו לנעשה ברמאללה.
משימת המוקטעה התקבלה שעות בודדות אחרי הפיגוע בליל הסדר במלון פארק בנתניה, בליל 27 במרס 2002. מחבל מתאבד פוצץ עצמו בתוך חדר האוכל של בית המלון בעיצומה של סעודת החג. 30 נהרגו ו-160 נפצעו. בצה"ל, שנערך זמן רב לפעולה צבאית נרחבת בשטחי A, היה ברור מיד שזהו כנראה הרגע שבו יינתן האור הירוק. בתוכנית המבצעית, אגב, משימת כיבוש המוקטעה והטלת המצור לא הוגדרו במפורש.
ויתורים כואבים
מיד לאחר הפיגוע זימן ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהוטס במסוק מחוות השקמים, את שרי הקבינט לקריה כדי לאשר תוכנית פעולה. פורום מטכ"ל התכנס במקביל, כדי להתכונן למבצע - כניסה לשטחי A ופעולה נרחבת למיגור תשתית הטרור. הדם רתח מזעם. האצבע המאשימה הופנתה ליו"ר הרשות ערפאת,
שרק שעות ספורות קודם לכן הכשיל את התוכנית להפסקת האש שגיבש המתווך האמריקני אנתוני זיני. "הישיבה הייתה סוערת", נזכר שר הביטחון דאז, בנימין (פואד) בן אליעזר. "היו שדרשו את ראשו של ערפאת בין חברי הקבינט אבל הוחלט שלא לפגוע בו".
שרון, שמעולם לא הסתיר את איבתו ליו"ר הרשות, עמו היה לו חשבון ארוך, ידע שזה בלתי אפשרי. "שרון הבטיח לנשיא בוש לא להרוג את ערפאת", מספר ראש לשכתו אורי שני. "בלשכה נהגנו לספר שכששרון דיבר על ויתורים כואבים, הוא התכוון לכך שהוויתור הכי כואב שעשה הוא הוויתור על שאיפתו לחסל את ערפאת".
ההחלטה על המבצע התקבלה, למחרת אישרה הממשלה את התוכנית. על חטיבת גולני הוטלה המשימה של כיבוש מתחם המוקטעה - מרכז העצבים של הרשות הפלסטינית ומקום מושבו של ערפאת - כיתור המבנה והטלת מצור על לשכתו. לאתר מסמכים שיהיו בבחינת אקדח מעשן למעורבותו הישירה בטרור, ללכוד מבוקשים המסתתרים במתחם בחסותו. להגיע הכי קרוב שאפשר לראיס.
"מחר בערב אתה במוקטעה"
חודשים לפני "חומת מגן" קיבל תת-אלוף (מיל') אילן (פיצי) פז, שפיקד באותם הימים על חטיבת רמאללה, משימה לצמצם את מרחב התנועה של ערפאת. "ההחלטה 'לכלוא' את ערפאת התקבלה בדרג המדיני", מספר פז. "לא נתנּו לו אפשרות לצאת מרמאללה. המסוקים שהיו מעבירים אותו לעזה, ירדן ומצרים לא הורשו לטוס. חלק מהמבצעים כללו גם כיבוש חלקים במוקטעה - אך לא אזור המגורים ומשרדו הישיר".
"חומת מגן" הייתה צעד אחד משמעותי קדימה. את אזור רמאללה הוחלט לחלק לשלושה חלקים, עליהם פיקדו שלוש חטיבות שונות. לאור ההצלחה המבצעית של חטיבת גולני בפעולות שקדמו לחומת מגן בטול כרם, ג'נין ואל בירה - שבמידה רבה גם הסירו את החסם הפסיכולוגי מלחימה בקסבות - הוחלט להטיל על החטיבה בפיקודו של אלוף-משנה משה (צ'יקו) תמיר את המשימה המורכבת של כיבוש מרכזה של העיר, השכונות הצפופות והמוקטעה.
"החטיבה הייתה בחופשה בבית", נזכר תמיר. "את ליל הסדר חגגתי אצל הורי אשתי בחצבה. לא שמעתי על הפיגוע והלכתי לישון אחרי הארוחה. ב-2:00 בלילה צלצל הטלפון. ג'רי (יצחק גרשון, אז מפקד אוגדת איו"ש) הודיע לי - 'היה פיגוע קשה במלון פארק,
סגן (מיל') עומר בר לביא, סגן מפקד פלוגה בסיירת אגוז, וגלעד (שמו המלא שמור במערכת), לוחם ביחידה, היו אז בחופשה בבית כשקיבלו את הפקודה. "הייתי בבית הוריי בבאר שבע, שמעתי על הפיגוע וקצת אחר כך קיבלתי קריאה לחזור. היה ברור שהולכים לפעילות נרחבת כי דובר על פעילות חטיבתית כבר זמן רב, אבל לא ידענו שהכיוון הוא המוקטעה. לא חשבנו שנגיע עד לערפאת".
