דעה: המסים העקיפים רק מגבירים את העוני

רמת המסים העקיפים במשק יוצרת תהליך של רגרסיה חברתית, שמחלישה מהותית את השכבות החלשות ומגדילה את הפערים בחברה. הדוגמא המובהקת למס רגרסיבי הוא מע"מ. גם מחירי התחבורה (המגלמים מיסוי על דלק), ושורה ארוכה של מוצרי יבוא, שבמחירם יש רכיב של מסי קניה, נכללים בקטגוריה של מס עקיף. אלה הם מסים הרסניים לציבור, כמו גם לרמת התחרות המשקית. מכסים על ייבוא בולמים תחרות, ותורמים לחוסר יעילות.

• "בישראל יש יותר עניים - כי מקבלים פחות סיוע"
• '300 תקנים חסרים במחלקות לשירותים חברתיים'
• ילדים עניים פרצו כדי לאכול, השוטרים תרמו מזון
  

להלן הסבר על שני סוגי המסים.

מס עקיף: מס הנגבה על מוצר או שירות מסוימים מהיצרן, היבואן או הספק, אך משולם בסופו של דבר על ידי הצרכן הסופי. המסים העקיפים כוללים בין היתר מע"מ, מס קנייה על ייבוא, מס דלק וכו'.

מס רגרסיבי: מס ששיעורו קטן ככל שההכנסה גדלה. כלומר, הנטל שלו כבד יותר על חלשים בחברה, שהכנסתם נמוכה.

מס פרוגרסיבי: מס ששיעורו גדל ככל שההכנסה גדלה. בשיטת מס פרוגרסיבית, המס המוטל גדל והולך בהתאם לגובה ההכנסה.

שיעור המיסים העקיפים עולה בהתמדה, כאשר משנת 2007 עלה שיעור המס העקיף ב-18.7%. מאידך ירד שיעור מס החברות באותן שנים ב-13.8%.

השפעות ישירות על גב' כהן

ניקח לדוגמא את גברת כהן מחדרה, שהכנסתה החודשית עומדת על 4,500 שקל. היא מוציאה את מרב שכרה על מזון, נסיעות, ומוצרים בני קיימא, ואינה מצליחה לחסוך שקל. משמעות הדבר היא שגברת כהן משלמת עבור מוצרים אלה מס עקיף בסכום של כ-1,080 שקל (24% משכרה). כל הגדלה של מס עקיף, כמו המיסוי על דלק, תדרדר קשות את רמת חייה של משפחת כהן.

נשווה משפחה זו עם משפחת לוי מתל אביב, שהכנסתה החודשית היא כ-50,000 שקל, הצורכת סל מוצרים זהה. אותם 1,080 שקל עבור מס עקיף, מהווים 2.16% בלבד מהכנסתה החודשית. העלאות נוספות של מסים עקיפים ישפיעו בצורה מינורית על רמת החיים שלה. מדיניות המס הקיימת, מיטיבה אפוא עם השכבות המבוססות, שמס ההכנסה הישיר על הכנסתן ירד. מאידך היא מרעה ומדרדרת קשות את מצבן של השכבות החלשות.

מה שקורה כאן הוא אבסורד, לפיו שיעורי העוני הגדלים מממנים בפועל חלק גדול מהתקציב. יש לשנות שיטה זו, יחד עם מציאת מקורות מימון אחרים, כמו טיפול בכלכלה השחורה, הגדלת המסים הישירים (כגון מס הכנסה), מציאת מקורות לחיסכון מתקציב הביטחון, שנחשף עכשיו לטיפול משרד האוצר, והקטנת הוצאות לנושאים בלתי פרודוקטיביים, שמעכבים צמיחה. בנוסף, אין מנוס מהקטנת המע"מ על מוצרי יסוד.

מדוע לא מורידים מסי קניה?

לוביסטים ובעלי עניין, טוענים, שהורדת מסים תפגע בסקטורים מקומיים, שיש להם הגנות בדמות מסי קניה. ראשית, כבר נאמר, שיעילותם של חלק מסקטורים אלו נמוכה, מכיוון שאינם חשופים לתחרות. התוצאה היא שהציבור משלם מחירים גבוהים מאוד על מוצרים ושירותים אלה.

שנית, מהיכן הרציונל לפיו מענישים ציבור שלם וגובים ממנו מחירים מופקעים, כדי להגן על סקטורים קטנים? כאשר ארגון כלכלי נמצא בקשיים גדולים, והוא רוצה לשרוד, אין מנוס מפיטורי חלק מהעובדים. ללא פיטורים הארגון ייסגר. זה אפשרי לביצוע לדוגמא אצל "אורזי הטונה" בישראל (שהם יבואנים לכל דבר) שגובים מחיר חריג ונוספים.

ניתן להחיל גזרה שווה על מדיניות מסי הקניה של האוצר, המשמרת סקטורים קטנים ובלתי יעילים, על חשבון טובת הכלל. החזקת המקל בשתי קצותיו היא לוקסוס שאיננו יכולים להרשות אותו לעצמנו. מדיניות זו משתלבת עם השיטה הסקטוריאלית לפיה מיעוטים המהווים לשון מאזניים במערכת הפוליטית, קובעים בפועל את סדר היום הלאומי. שוב נחשף הציבור הרחב למצב, שאיש מהפוליטיקאים איננו מייצג את האינטרסים האמיתיים שלו. גם לא הסתדרות והעומד בראשה, עופר עיני.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה