"התוכי של מר הולו": נוסטלגיה שלומיאלית

"התוכי של מר הולו", ספרו של המאייר והסופר דוד מרוי, הוא הספר הראשון שיצא בעברית מתוך סדרת ספרים אותה הקדיש מרוי לדמות המוכרת של הבמאי הצרפתי ז'אק טאטי: מר הולו. מר הולו היה גיבור סרטיו המפורסמים של ז'אק טאטי מתחילת שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70. טאטי עצמו גילם אותו בסרטיו ודמותו הפכה להיות סימן ההיכר שלו יחד עם תלבושתו הקבועה - מעיל גשם ארוך, כובע ומקטרת.

רוצים לדעת עוד על ז'אק טאטי ומר הולו? היכנסו לכאן

מתוך "התוכי של מר הולו". עמודים נפתחים ואינטר-אקטיבים (איור: דוד מרוי)

בספר אנו יוצאים עם מר הולו לשוטט ברחובות פריז ועוקבים אחר מעלליו המשעשעים תוך כדי רכיבתו על אופניים. במהלך הסתובבותו בעיר, מר הולו רוכש תוכי צבעוני ומתקין את כלובו על אופניו. בהמשך, התוכי משתחרר מהכלוב ומר הולו רודף אחריו ומוצא אותו. עלילת הספר אינה מצויה במילים אלא באיורים. מילותיו המעטות של הספר (שורות קצרות של שלוש-ארבע מילים) מלוות את האיורים הצבעוניים ומתארות את אשר קורה בהם בקצרה.

אלמנט של חיפוש

לספר ממד משחקי: הדפים בו נפתחים ומכפילים את גודלם והאיור המסתתר מתחת לדף המקופל מתאר לרב את המשכה של הסצנה שהיא על פי רוב, מפתיעה ומשעשעת. למשל, ביריד בגן העיר אנו רואים את מר הולו נוסע על אופניו ברוגע -

וכשפותחים את הדף אנו רואים אותו ממשיך לנסוע בשלווה בתוך קרוסלת הסוסים שביריד. הדפים הנפתחים כוללים בהם גם אלמנט של חיפוש - איפה מר הולו בהמשך הסצנה ומה עשה הפעם?

דמותו של מר הולו בסרטיו של ז'אק טאטי היא דמות שלומיאלית בעלת תמימות ילדית כמעט, ועל כן מאוד מתאים להציב אותה בספר ילדים. אך בסרטיו של טאטי, דמותו של הולו לא מסתיימת כאן. המבט הנאיבי של מר הולו, עליו הקידמה והמוסכמות החברתיות לא חלות, מגחך את החברה הבורגנית הגבוהה ומעביר עליה ביקורת. בנוסף לכך, סרטיו של מר הולו מצטרפים לסרטים נוספים של טאטי המבקר את השתלטות המכונה על האדם, ואת האופן בו האדם מתאים עצמו אל המכונה - ולא להיפך. בהקשר זה מעניין לשים לב לאיורים של מרוי אשר אוירו במחשב. האיורים בספר הם גדולים, צבעוניים, יפים ועומדים במרכז היצירה, אך האם איורים שצוריו במחשב מתאימים לדמותו של מר הולו?

געגועים לעולם "ישן" וטרום-דיגיטלי

בעניין זה מעניין לשים לב לסרט "הקוסם" שיצא ב-2010 על פי אחד מתסריטיו של טאטי שנשארו מיותמים לאחר מותו. מדובר בסרט אנימציה המגולל את קורותיו של קוסם מזדקן בשנות ה-50 בפריז, אשר הקהל אט אט נוטש אותו מכיוון שאינו מעוניין בטריקים של קלפים וארנבים שיוצאים מכובעים. הוא מחליט לצאת למסע לפרנסה חדשה. הסרט, באופן יוצא דופן, אויר ביד ולא במחשב. נדמה כי החלטה זו של במאי הסרט, המאייר סילבן שומה, היתה לא רק

החלטה אסתטית אם כי גם "אידיאולוגית" - דמות אנכרוניסטית כמו הקוסם, ראויה לייצוג שאינו אנכרוניסטי אך בהחלט מייצג עולם "ישן" יותר, ופחות דיגיטלי. מעניין כי ניתן לראות דמיון בין דמותו המאוירת של הקוסם לבין דמותו המפורסמת של מר הולו, בעיקר ההישענות קדימה בעת עמידה, אשר מאפיינת את מר הולו גם באיוריו של מרוי.

אין כאן כוונה לצאת נגד איורים שנעשו במחשב כלל וכלל, הם יכולים להיות טובים מאוד ומתאימים מאוד ליצירות מסוימות. אך שימושם בספר זה, בשל הדמות הנהדרת של מר הולו העומדת במרכזו ואשר בהחלט מתאימה לסדרת ספרי ילדים, אינו מתאים למהותה של הדמות וליוצרה ולכן דורש מחשבה שנייה.

למרות זאת, "התוכי של מר הולו", הוא ספר קליל ונעים. המבוגרים, אוהבי סרטיו של טאטי, ייהנו מספר זה שכולו מחווה למר הולו וטאטי, ויוכלו למצוא בו אזכורים לסרטים כמו למשל מזרקת הדג המפורסמת מהסרט "זה הדוד שלי". גם בני הגילאים הקטנטנים (שנתיים-שלוש) יכולים ליהנות מהספר הנאה גדולה, בעיקר מכיוון שהאיורים עומדים במרכזו והטקסט הוא תוסף לא מחייב. כך מתאפשרת לילד שעוד אינו יודע לקרוא, החוויה של לקרוא בספר לבד - הנאה חשובה שספרים רבים לא מאפשרים.

"התוכי של מר הולו", מאת דויד מרוי בהשראת ז'אק טאטי. הוצאת כנרת זמורה ביתן.