כן לאוניברסיטה באריאל, לא לעריצות השמאל

לאחרונה החליטו אנשי שמאל להילחם במרכז האוניברסיטאי באריאל. הסיבות של היוזמים אינן אקדמיות אלא פוליטיות. הם לא רוצים אוניברסיטה באריאל, נקודה. אריאל, לדידם, היא שטח כבוש ואין מקום לבנות בו. לא תיאטרון, לא אוניברסיטה ואף לא בית כנסת. זכותם לחשוב כך, זכותם לחתום על עצומות, זכותם להשתמש בהליך הדמוקרטי ולנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות, אך זאת ותו לא. אין זכותם להוליך שולל, ואין זכותם לנכס את הדמוקרטיה רק לעצמם.

החברים היקרים אינם חייבים להיות שותפים לבנייתה של מדינת ישראל. אילו המוסר היה נר לרגלם, כפי שהם מציגים עצמם, הם היו מבינים שאסור להם להמשיך לקבל משכורת מממשלה שלטענתם דוגלת באפרטהייד ומקיימת שלטון של כיבוש ועריצות כנגד פלסטינים מסכנים. כל זאת, ללא קשר לאוניברסיטה באריאל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

מזל שיש בג"ץ. מכתב תודה מאיתמר / פינחס מיכאלי

אילו היו מוסריים באמת, היו מבינים שלא הם הריבון במדינת ישראל. לא הם קובעים מה מטרות ההשכלה הגבוהה במדינה, אלא העם דרך נבחריו. יפה לנקוט בסיסמאות של שוויון, חופש ביטוי ושאר מליצות. אך המבחן האמיתי הוא לשאול מה הם עושים כאשר סיסמאות אלה מופרות על ידי חבריהם שחתמו על העצומה? האם פרופ' ניב גורדון וחבורתו באוניברסיטת בן גוריון קראו לסגירת המחלקה שלו בגין עריצות אקדמית? האין הם מתביישים להיות חתומים על עצומה יחד עם אנשים הקוראים להחרמת מדינת ישראל?

עם יד על הלב, האם הקידום האקדמי נטול אידיאולוגיות? האם ההתנהלות האקדמית נטולת פניות? האם איש ימין, בעיקר במדעי החברה והרוח, מתקבל לאקדמיה שלנו באותה קלות כמו איש שמאל? כאשר אקדמאי מהימין מנבל את פיו נגד קצין בצה"ל, מוקיעים אותו ובצדק. מה קרה לחופש הביטוי שבו דוגלים לכאורה חותמי העצומה? רק חופש הביטוי של מחרפי ומגדפי מדינת ישראל ראוי להגנה?

לטעמם, אוניברסיטה באריאל תהיה מוסד אקדמי בשירות אידיאולוגיה פוליטית. מוסד שהמינויים בו יודרכו על ידי השתייכות פוליטית. הרי הם, שחתמו על העצומה, בוודאי לא ינסו להתקבל לעבודה באריאל. הם גם ינהלו מלחמת חורמה נגד כל מי שיעבוד שם. כבר כיום אנחנו עוברים חוויות מבישות של אנשים, שמנצלים את עמדותיהם ואת החופש הניתן להם כדי למנוע תקציבים מחברים אשר נמצאים באריאל. רק מי שבעצמו מורגל בעריצות מחשבתית מעלה על דעתו שהמינויים באריאל ייעשו על סמך השתייכות פוליטית. אגב, כאנשי מדע דגולים, האם הם בדקו שאכן המרכז האוניברסיטאי באריאל ממנה אנשים בהתאם לחשיבתם הפוליטית?

העם הוא הריבון 

ניר גוב כתב ש"כבר היום נוצרות בעיות, כאשר אנשי אקדמיה מתבקשים לבדוק עבודות והצעות מחקר מאריאל". כלומר, הוא מודה ששיקולים זרים כשרים. כאשר הוא יושב בוועדה וחייב להחליט על תקצוב עבודת מחקר, אסור לו להכניס שיקול זר כלשהו מחוץ לשאלה אם המחקר המוצע ראוי לתמיכה. אם אינו מסוגל לעשות זאת, שייצא מהוועדה. אין כאן דילמה בכלל. אך הוא כנראה לא יודע להפריד בין דעותיו ובין חובותיו המקצועיות.

החברים היקרים חייבים להבין שלא הם הריבון, אלא העם. אילו ידעו דמוקרטיה מה היא, הם היו מבינים שכאשר רוב העם רוצה אוניברסיטה באריאל, וכאשר רוב ממשלות ישראל האחרונות, משמאל ומימין, תמכו בהקמת אוניברסיטה באריאל, כאשר קיים קונצנזוס בעם שאריאל תישאר בתוך מדינת ישראל, הרי שהדמוקרטיה מחייבת שיקבלו את הדין. לנפנף בדמוקרטיה רק כאשר היא מקבלת החלטות נוחות, זה חוסר יושר אינטלקטואלי ומוסר לקוי.

כדי להסיר ספק, הקמת מוסד להשכלה גבוהה שמיני בישראל היא צורך חיוני. האוניברסיטה באריאל תספק מקור מחייה למאות מדענים, שלא מצאו את מקומם באקדמיה בארץ ורוצים לחזור הביתה. האוניברסיטה באריאל תביא להגדלת עוגת התקציב הציבורי, שמחולק לטובת המחקר בארץ. האוניברסיטה באריאל תמשיך לשרת עשרות אלפי סטודנטים, שבוחרים ללמוד דווקא בה. וכן, היא תתרום לביסוסה של העיר אריאל, תמשיך להוות מקור לפרנסה לאלפי עובדים ומקור לגאווה לרוב המכריע של עם ישראל.

פרופ' אלי פולק, חבר סגל במכון ויצמן למדע

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il