בדרכו לירושלים, נזכר צ'יקו תמיר, ראה את שיירות המובילים הכבדים. בדרך החל לשרטט את המבצע. "ישבנו יחד המפקדים לתכנן את הפעולה כיוון שלא הייתה תוכנית מוגדרת לכיבוש המוקטעה. המשימה שהוגדרה הייתה לכתר את המתחם שבו נמצא ערפאת, בלי לפגוע בו ובאנשיו". המידע המודיעיני הצביע על כך שהפלסטינים הבינו מיד לאחר הפיגוע בנתניה שצה"ל יוצא למבצע נרחב ולכן נערכים בכוחות מתוגברים - של משטרה פלסטינית, כוח 17 (יחידת העלית של אש"ף, ובה מאבטחי הראיס) וארגונים לא סדירים - במעגלי אבטחה מסביב למוקטעה במטרה להגן על מעוזו של ערפאת. "המודיעין גם סיפק לנו מידע באיזה חדר שוהה ערפאת עצמו".
שקי מריחואנה וכסף מזויף
בשעת לילה יצאו הכוחות - כוח משוריין של גדוד 12 ושלושה כוחות רגליים, בהם אגוז וסיירת גולני יחד עם דובדבן - אל היעד. מזג האוויר הסוער, הגשם הרב והקור העז, הקשה מאוד על התנועה. התוכנית המבצעית כללה תרגיל הסחה. "הכוח המשוריין נע בדרך הראשית ועשה הרבה מאוד רעש", מספר תמיר. "הוא נועד למשוך את תשומת לבם של הפלסטינים בעוד שכוחות חי"ר איגפו את האזור מכמה כיוונים והפתיעו את מערך ההגנה. היו מספר היתקלויות עם נפגעים, אבל הכוחות התקדמו ובדרך עצרנו למעלה מ-150 פלסטינים חמושים שהיו ספונים תחת מחסה מהגשם בתוך השכמיות".
"ירד גשם לא נורמלי", נזכר גלעד, מפקד צוות באגוז. "איבדנו תחושה בידיים מרוב קור אבל המשכנו קדימה לכיוון הבתים בשכונה המקיפה את המוקטעה". בכניסה לאחד הבתים שמהם ירו הפלסטינים נפגע סגן בועז פומרנץ ונהרג במקום. "המשכנו להתקדם כשברקע נמשכות היריות. אתה רואה צרור נורה לכיוונך, פוגע בקיר מעליך או מאחוריך, תופס מחסה ומתקדם לאט", מוסיף הסמ"פ בר לביא.
הכוחות הגיעו עד לחומה המקיפה את המוקטעה, מכמה כיוונים. לוחמי אגוז התקבצו בחצר ביתה של חברת הוועד הפועל באש"ף, חנן עשראווי, הגובל בחומה, והמתינו לפקודת ההסתערות לתוך המבנה. "גדוד 12 קידם דחפורים לכיוון החומה, הוריתי לנגח אותה ולהבקיע בה חור שממנו יוכלו הכוחות להיכנס", מספר תמיר. החיילים פרצו פנימה משלושה כיוונים שונים. הסיירת החטיבתית היא שחדרה למבנה, חוצה דלת משוריינת, עד לקיר החוצץ בין הלוחמים לבין ערפאת.
חילופי האש נמשכו בתוך המוקטעה. במסדרון המוביל אל לשכת הראיס ירה אחד ממאבטחיו של ערפאת בסמ"ר רומן שליאפשטיין מגדוד 51 בגולני, שנהרג. חדר אחר חדר עברו הלוחמים עד ליעד. בדרך גילו אוצרות מודיעיניים וגם הפתעות.
"היו שם שקים של דולרים ומכונה לזיוף כסף ישראלי", מוסיף בר לביא. "באחד ההאנגרים הגדולים שעליהם פשטנו מצאנו מכוניות מרצדס נוצצות בחנייה. אז נפל האסימון והבנתי שאנחנו בתוך המוקטעה".
טלוויזיה בחדר, ולא של הוועד למען החייל
משימת כיבוש המוקטעה הושלמה בהצלחה בשעות הצהריים המאוחרות. לוחמי הסיירת התמקמו בחדר הצמוד ללשכת ערפאת. הגעת כוחות צה"ל כל כך קרוב ליו"ר ערפאת הכתה אותו בהלם. הראיס רתח. צ'יקו תמיר זוכר היטב את הרגע שבו ראה את ערפאת מגיח מהחלון. "הוא שחרר צרור ממקלע, ללא מטרה וללא כיוון. התייחסנו לזה בסלחנות ולא הגבנו. הפקודה הייתה ברורה מאוד - מכתרים אותו, אבל לא נוגעים בו".
כעבור יממה קיבלה חטיבת גולני משימה חדשה ותמיר העביר את השליטה על המוקטעה למפקד חטיבת השריון 500 עוזי מוסקוביץ. אנשי הסיירת המשיכו ללחימה בקסבות של שכם וג'נין, בעוד שלוחמי אגוז קיבלו את משימת השמירה והכיתור בחדר הסמוך לערפאת. "רצינו סביבו כוח תגובה איכותי", מסביר תמיר,
החלל שבו שהו לוחמי אגוז הפך במהרה לבסיס מאולתר. חלונות הוסבו לעמדות שמירה, כשמאבטחי ערפאת החמושים על הכוונת. שבועות ארוכים, תמיד בכוננות עם אפוד על הגב, וגם העובדה שמעבר לקיר נצור ערפאת עצמו לא מנעה משגרה מוזרה להתפתח.
"מצד אחד אתה בתצפית כל הזמן ומפנה קנה לעבר החמושים, מצד שני יש הרבה זמן פנוי שבו נחים ומדברים על כל דבר שבעולם, מעשנים, אוכלים ושותים", מספר בר לביא. בחדר אחד רוכז הציוד המשרדי, בחדר אחר היו טלוויזיות ומערכות סטריאו, לא כאלה שנתרמו מהוועד למען החייל. "אחרי חודש זה הפך להיות המקום שלנו", מספר גלעד. "אם אתה לא שומר אתה אוכל או ישן, לפעמים אפילו רואה טלוויזיה. באחד הימים ראינו 'מבצע סבתא'. זה היה הזוי".
בתוך המלחמה, קשה להבין עד כמה הזוי. "לא חשבתי על שום דבר שקשור לערפאת", הוא נזכר. "בשלב מסוים אתה לא חושב על זה שמעבר לקיר יושב האיש הזה, אלא רק על החברים שנהרגו ועל אלה שאיתי שצריך לשמור עליהם. גם לא הייתה לנו שום אינטראקציה איתו או עם אנשיו.
מפעם לפעם היו מגיעים מבקרים ואנשי ערפאת היו מנסים לשחק משחקים, לצאת ולהיכנס. אנחנו נדרשו להישאר דרוכים ולמלא את המשימה". בר לביא מוסיף: "מדי פעם היינו שומעים את ערפאת ואנשיו צועקים מעבר לקיר. באף שלב לא יוצרים איתם קשר".
כחודש ימים שהו לוחמי אגוז בחדרים הסמוכים למשרדו של ערפאת, מהדקים את המצור על הלשכה ומפקחים על הכנסת המזון והאספקה לאנשים המתבצרים בחדר הסמוך. רק זמן רב לאחר מכן, מודים הלוחמים, שיתפו את בני משפחתם הנדהמים במשימה שמילאו בלב מתחם השלטון של הרשות הפלסטינית ברמאללה.
הוצאנו לפלסטינים את הרוח מהמפרשים
"זה היה אתגר מורכב שגבה חיי לוחמים", מסכם צ'יקו תמיר. "לחימה בתאי שטח צפופים וכמות אוכלוסייה גדולה. החיילים הוכיחו יכולת מבצעית ובעיקר הרבה בגרות
ויכולת שיפוט". ערפאת נשאר אז במוקטעה החרבה, ויצא רק כדי למות בצרפת שנתיים וחצי אחר כך. כיום כולל המתחם המשופץ את אתר קבורתו המפואר.
עשור אחרי חומת מגן, תמיר מציין את ההצלחה שמעטים חולקים עליה, ואת העובדה שהמבצע חיסל את תשתית הטרור. "זה העניק לצה"ל חופש פעולה מלא ושבר את ההתנגדות של הארגונים הפלסטיניים".
לפנייה לכתב/ת 
